פאנלים סולאריים על בתים משותפים | Volta Solar
בדיקה
החמצה זועקת: כך הממשלה מפספסת את הפוטנציאל הסולארי בישראל
בכל העולם ממשלות מקדמות מהלכים משמעותיים להסתמכות על אנרגיות מתחדשות. בישראל, ארץ שטופת שמש, קיים פוטנציאל לייצור שליש מהחשמל בעזרת גגות סולאריים. אלא שמהלכי הממשלה פועלים בכיוון ההפוך: מתעריפים לא משתלמים ליצרנים ועד עומס בירוקרטיה
משבר האקלים והתהודה שלה הוא זוכה בימים אלה, בין היתר בוועידת האו"ם לשינויי האקלים שמתקיימת בגלזגו, גררו מבול של אמירות והצהרות מצד הממשלה, כולל מצד ראש הממשלה נפתלי בנט בעצמו, בדבר הצורך לעבור לאנרגיות מתחדשות ולהביא לסיום עידן הדלקים הפוסיליים. אבל בפועל, כשבוחנים מה קורה מעבר להצהרות, מגלים שבתחום האנרגיה, נעשה כמעט ההיפך, עם קידום צינור הנפט מהאמירויות לישראל, מתן היתרים לקידוחי נפט חדשים בערבה והמשך קידום קידוחי הגז. ובעיקר, הממשלה לא דוחפת למעבר משמעותי של המשק לאנרגיה מתחדשת.
קראו עוד בכלכליסט:
האנרגיה הירוקה הכי זמינה בישראל היא אנרגיית שמש. דודי השמש הישראלים היו פורצי דרך עולמיים, ואפשר היה לצפות שישראל תהפוך למובילה עולמית גם בייצור אנרגיה סולארית. זה רחוק מאוד מהמציאות. רק כדי לסבר את האוזן, בגרמניה הקרירה סיפקה אנרגיית השמש 7% מהצריכה הכללית ב־2020. בישראל שהשמש בה קופחת תשעה חודשים בשנה הגענו ל־5.8% בלבד באותה תקופה. ב־2021 גרמניה כבר מייצרת 8.2% מהאנרגיה שלה מהשמש, ובישראל לפי הערכות אנו מדשדשים סביב 7%. החמצה זועקת של הפוטנציאל.
לפני כעשור, הרבה לפני שמשבר האקלים ואנרגיות מתחדשות הפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו, בדקה לשכת המדען הראשי במשרד האנרגיה מה הפוטנציאל לייצור חשמל סולארי מגגות. המסקנה היתה כי בישראל יש כ־330 אלף דונם של גגות, מהם ניתן לנצל כ־85 אלף דונם להתקנת פנלים סולאריים. פוטנציאל הייצור שלהם בטכנולוגיה דאז היה 21.4 מיליארד קוט"ש בשנה. הביקוש השנתי עמד אז על כ־60 מיליארד קוט"ש, כלומר פוטנציאל לייצור של למעלה משליש מהחשמל בישראל באמצעות גגות סולאריים, ללא פגיעה בטבע ובמערכת האקולוגית. מאז שטחי הגגות בישראל רק הלכו וגדלו וגם יכולת הניצול האנרגטי של הפנלים הסולאריים עלתה דרמטית, כך שאין כמעט מחלוקת שחשמל סולארי יכול לספק כיום עשרות אחוזים מתצרוכת החשמל הכוללת.
למרות הפוטנציאל הגדול, בשנים שחלפו תחום הגגות הסולאריים לא צבר תאוצה. להיפך: בחודשים האחרונים, כך מדווחים גורמים בתחום, מורגשת דעיכה דרמטית בביקוש לגגות סולאריים, בעיקר במגזר המסחרי, בשל שינוי האסדרה שהוביל להורדת תעריפים והופך את ההתקנה ללא משתלמת.
