חייבים לבטל את המונופול בענף המיחזור

לפי דוח האו"ם החדש, קיימים שלושה איומים סביבתיים המהווים סכנה קיומית - שינויי האקלים, אובדן המגוון הביולוגי והזיהום התעשייתי, שבראשו המזהם המסוכן ביותר - אריזות הפלסטיק המוטמנות בקרקע. 

יותר מ־100 מדינות מתכוונות להציג בוועידת הסביבה הבאה של האו"ם (UNEA 5.2) את חזונם לטיפול בזיהום האקוטי ביותר, סכנות ייצור הפלסטיק, וגם להתחייב באמנה משותפת לטפל באחד היעדים של כל מדינה מערבית מפותחת - מיחזור אריזות. אך בעוד שמדינות המערב השכילו לייצר תשתיות מתקדמות של מחזור, מדינת ישראל מדשדשת הרחק מאחור. 80% מהפסולת עדיין מוטמנת בקרקע, נתון  מן הגרועים בעולם המערבי. 

תחנת מיחזור עירונית | צילום: אדם טבע ודין

חוק האריזות מ-2011 קם מתוך מטרה ראויה להגדיל את היקפי מחזור האריזות בישראל ולמנוע את הטמנתן בקרקע, ואף קבע לשם כך יעד מדויק - הפסקה מוחלטת של הטמנת אריזות בישראל עד 2020. גם תקציבים אדירים הועברו לשם כך - מיליארד שקל בעשר שנים מכספי הציבור. מה קרה בפועל? שום דבר. לפי דו"ח הלמ"ס, היקף מחזור האריזות בישראל בשנת 2020 כמעט זהה להיקף שנאסף לפני 10 שנים, ואת המחיר משלמים כולנו. 

למרות תשדירים רבים הקוראים לציבור להשתמש בפח הכתום, הציבור מבולבל ואינו משתף פעולה. חלק בלתי נפרד מהחינוך הוא אכיפה, שגם היא לצערנו אינה קיימת. מדובר בכישלון מערכתי טוטאלי - רק ב-39% מהרשויות המקומיות הושלמה פריסת התשתיות הכוללת של הפחים הכתומים הייעודיים לאריזות, ורק 56% מהיצרנים והיבואנים מחזיקים בהסכמי התקשרות עם תאגיד תמיר שמונה להיות האחראי הבלעדי על הטיפול בנושא. חמור לא פחות, רק 3% מכמויות המיחזור הביתיות מטופלות. בהערכה זהירה, הבתים בישראל פולטים 300 אלף טון פסולת פלסטיק ומתכת בשנה. מאז החלה הצבת הפחים הכתומים לפני כעשר שנים, נאספו בהם פחות ממאה אלף טון סך הכול. 

תחום מיחזור האריזות מתנהל בישראל כמונופול ארכאי

מה אפשר לעשות כבר עכשיו? תחרות. תחום מיחזור האריזות מתנהל בישראל כמונופול ארכאי, הפוגע בכולנו ברמה הסביבתית והכלכלית. לאחרונה אנו מתבשרים ללא הפסקה על התייקרות מחירים משמעותית במגוון רחב של ענפים ומוצרים. חלקה נעוצה בעלייה ניכרת בעלויות הנלוות שמוטלות על החברות, הממהרות כמובן לגלגלן על הצרכנים. אחת מהן קשורה בהחלטת תאגיד תמיר להעלות את תעריפי מיחזור האריזות ב- 17% בממוצע. עליית תעריפים קיצונית, בלתי נתפסת וללא אח ורע בשום ענף אחר. האם תוכלו לדמיין חברה כלשהי הנמצאת בתחרות בשוק החופשי, שביום בהיר אחד תחליט להעלות את מחיריה ב-17%? אך במקום לתקן את הכשל ולהביא לביזור הריכוזיות, האריך המשרד להגנה"ס בימים אלו את פעילותו של תאגיד תמיר כמונופול, בחמש שנים נוספות. 

טענת המשרד להגנה"ס כי מדובר במוצר לגביו התחרות תפגע באיכות השרות לאזרח היא חסרת ביסוס. באירופה נפתח ענף המיחזור לתחרות אחרי 10 שנות מונופול, ועל פי חוות הדעת הרשמית של האיחוד האירופי, הדבר הוביל לשיפור משמעותי באיכות ובכמות המיחזור לתושבים. גם בישראל, ענף מיחזור הפסולת האלקטרונית נפתח לתחרות בין תאגידי המחזור - מ.אי. ואקומיוניטי, מה שגרם לשניהם להתאמץ הרבה יותר. בזכות אותה תחרות, 95% מהיבואנים, היצרנים והמשווקים, חתומים על הסכם  למיחזור אלקטרוניקה, לעומת 56% בלבד בתחום האריזות. התחרות הובילה גם לשכלול מנגנוני איסוף הפסולת ותדירות הפינויים, וכמו בכל ענף בעל תחרות גם לשיפור השרות, לשביעות רצון התושבים ולהורדת מחירים.

הכנסת מתחרה נוסף לענף מיחזור האריזות, תוביל להצטרפות מאות יבואנים ויצרנים חדשים, לעלייה משמעותית בכמויות הפסולת המטופלת ולירידה בדמי הטיפול. מדובר בערך סביבתי, כלכלי וחברתי אדיר. הגיע הזמן לפעולה ברורה מצד המשרד להגנת הסביבה – הביאו לביטול מידי של חוזה העבודה הבלעדי עם תאגיד תמיר, ופתחו את  ענף מיחזור האריזות לתחרות.

דן הלמן הוא מנכ"ל משותף בתאגיד מ.א.י למיחזור פסולת אלקטרונית