מתוך נבואת קסנדרה ייצור סמים של קרטל בדרום אמריקה |
ארה"ב סיכלה את קסנדרה? סדרה חדשה על המבצע למניעת מימון טרור מכספי סמים
"נבואת קסנדרה", סדרה חדשה בכאן 11, עוקבת אחרי מבצע של ארצות הברית בשיתוף המוסד. לטענת היוצר שלה, דוקי דרור, "ייתכן שאובמה חדל אאותו כדי לרצות את האיראנים ולמנוע מלחמה, אך זה פעל לטובתם". ואת מה שהאמריקאים למדו אז משימוש בסנקציות כלכליות הם מיישמים עכשיו על פוטין
בתזמון שאין טוב ממנו ושאיש לא יכול היה לתכנן מראש, כאשר הסכם הגרעין עם איראן עומד להיחתם מחדש והמערב מנסה להילחם בפוטין ובפלישה שלו לאוקראינה בסנקציות כלכליות, עולה השבוע הסדרה "נבואת קסנדרה", בבימויו של דוקי דרור, בכאן 11.
קראו עוד בכלכליסט:
הסדרה, המעמיקה, רחבת היריעה והחשובה, עוקבת אחר מבצעים סודיים של ארה"ב ושותפותיה, שנועדו לעצור את הלבנת הכספים של קרטלי הסמים בדרום אמריקה למימון פעילות צבאית וטרוריסטית של איראן ושלוחותיה, חיזבאללה וחמאס. בשלושת פרקי הסדרה, שתשודר מהערב (ד'), מתוארים מהלכים שנמשכו קרוב לעשור, ונועדו לעצור את הזרמת הכספים, עד לעצירת הפרויקט בשנת 2015.
לסדרה הזאת מתראיינים לראשונה הסוכנים המיוחדים של ה־DEA (הרשות האמריקאית לאכיפת חוקי הסמים) שעסקו בפרשת קסנדרה, העיתונאים שחקרו אותה, בכירי ממשל אמריקאים לשעבר, והישראלים שפעלו בשיתוף פעולה איתם ביחידת המוסד "צִלְצָל" לסיכול טרור באמצעים כלכליים.
הרעיון לסדרה בא לבמאי דוקי דרור בתוך העבודה על סדרה קודמת שלו, "לבנון" עטורת הפרסים. "באותה תקופה קראתי הרבה חומר וגיליתי מאמר באתר פוליטיקו של ג'וש מאייר שכתב על פרויקט קסנדרה שנעצר בתקופה של הנשיא ברק אובמה כשהיה במגעים על הסכם הגרעין", הוא מספר.
"לא שמעתי על הסיפור הזה קודם לכן בשום מקום. הרגשתי שיש סיפורים על הרצפה ואף אחד לא אוסף אותם. חיפשתי בכל מקום ושום דבר לא נכתב על זה. היתה התייחסות קטנה ב'ניו יורק טיימס' שלא היו לה הדים. אני הרגשתי שזה חייב להצית דיון ציבורי, ומוזר שלא היה כזה. רציתי לספר את הסיפור כי כל סיפור מושתק גורם לי לרצות להתעסק בו", הוא אומר.
העובדה שהרעיון לפרויקט התיעודי החדש בא תוך כדי עבודתו על פרויקט קודם אינה מפתיעה. דרור, בן 58, הוא אחד הדוקומנטריסטים הפוריים והיסודיים הפועלים במרחב הקולנועי המקומי. הוא החל את העניין הקולנועי שלו בשירות הצבאי, בתקופה שבה שירת ביחידת ההסרטה של הנדסה קרבית. "זה המקום הראשון שבו למדתי קולנוע", הוא נזכר. "היינו קבוצה של חיילים חתרניים. ישבנו בחדר קטן בשטחים; העסיקו אותנו בפעילויות של סרטי הדרכה, אבל רוב הזמן חקרנו את הגל החדש הצרפתי". אחר כך למד בקולומביה קולג' בשיקגו, ועבר להשלים לימודים ב־UCLA במשך שלוש שנים.