מבדיקת "כלכליסט" עולה כי מאז תחילת 2021 הוגשו לחברת החשמל 3,095 בקשות של לקוחות פרטיים לחיבור מתקנים סולאריים קטנים ובינוניים, שמספקים עד 15 קוט"ש. ברשות החשמל מתגאים בכך שמדובר בעלייה שכן בתקופה המקבילה אשתקד הוגשו רק 2,378 בקשות, אבל העלייה הזאת מרשימה פחות אם זוכרים שבתקופה המקבילה ב־2020 המשק כולו היה תחת השפעה קשה של מגפת הקורונה. אבל גם כך, מדובר בסך הכל בכ־300 בקשות להתקנת פנלים סולאריים בחודש בממוצע. בישראל יש כ־600 אלף בתים פרטיים (ועוד כ־150 אלף בתים משותפים), עולה כי שיעור בעלי הגגות שבוחר להצטרף ל"מהפכה האנרגטית" הוא מזערי - פחות מ־0.5% בשנה. בקצב הזה, יתווסף בעשור הקרוב שיעור זניח של 5% בלבד מהגגות לפס ייצור האנרגיה הישראלי.
היעדר המוטיבציה ניכר היטב במספרים: ב־2020 שיעור ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות (הכל כמעט אנרגיה סולארית) עמד על כ־5.8% מכלל יצור החשמל, כשהיעד שקבעה הממשלה היה 10%. כעת הממשלה מצהירה על יעד של 30% אנרגיות מתחדשות עד 2030, אבל המומחים כמעט תמימי דעים שבקצב ההתקדמות הנוכחי גם היעד הלא מאתגר הזה לא יושג. לא בכדי ההתחייבות הרשמית של ישראל בהסכמי פריז מדברת על 17% בלבד.
המחיר ירד, ההצמדה למדד בוטלה
כדי להבין למה זה קורה, ומדוע התמריץ הכלכלי רחוק מלדחוף את ההתקנות קדימה, צריך לצלול למספרים: ב־2008, כשהחלה התקנת הפנלים הסולאריים בישראל, התעריף ששולם לבעלי הגגות עבור החשמל היה 2.01 שקל לכל קוט"ש. כיום התעריף המשולם הוא סביב 50 אגורות לקוט"ש, כלומר קטן פי 4 - אם כי יש לזכור שגם עלויות ההקמה היו בעבר גבוהות יותר. באותם ימים ייצור החשמל עלה 36 אגורות לקוט"ש, כך שאלה שנכנסו ראשונים לתחום נהנו מתשלום שהיה גבוה כמעט פי 6 לכל קוט"ש מעלות הייצור העצמית של חברת החשמל, צמוד למדד ומובטח ל־20 שנה.
למעשה התעריפים ששולמו למתקני ייצור סולאריים היה גבוה פי כמה מהמחיר ששילם הצרכן הפרטי. ומאחר שתעריף החשמל מבוסס על שקלול ההוצאות להפקתו, העלות היקרה של החשמל הסולארי גולגלה על הציבור באמצעות תעריף החשמל.
זו היתה הסיבה לכך שהמדינה מלכתחילה "שחררה" רק מכסות מצומצמות לאנרגיה סולארית. כך התוספת לחשבון של הצרכנים היתה זניחה, אבל בהתאם גם תוספת האנרגיה הירוקה למדינת ישראל היתה בטלה בשישים.
בשנים שלאחר מכן החל התעריף לרדת: ב־2010 עמד התעריף למתקני יצור חשמל סולארי על 1.44 שקל לקוט"ש, בסוף 2011 הוא הופחת ל־1.09 שקל לקוט"ש וב־2013 ירד לפחות מ־70 אגורות לקוטש. הירידה המשיכה ב־2015 לכ־50 אגורות לקוט"ש וב־2018 בוטלה ההצמדה למדד. ב־2020, במסגרת הוראת שעה שמטרתה היתה לקדם הקמת גגות סולאריים, קבעה רשות החשמל תעריף של 45 אגורות לקוט"ש לגגות המייצרים עד 200 קילו וואט.
במרץ השנה בוטלה הוראת השעה ונקבע תעריף של 48 אגורות לקוט"ש על 15 הקוט"ש הראשונים, 41 אגורות ל־85 הקוט"ש הבאים, ואילו מעבר לכך תשלום של 18.91 אגורות בלבד לקוט"ש.
