הרפורמה בגיל הרך מתחילה את צעדיה לאט מדי

תהיה רפורמה בגיל הרך אבל לאט. שרת החינוך יפעת שאשא ביטון ושר האוצר אביגדור ליברמן הציגו אתמול את רפורמת החינוך לגיל הרך שתתלווה למעבר האחריות למעונות היום למשרד החינוך בתחילת השנה. 

היקף הרפורמה: תוספת של 350 מיליון שקל לשנה לבניית מעונות יום ותוספת תקציב קבועה של 240 מיליון שקל לשנה להפעלה. בחישוב ארבע שנתי מדובר בתוספת של 2.4 מיליארד שקל לעומת 4 מיליארד שקל שביקשה שאשא ביטון. שאשא ביטון אמרה שיתווספו סכומים נוספים בעתיד. החלטת ממשלה בנושא תתקבל ביום ראשון.

עד היום היתה האחריות למעונות היום בידי זרוע העבודה של משרד הכלכלה. זאת מתוך תפיסה של המעונות כסוג של שמרטפייה שמסייעת לנשים לצאת לעבודה. בשנים האחרונות הלכה וגברה הדרישה שהם יועברו לאחריות משרד החינוך. הדבר טורפד עד עכשיו בשל דרישות תקציב מאוד גבוהות של משרד החינוך והתנגדות של השרים האחראים למעונות לוותר על הסמכות. 

ישראל הרחק בתחתית בהשקעה בגיל הרך ההורים מספקים את רוב המימון

שאשא ביטון העדיפה קודם לקחת את המעונות ואז להיאבק על התקציב. האחריות למשפחתונים וכן לרישום ולגביית שכר הלימוד למעונות נותרה בידי משרד הכלכלה.

דרושה החלטה אסטרטגית על עתיד הילדים המחקרים מראים שילדים משכבות חלשות שנשלחים למעונות יום טובים, הופכים בבגרותם למשכילים יותר, משתכרים יותר והרבה פחות מהם מידרדרים שחר אילןלכתבה המלאה

במסגרת הרפורמה יוקצו השנה 600 מיליון שקל לבניית 180 מעונות חדשים לעומת 250 מיליון שקל ב־2021, כלומר תוספת של 350 מיליון שקל. עלות מעון (כולל השתתפות הרשות המקומית) היא כ־3.5 מיליון שקל והתקן הוא של 78 חניכים, כך שמדובר בתוספת של 14 אלף מקומות במעונות. עם זאת, הניסיון מגלה שביצוע תקציבים להקמת מעונות יום, בייחוד ברשויות המקומיות הערביות, איטי מאוד.

כן יוקצו 240 מיליון שקל בשנה ליישום חוק הפיקוח על מעונות היום, הכשרת מטפלות ותוספת צוותים במעונות. זאת, במקום 200 מיליון לשנה שהובטחו לשאשא ביטון מראש. בתחום הפיקוח התקציב ישמש להכפלת תקני הפיקוח על הגיל הרך במשרד החינוך. ימונה רכז לגיל הרך בכל רשות מקומית. כן יורחבו ההדרכה והייעוץ החינוכי לאנשי הצוות. תקן אנשי הצוות לפעוט יגדל מעט. למשל, בכיתה של בני שנתיים עד שלוש יתווסף איש צוות מהילד ה־11 ולא ה־12 כפי שהמצב כיום. עדיין מדובר בתקן נמוך ביותר שישמור על המקום האחרון של ישראל ב־OECD ביחס אנשי צוות לילדים. 

מעון יום | צילום: יריב כץ

השרה שאשא ביטון אמרה ש”אנחנו מתחילים במסע לבניית מסגרות חינוך מגיל לידה”. לדבריה, “השיפור בתקינה יקל את תנאי העבודה של המטפלות וגם נושא השכר שלהן יטופל בעתיד”. הכרזה מפתיעה מאוד של השרה היתה ש”גם עכשיו אנחנו לא יודעים איפה כל מעונות היום. יש מעונות שאנחנו לא מכירים אותם”. 

שר האוצר ליברמן הפתיע באמירה שהיא כמעט התחייבות להעלות את שכר הסייעות. לדבריו, “אין לי ספק שאם יש מישהו שחייבים לשפר לו, זה את השכר והתנאים של הסייעות בגני ילדים ומעונות היום”. הוא סיפר שהוא מכיר את הנושא מקרוב משום שרעייתו גננת. “לקחנו את הנושא של תנאי עבודה והשכר בחשבון. זה פרויקט לשנים”.