"בכלל לא חשבתי שאעשה קולנוע דוקומנטרי", הוא אומר. אבל בסוף הלימודים עשיתי סרט קצר על אסירי עולם המלמדים קרוא וכתוב בבתי סוהר, וזה צמח לסרט ארוך ששודר בערוץ הציבורי האמריקאי PBS והגיע לפסטיבלים בעולם. הבנתי שמעניין אותי לנסות ולהבין את נפש האדם, דבר שמתאפשר בקולנוע תיעודי".
בשנים האחרונות ביים את "אל תוך הרשת האפלה" ב־2016, על הדארק־נט באינטרנט, על שוקי הסמים, הנשק והפדופיליה שלה. שנה אחר כך העלה את הסדרה הדוקומנטרית "המוסד סיפור כיסוי", החושפת את האמת האישית מאחורי המוסד, ששודרה ב־HOT8 ואחר כך נרכשה על ידי נטפליקס. ב־2019 הוקרן בדוקאביב סרטו "אין אריות בתל אביב", המספר את סיפורו של גן החיות בתל אביב. וב־2020 ביים פרקים בסדרה "לבנון", שהופקה על ידי התאגיד, ארטה ו־WDR הגרמנית. כעת הוא מביים עם נפתלי גליקסברג את פרקי ההמשך לסדרה המונומנטלית "תקומה".
"נבואת קסנדרה", מרובת הפרטים, משתמשת בתחקיר של ג'וש מאייר כבסיס ושל סוכן ה־DEA ג'ק קלי, חושף הפרשה, כמנוע סיפורי. המהלכים הכלכליים והגיאו־פוליטיים בסדרה לא קלים לקליטה, ודרור הרגיש שהעובדה שאינו בקיא בתחום הכלכלי דווקא היתה יתרון עבורו. "כל הזמן חשבתי איך מפשטים את הדברים האלה", הוא אומר. "ראיתי את הסרט 'מכונת הכסף' של אדם קיי שלוש פעמים רק כדי להבין מה זה 'שורט'".
ניכר שהצליח. גם מי שחושיהם הכלכליים קהים מצליחים לעקוב אחרי המהלכים המסובכים, וגם מבינים כי הטענה של העיתונאי מאייר ואנשי ה־DEA היא שההחלטה לעצור את הפרויקט נבעה משיקולים זרים. "זה לא שהיתה החלטה של הממשל אז לסגור את פרויקט קסנדרה", הוא אומר, "אבל ככל שהתקדמו עם ההסכם, לא רצו שיהיו דברים שיחבלו בו. אני חושב שהסכם הגרעין עם איראן היה חשוב, אבל הרעיון שצריך לרצות את הצד השני בזה שמבטלים פרויקט אזרחי שאמור למנוע הלבנות כספים, שימנע טרור ופעילות עוינת כלפי אזרחים — פעל לטובת הרעים".
למה שאובמה ייתן את המתנה הזאת לאיראן?
"יכול להיות שאובמה חשב שנתניהו הולך להכניס אותנו למלחמת עולם. הרי הוא וגם אהוד ברק השקיעו המון כסף בתכנון ההתקפה על איראן. מי שעצר את זה מלהתרחש ברגע האחרון הוא ראש המוסד מאיר דגן שפגש את שר ההגנה האמריקאי ליאון פאנטה והדליק את האורות האדומים בבית הלבן".
אותו דגן שיצר את פרויקט צלצל, שעבד יחד עם פרויקט קסנדרה?
"החזון של דגן היה שצריך לפעול בדרכים כלכליות. לא דרך פצצות. רואים איך הדבר הזה מיושם בצורה סופר־אפקטיבית כעת על ידי ממשל ביידן מול פוטין. התחושה שלי היא שהשיניים החזקות הכלכליות של ארה"ב מיישמות את הרעיון של דגן על סטרואידים".
בסדרה מועלית הטענה שהאמריקאים מאוד קצרי רואי.