כאן בדיוק חוזר המלכוד: רשות החשמל מעוניינת לרכוש את החשמל במחיר הנמוך ביותר, כדי להפחית את חשבון החשמל של הצרכנים. זה העיקרון בחוק המגדיר את פעילותה. הרשות אינה מתייחסת לתועלת העצומה שטמונה בגגות סולאריים לסביבה בזכות צמצום השימוש בדלקים וגם לא את התועלת החברתית־כלכלית של ביזור תפקיד הייצור למאות אלפי צרכנים, רבים מהם תושבי הפריפריה שישמחו לעוד הכנסה.
וכאשר המדינה משלמת מחיר נמוך על ייצור חשמל סולארי, הכדאיות יורדת ומספר ההתקנות פוחת. הפחתת התעריפים שתוארה לעיל פגעה משמעותית בתמריץ להקים מערכות סולאריות דווקא אצל בעלי הגגות בגודל הבינוני. לטענת גורמים בענף חלה ירידה דרסטית בביקושים להתקנת מתקנים סולאריים על גגות מסחריים - מרכזי קניות ובנייני משרדים למשל — מאז שהתעריף הופחת ל־18.91 אגורות. בינתיים רשות החשמל לא ממהרת לתקן את האסדרה, ובהיעדר תמריץ כלכלי משמעותי, ייצור החשמל הירוק נותר בעיקר נחלתם של אנשים חדורי אידיאולוגיה.
בגרמניה הקרירה סיפקה אנרגיית שמש 7% מהצריכה הכללית ב־2020. בישראל, בה השמש קופחת 9 חודשים בשנה, הגענו ל־5.8% בלבד. השנה גרמניה כבר מייצרת 8.2% מהשמש, ופה רק 7%
"בישראל הלכנו לאיבוד", אומר איתן פרנס, מנכ"ל איגוד חברות האנרגיה הירוקה. "מצאנו גז טבעי, ולאוצר יקר לשלם לך 48 אגורות לקוט"ש. התוצאה היא שהם עושים את זה בכוח ולא עושים את זה באהבה. רשות החשמל היא רשות כלכלית עם חשיבה אוצרית. הם תמיד יעדיפו לשלם כמה שפחות ליצרנים סולאריים, ואין פלא שהרשות לא ששה לתמרץ הקמת גגות סולאריים כפי שעשתה עד 2021. אם רוצים שינוי אמיתי חייבים לתקן את חוק משק החשמל, או ששרת האנרגיה קארין אלהרר תקבע מדיניות ברורה שתחייב את הרשות לקדם גגות סולאריים".
ההסדרה הנוכחית מסתיימת בסוף 2021 וההערכה היא שהרשות תתקן אותה חלקית, ואולי תוסיף מדרגה בין ה־18 אגורות לקוט"ש ל־48 אגורות. התיקון הזה לא צפוי לשנות את המגמה, בעיקר כשהתעריף של 48 אגורות לקוט"ש לא צפוי לעלות. קידום של חשמל ירוק עולה כסף ודורש השקעה וחינוך של הציבור. בתמורה הוא יניב תועלת עצומה של הפחתת זיהום ותחלואה. כל עוד הגורמים המחליטים אינם בעלי חזון וממשיכים להסתכל רק על צד ההוצאות המיידיות, המהפכה לא תתרחש.
במשרד האנרגיה מבינים את זה, אבל לא ממהרים לפעול. כך למשל, בשקט יחסי ואפילו בלי הודעה לעיתונות, פרסם המשרד לאחרונה דו"ח ארוך בן 156 עמודים, שכותרתו "מפת הדרכים למשק אנרגיה דל פחמן עד 2050" . בנוגע לחשמל סולארי, נכתב שם, "העלאת היצור מאנרגית שמש בישראל תדרוש היקף נרחב יחסית של השקעות בשנים הבאות, תוספת עלויות ישירות ועקיפות הנובעות משילוב אנרגיות מתחדשות במערכת ומגולמות בתעריף החשמל המשולם על ידי כלל הצרכנים".
הבתים המשותפים לא ממהרים להסתער
כיום כמעט כל מתקני הגגות הסולאריים מותקנים בבתים פרטיים בלבד. אחת הסיבות לכך היא שבבית משותף נדרשה הסכמה של 100% מהדיירים על מנת להציב פנלים סולאריים על הגג. לפני מספר חודשים אישרה הכנסת תיקון לחוק, שמטרתו היתה לדחוף קדימה את השוק, ודרישת ההסכמה הצטמצמה ל־66% מדיירי הבניין. במשרד האנרגיה חגגו וטענו שכעת יוכלו הצרכנים הפרטיים להצטרף למהפכת האנרגיה הירוקה ולהרוויח.
