תביא מיליארד דולר והמיזם כשר

בסוף השבוע האחרון השיק המשקיע המיליארדר סם אלטמן את Worldcoin, פרויקט קריפטוגרפי שאפתני שנועד לעשות למטבע את מה שהאספרנטו ביקש לעשות לשפה - להפוך אותו לבינלאומי. 

את המטבע אמורה אוכלוסיית העולם כולו לקבל תמורת סריקת קשתית עיני המשתמשים על ידי כדור מתכתי שבתוכו סורק אופטי בשם Orb. 

סם אלטמן. מיזם דיסטופי בעל ניחוח קולוניאליסטי, הופך באבחת מיליארד דולר ל"פרויקט חברתי" | צילום: בלומברג

התמונה שמתועדת ב־Orb מקודדת לסימן ייחודי בשם IrisHash ותמורתה המשתמשים מקבלים חלק מאותו מטבע. מי שיסכים שהנתון הביומטרי שלו ייכנס למאגר נתונים יזכה לערך כספי גבוה יותר מהפרויקט. מי שיעשה זאת בזמן הקרוב, יתוגמל עוד יותר. 

מטרת הפרויקט, לפי אלטמן, ששימש כמנכ"ל חממת הסטארט־אפים Y Combinator, היא להנגיש את כלכלת הקריפטו לעולם כולו. במהלך הפיילוט, יותר מ־130 אלף משתמשים מצ'ילה, זימבבואה, קניה, אינדונזיה, סודן וצרפת תבעו את "מטבעות העולם" שלהם. במסגרת איסוף הנתונים נערך אף מיפוי תלת־ממדי של הגוף ופניהם של המשתתפים.

זה נשמע כמו פרויקט דיסטופי: קבוצה של עשירים לבנים שולחת כדורים מתכתיים מסתוריים למדינות מתפתחות (בעיקר), ומציעה לאנשים שזקוקים לכך כסף תמורת סריקת הנתונים הביומטריים שלהם. את הכסף (בשווי של בין 50 ל־200 דולר), אגב, הם מקבלים מחולק על פני שנתיים שלמות, ו־20% מכל היצע המטבעות כמובן ייוותרו בידי בעלי הפרויקט למימונו. 

אבל בעמק הסיליקון זה לא נתפס כאיסוף של מאגר ביומטרי עולמי, אלא כ"ניסוי חברתי נפלא וגדול", אם לצטט את אלטמן. ואכן, לצד הפרויקט עומדת שורה של משקיעים גדולים וותיקים כמו a16z, Coinbase Ventures, מייסד לינקדאין ריד הופמן, והמיליארדר סם בנקמן־פריד. אלו שהעניקו לפרויקט שווי של מיליארד דולר. 

השווי הזה מקדם את הפרויקט בכל הידיעות שפורסמו בסוף השבוע האחרון ולא במקרה. לאלטמן ושותפיו היה חשוב להדגיש את הסכום, הכמעט דמיוני, עבור הפרויקט שקיים רק כמה חודשים. אבל המספר לא מקרי, ומסמל את מאמץ חבורת המשקיעים המתוחכמת הזו, להעניק לפרויקט את האות המוסכם והנפוץ ביותר ללגיטימיות - מעמד של יוניקורן (חד־קרן: סטארט־אפ שערכו יותר ממיליארד דולר). כך, מה שהיה עד לפני רגע פרויקט דיסטופי בעל ניחוח קולוניאליסטי, הופך באבחת מיליארד דולר ל"פרויקט חברתי" שנועד להנגיש שירותים פיננסיים ללא מחוברים, ו"בניית חברות פיננסיות גלובליות חדשות" על גבי רשת אנשים (וקשתיות העין שלהם).

1. אובססיה ליוניקורן

המיזם של אלטמן הוא לא הראשון שמצייר את עצמו כלגיטימי באמצעות גיוס הון רב ושמות גדולים. בעידן הנוכחי נשלטת תעשיית ההון סיכון על ידי כמה עשרות שחקנים עם אובססיית יוניקורן, שמחפשים רעיונות עסקיים קיצוניים במרדף אחר תשואה קיצונית. למזלם, לשירותם עומדים סיפורים מרגשים על רעיון גדול שישנה את התעשייה, הכלכלה או החברה האנושית בכלל. המפגש בין השניים, הכסף שמחליף ידיים והערך שמוצמד לו, מאותת לעולם על לגיטימיות: אם הצלחת להשיג הון ובתג מחיר גבוה — הדבר מקרין על הפוטנציאל, האמינות, הנחישות והרצינות של הפרויקט.

בבסיסה זו לא מערכת יחסים בעייתית, אלא כזו שהמדינה דחפה אליה. מאז שנות ה־70 הממשל האמריקאי מעודד בעלי הון להשקיע בחברות צעירות באמצעות תמריצים פיננסיים. מנגנונים ממשלתיים אלו הביאו בסופו של דבר ליצירת תעשיית ההון סיכון המודרנית שבה  כסף תמיד סימל לגיטימיות. 