"לא רק ארה"ב, גם ישראל. כל ההתבוננות היא דרך משקפיים מפלגתיים, שבטיים: ברגע שאתה כותב משהו שהוא ביקורתי כלפי ממשל אובמה, אתה מיד חשוד כרפובליקני. זה מאפיין גם את קבלת ההחלטות של הפוליטיקאים שם. מסתכלים על מה יהיה בבחירות האמצע (לקונגרס ולסנאט — ר"ק) ולא איך העולם יהיה בעוד עשר שנים. העולם הוא מורכב ותפקיד העיתונאי הוא לא לעשות הנחה לצד אחד ולא להתייחס רק לעובדות הנוחות לך".
ד"ר דיוויד אשר אומר בסדרה "כסף הוא הדלק של מלחמה". קשה שלא לחשוב על זה בהקשר של רוסיה והסנקציות עליה.
"נכון. אבל קשה מאוד לדעת מה יהיה. תומאס פרידמן מ'הניו יורק טיימס' כותב שמי שיכולה לעצור את רוסיה היא לא ארה"ב אלא סין, שוב מתוך תפיסה כלכלית אסטרטגית".
אם את המהלכים הכלכליים למד דרור בהתמדה לקראת הפרויקט הזה, הרי שאת המסקנות על חשיבות העשייה התיעודית הבין בנקל. "כצופה טלוויזיה קשה לך להבין מה האמת, כי הכל מוצף בפייק ניוז. למזלנו יש את התאגיד, וחשוב שערוץ ציבורי יתעסק עם שאלות מהותיות. כולנו צריכים אסקפיזם אבל צריך גם עוגנים כדי להבין את המציאות".
דרור אומר שבעקבות העבודה על הסדרה הוא מבין יותר "איך מתקבלות החלטות", ומיישם חלק ממה שלמד על הפרויקט הגדול הבא שלו, "הפרויקט הכי מעניין, הכי מאתגר והכי חשוב שהתעסקתי בו - 'תקומה'".
הסדרה המפוארת ההיא של ערוץ 1 סיפרה את סיפור 50 השנים הראשונות, פחות או יותר, של המדינה. "במה שאני מצלם עכשיו אני מנסה לזקק את 25 השנים הנוספות מאז רצח רבין - המפץ הגדול - בחמישה פרקים. דרך פרספקטיבה של היום אנחנו בוחנים תקופה היסטורית אבל לא של היסטוריה רחוקה", הוא אומר. "'תקומה' יצאה ב־1998 אבל הסתיימה ברצח רבין, אנחנו לוקחים את זה כנקודת ציון שבה גם פוליטיקת הזהויות הופכת ליותר משמעותית, הנרטיבים מתחדדים. על ‘תקומה’ עבדו במשך שבע שנים, והיו לה 22 פרקים - פרויקט אדיר. לנו יש הרבה פחות זמן. אני עובד על זה בדומה למה שעשיתי ב'לבנון' שבה לקחנו את כל הצדדים והבטנו על זה בצורה קליידוסקופית בתקווה שזה יעבוד גם הפעם. לקחנו את נאום השבטים של הנשיא ריבלין ובחנו אותו. כשאני אומר 'לקחנו', הכוונה לנפתלי גליקסברג ואני וצוות די גדול שעובד איתנו. שאלנו האם יש כאן שבטים ואם כן, איך הם חוו את התקופה הזאת".
הצוות שלכם כולל את כל השבטים?
"אני חושב שכן. נפתלי הוא חרדי לשעבר ותל־אביבי חילוני כיום; אני מזרחי משתכנז שגר בבנימינה, זה כבר שני חלקים. יש לנו קיבוצניקית, תימנייה, בדואי ואחרים. מצאנו שיש משהו עמוק בסיפור המזרחי והאשכנזי שמהדהד נורא חזק. בכלל ישראל היא גן עדן לדוקומנטריסטים, כי אין משהו יותר מטורף, מעניין ומופרע מהחיים פה".
אבל גם מעייף, לא?
"אני לא מתעייף מזה. מבחינתי זו חוויה אדירה".