אבל המציאות יותר מורכבת, וההערכות הן שהבתים המשותפים לא צפויים להסתער על הפנלים הסולאריים, בעיקר בשל תועלת פחותה לדייר בהשוואה לבעלי הבתים הפרטיים. מעבר לקושי להשיג הסכמה של הדיירים — וגם 66% הוא שיעור מסכימים שקשה להשיג - גג של בית משותף נחשב מורכב יותר: מותקנות עליו מערכות שונות (קולטי שמש, מזגנים, אנטנות וכו'), התועלת היחסית לדייר היא פחותה, וברוב הבתים המשותפים בישראל הגג קטן יחסית לשטח הדירות הכולל (בעיקר ככל שהבניין גבוה יותר). לכן ההחלטה של משרד האנרגיה אולי נשמעת יפה, אבל מעידה שוב על הניתוק מהמציאות בשטח.
קצת מספרים: תפוקה של מתקן סולארי מקובל למדוד בקילוואט פיק (מותקן). זוהי יחידה למדידת אנרגיה בתנאי מעבדה, וכלל האצבע הוא שדרושים כ־8 מ"ר פנלים סולאריים כדי לייצר 1 קילוואט פיק. בשעת ה"פיק", שיא הצהריים, 8 מ"ר כאלה ייצרו 1 קוט"ש. בניקוי ימים אפורים ושעות חשיכה, מתקן של 1 קילוואט פיק שממוקם מול השמש בזווית אופטימלית וללא הצללות יפיק בממוצע כ־1,700 קוט"ש בשנה.
כעת, אם נמכור את החשמל הזה לחברת החשמל, נקבל תמורתו 48 אגורות לכל קוט"ש, כלומר כ־850 שקל בשנה מכל 8 מ"ר נטו פנלים סולאריים. אם שטח הגג שלנו מאפשר התקנה של 70 מ"ר נטו — ולשם כך דרוש בית עם שטח גג ברוטו גדול למדי - הוא יניב הכנסה של עד 7,650 שקל בשנה. כ־650 שקל בחודש.
זה נשמע סכום לא קטן, אבל הוא הופך להרבה פחות אטרקטיבי כשבוחנים את עלויות ההקמה. גג סולארי ששטחו 70 מ"ר נטו עלות ההקמה היא כ־75,000 שקל. כך שהחזר ההשקעה צפוי רק בחלוף 8־7 שנים לפחות. מבחינת אדם פרטי מדובר בהשקעה משמעותית ובפרק זמן ארוך למדי, שטומן בחובו גם סיכון לא מבוטל: אם יעבור דירה, ספק אם ההשקעה תגולם במחיר שיוכל לבקש על ביתו. תקלות, קלקולים, תפוקה פוחתת ועלויות תחזוקה הן אלמנט נוסף רב משמעות כשמדובר במערכת שעתידה להניב תשואה במשך 20 שנה לפחות. שלא לדבר על היעדר ודאות שהחברה שהתקינה תתקיים ותמשיך לספק שירות פרק זמן ארוך כל כך, או שתעריפי החשמל ירדו, או שהטכנולוגיה תתקדם והמערכת הקיימת תתיישן.
צריך להמר על מחיר החשמל
חברות הסולאר מתעקשות שגם בתנאים האלה ההתקנה כדאית. "אין דבר יותר הגיוני מלהפוך את הגג לסולארי", אומר ערן טל, מנכ"ל וולטה סולר, "זה נכון גם כלכלית וגם סביבתית וגם אנרגטית".
גם מי שהחליט להתקין פנלים נדרש לסוג של הימור, שכן בהתחברות למערכת החשמל צריך לבחור באחד משני מסלולים. המסלול הראשון והבסיסי הוא פשוט וקבוע: כל החשמל המיוצר נמכר לרשת (מנהל המערכת) תמורת התעריף הקבוע (48 אגורות לקוט"ש). במסלול השני החשמל המיוצר מופנה קודם כל לשימוש עצמי, ורק העודפים נמכרים לרשת.