עמוק בתחתית

600 דולר לשנה. הסכום המגוחך הזה הוא ההוצאה הציבורית לילד בגילאי 0–3 בישראל. זה לא רק מזכה אותנו במקום האחרון ב־OECD. זה 1/17 מממוצע ה־OECD של ההוצאה הציבורית על חינוך לגיל הרך שעומד על 10,250 דולר. זה 1/20 מממוצע האיחוד האירופי שעומד על 12 אלף דולר. לשם השוואה, בנורבגיה שבמקום הראשון ההוצאה הציבורית לילד היא 25,600 דולר, פי 43 מאשר בישראל. גם הרפורמה לא תשנה הרבה את הנתונים הקשים האלה. גם ההוצאה הלאומית (ציבורית ופרטית) לילד לגיל הרך היא הנמוכה ביותר במדינות המפותחות. אבל הפער יותר קטן. בישראל מוציאים לילד בממוצע 3,330 דולר לעומת 14,440 בממוצע ב־OECD  ו־14,690 באיחוד האירופי. הסיבה לכך שהפער מצטמצם כל כך בחישוב ההוצאה הלאומית להבדיל מהציבורית היא שבישראל מממנים ההורים 82% מעלות החינוך לגיל הרך. זאת לעומת ממוצע של 29% ב־OECD ו־18% באיחוד האירופי. כלומר ההורים בישראל מממנים חלק גדול פי 3 בחינוך הפעוטות בגיל 0–3 ממה שמקובל ב־OECD ופי 4 ממה שמקובל באיחוד האירופי.

הכי צפופים, ועם הכי הרבה סייעות

בישראל כ־600 אלף ילדים בגילאי 0–3. אחת הסיבות להוצאה הציבורית הנמוכה היא שרק כרבע מהילדים בגילאים אלה – כ־130 אלף ילדים – נמצאים במסגרות מסובסדות. עוד רבע נמצאים על פי הערכות במסגרות פרטיות וכחצי מהילדים בהשגחת מטפלת או בבית. הילדים שבבית הם בעיקר ילדים בגיל 0–1 שההורים לא מעוניינים להוציא אותם עדיין למסגרת. המחקר בעולם הכיר בעשורים האחרונים בכך שלגיל הרך השפעה מכרעת יותר מכל גיל אחר על התפתחות המוח. הוא תורם להשכלה, להכנסה וגם למניעת עבריינות. התוצאות של ההשקעה הנמוכה בגיל הרך בישראל מתבטאות ברמה נמוכה יותר כמעט בכל היבט של החינוך לגיל הרך. כך עולה ממחקר של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. 

שרת החינוך יפעת שאשא ביטון ושר האוצר אביגדור ליברמן | צילום: יובל חן, אלכס קולומויסקי

בכיתת גן ישראלית ממוצעת יש 29 ילדים – כמעט פי 1.5 מממוצע TALIS (מחקר בינלאומי להערכת מסגרות לגיל הגן שנערך בקרב 8 מדינות, בהן, גרמניה, נורבגיה ויפן) שעומד על 19 ילדים, ויותר מבכל מדינה אחרת שהשתתפה במחקר. על הילדים מופקדות בישראל 5 חברות צוות לעומת ממוצע של 7 נשות צוות ומעלה בכל מדינה אחרת. בישראל רק 34% מצוותי הגנים הן גננות (כוח אדם מיומן), פחות מכל מדינה אחרת שהשתתפה. ממוצע הגננות ב־TALIS הוא 52% כלומר פי 1.5 מאשר בישראל, וביפן 78% מהצוות הן גננות. לעומת זאת בישראל אחוז הסייעות הגבוה ביותר במדינות TALIS שעומד על 45% לעומת ממוצע של 25%. התוצאה של שיעור הסייעות הגבוה: 39% מצוותי הגנים בישראל הן בעלות השכלה תיכונית ומטה, כפול מממוצע TALIS. 

המחקר העולמי מגלה שמעונות יום מקדמים ילדים משכבות חלשות הרבה יותר מאשר ילדים משכבות חזקות. אבל בישראל שיעור ההשתתפות במעונות יום ובגני ילדים בגילאי 4-0 עומד על 33% בשני החמישונים התחתונים לעומת 84%-58% בשלושת החמישונים הגבוהים. הפערים הקשים מתגלים גם בחתכים אחרים. רק 48% מהילדים עד גיל 4 של אימהות לא אקדמאיות נמצאים במסגרות לגיל הרך לעומת 73% מהילדים של אימהות אקדמאיות. 65% מהילדים היהודים משתתפים אבל רק 16% מהילדים הערבים