אבל מאחורי הדינמיקה הזו אין מספרים שתומכים בקיומה. מחקר משותף של אוניברסיטאות סטנפורד וקולומביה הבריטית שפורסם בפברואר השנה מצא כי רק 5% מכל קרנות ההון סיכון מרוויחות מספיק כדי להצדיק את הסיכונים שהן לוקחות, קרן הון סיכון חציונית היא הפסדית וחד־קרן ממוצע מוערך יתר על המידה בשיעור מדהים של 48%. המחקר מצא כי יותר מ־90% מהקרנות משתמשות בהערכות שווי מנופחות לאחר הכסף. זאת אומרת שבפועל, רק כמחצית מהיוניקורנים מגשימים ומצדיקים את שמם.

איור - הסטארט־אפ החדש של סם אלטמן | איור: יונתן פופר

לפיכך, הקשר שבין הכסף שניתן ומגדיר מיזמים אלו בשיח הציבורי לבין ערכו (גם הפוטנציאלי) התעוות לחלוטין. בפועל, נתונים מפעימים אלו לא משנים דבר, סכומי המימון לא יורדים בהתאם לביצועי תעשיית ההון סיכון. היא מוגדרת על ידי תוצאות מרהיבות של חלק קטן מאוד מההשקעות בידי קרנות בודדות ונהנית מרומנטיזציה כאחד המניעים הבולטים של הכלכלה. עיוות זה מחלחל מטה אל המיזמים השונים שמוצפים בהון זול, ומייצרים בתורם הערכות שווי מנופחות ולא מציאותיות. זו דינמיקה פרוורטית של הזנה מלאכותית של חברות כושלות, או אחרות שמצליחות להיות רווחיות במונחים חשבונאיים אך זקוקות למימון נוסף שנים ארוכות כדי לתמוך בצמיחה. על הרגליים, מעטות עומדות.

2. מי צריך אתכם

מערכת היחסים בין ההון סיכון ליזמים שגדושה בהון זול יצרה צמיחה מטורפת, שעיוותה לא רק את הכלכלות השונות בעולם (למשל עם ה"מתעשרים החדשים" בעקבות גיוסי העתק בשנה אחרונה), אלא גם את מושג הלגיטימיות, התחרות והקפיטליזם עצמו. בין היתר משום שאיפשרה לחברות בלי שום תוכנית ריאלית לפעול למשך זמן רב כל כך, עד שהן ממש הרסו ערך כלכלי וגברו על מתחרות טובות ויעילות יותר. 

לתקופה קצרה בשנים האחרונות, כמה מהבועות הללו התפוצצו: תרנוס של אליזבת הולמס התפרקה והמייסדת שלה עומדת היום למשפט על הונאה; שווייה של WeWork של אדם נוימן קרס אחרי שהחברה פרסמה תשקיף לקראת הנפקה וחשפה את פעילותה; וחברת שיתוף הנסיעות אובר ויתרה על שאיפותיה להשתלט על העולם ומכרה מרבית מהפעילות הגלובלית שלה. ברגעים נדירים אלה מתבהר שהמוחות הטכנולוגיים לא חושבים במישור גבוה מכולנו, ואנשים מכל מקום בעולם ובכל רגע פולטים גם שטויות. אך אלה רגע קצרים, ירידה לצורך עלייה. 

מוניות גט. תכנס לבורסה באמצעות ספאק | צילום: אוראל כהן

ממש בסוף השבוע הנפיקה WeWork בבורסת ניו יורק באמצעות חברת ספאק לפי שווי של 9 מיליארד דולר. חברת המוניות הישראלית גט, שכבר שנים מנסה להנפיק, צפויה להיכנס לבורסה ולגייס הון באמצעות אותו מנגנון. ושורה של סטארט־אפים ישראליים מגייסים סכומי עתק ראשוניים, בעיקר בזכות העובדה שנוסדו על ידי יוצאי יחידות צבאיות כמו 8200, ואף שלא התברר אם העולם בכלל זקוק למוצר שלהם: חברת קריפטו ישראלית־אמריקאית אחת בשם צלזיוס, שחלק מהמוצרים שלה נאסרו לשימוש, גייסה 400 מיליון דולר רק כדי להראות שהיא יכולה. 

כך, אף שמחקרים מראים כי יש הערכת יתר דרמטית בשוויי מיזמים, שרק שבריר מהם הופכים לעסקים משגשגים - התעשייה ככלל רואה בתהליך קבלת המימון לעצמו הוכחה לערך ולגיטימיות. ופרויקט כמו סריקת העיניים של אלטמן, שמכוון לאוכלוסיות מוחלשות בעולם, זוכה כבר למעמד של חד־קרן, בתוספת הסיפור על פתרון טכנולוגי לאי־השוויון בעולם. אפשר לצפות שהערכת השווי של הפרויקט הזה, לא משנה אם העולם בכלל צריך אותו, רק תלך ותתפח.