לכאורה זה מסלול יותר משתלם: כיום הצרכן הביתי משלם מעל 53 אגורות לקוט"ש, ומשתלם לו יותר לצרוך את החשמל שהוא מייצר ורק את היתרה למכור ב־48 אגורות. מי שמעריך שבטווח הארוך מחירי החשמל ילכו ויעלו, יעדיף את המסלול של צריכה עצמית. יחד עם זאת, ההנחה הרווחת היא שהמחירים דווקא ילכו וירדו. ברגע שיפחתו מ־48 אגורות לקוט"ש יהיה משתלם הרבה יותר למכור את כל החשמל מלהשתמש בו לצריכה עצמית.
וכאן מגיעים לאחד החסמים המשמעותיים ביותר: חברת החשמל. בעת שבעליו של גג סולארי רוצה להתחבר לרשת החשמל, הוא צריך לקבל אישור מחברת החשמל. גורמים בענף טוענים כי לקוחות משלמים מקדמות, מתעסקים, ממתינים חצי שנה ואז מקבלים תשובה שבלתי אפשרי לשלב את המתקן המבוקש, מאחר שרשת החשמל באזור נמצאות מעבר לקיבולת המקסימלית.
כדי להתמודד עם המצב הזה פועלת לאחרונה שרת האנרגיה לקדם "מסלול ירוק", שבו מתקן פרטי שמייצר עד 10 קוט"ש לא יהיה כפוף למדיניות הסירובים של חברת החשמל והבקשות יאושרו אוטומטית. אלא שגם הפתרון הזה חלקי בלבד: בחלק גדול מהבתים הפרטיים, כמו גם בתים משותפים בעלי גג גדול, נפח ההפקה הוא מעל 10 קוט"ש. לכן כבר הופנתה אל השרה בקשה של איגוד האנרגיה הירוקה להעלות את מסלול מסלול האישור האוטומטי ליצור חשמל של עד 15 קוט"ש.
אבל גם העלאת הרף הזה לא תשנה באופן מהותי את המגמה. המדינה מוצאת עוד ועוד פתרונות מאולתרים של הסרת חסמים, שינויי תעריפים מינוריים, או הקטנת שיעור ההסכמה של הדיירים. המציאות מוכיחה שזה לא עובד. הפתרון טמון בהצבה של יעד האנרגיה הנקייה במקום גבוה בהרבה בסולם העדיפויות הלאומי, בהקצאת משאבים ראויים ובהבנה החשובה שכדי להתמודד עם משבר האקלים צריך פעולות נחושות בהרבה, לא סתימת חורים והצהרות פומפוזיות ריקות מתוכן.
מחברת החשמל נמסר: "החברה מקדמת חיבור מתקני אנרגיות מתחדשות תוך עמידה ביעד שרת האנרגיה. המגבלות שקיימות הנן בהתאם למגבלות רשת ההולכה והנחיות החברה לניהול המערכת. כחלק מהתהליכים, מקודם 'מסלול ירוק' לחיבור ללא מגבלות. החברה הגישה הצעתה לרשות החשמל וממתינה לאישור. עם קבלתו, המסלול הירוק יצא לדרך".
מרשות החשמל נמסר: "התעריף שנקבע לגגות קטנים בגובה של 48 אגורות המובטח לתקופה של 25 שנה הוא תעריף גבוה המבטא תשואה גבוהה ביחס לעלויות ההתקנה, בהתאם לנתונים שבידי הרשות, עם החזר השקעה נמוך מ־7 שנים. יש לציין שגם החזר השקעה ב־7 שנים בפרויקט המניב הכנסה קבועה במשך 25 שנה משקף תשואה גבוהה ביחס לחלופות השקעה אחרות. בנוסף, קיימים מגוון פתרונות בשוק לצרכנים שאינם מעוניינים לבצע את ההשקעה בפועל הדבר אף נתמך בנתונים שהועברו מחברת חשמל המראים עלייה של 16% בהיקף הפניות בהשוואה לשנה שעברה בסוג הגגות הפרטיים המדובר. הרשות בוחנת בכל עת יישום האסדרות ופועלת בהתאם לכך".