מדוע המשפט של נתניהו כבר לא מעניין את רובנו

תיק 4000, משפטו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, כבר לא מעניין את רובו המכריע של הציבור. ביום העדות החשובה ביותר במשפט, של עד המדינה שלמה פילבר, קבע סקר בערוץ 13 שרק 16% מהציבור מתעניין במשפט. כיוון שאני מכיר כמעט את כולם, אנסה לפלח את הנתח הזה בהמשך.

1.

ולמה המשפט הזה הולך ומאבד גובה? ראשית, כי נתניהו עצמו מאבד גובה ומתאדה מהחיים הציבוריים. מבלי להיכנס לניתוח פוליטי מעמיק של האלטרנטיבה, התברר שהשמיים לא קרסו וכדור הארץ המשיך לנוע גם לאחר שהמשפחה נעקרה מבלפור. והיום זה נראה לגמרי טבעי שכאשר נפתלי בנט נוסע לפגוש את פוטין וא-סיסי, יוצא נתניהו לדייט עם האהבה הנכזבת שלו פילבר באולם בית המשפט.

סיבה נוספת היא שרוב הציבור לא ממש מצליח לעקוב אחרי נפתולי התיק הזה שחופר לתוך רזולוציות של רגולציות שנהירות למתי מעט. וגם מתי המעט האלה מתכתשים ביניהם עד זוב דם על המשמעות. שוחד, מבינים הרוב, זה כסף, ג'ובים, סקס. אבל אישור רגולטורי לעסקת העברת אמצעי שליטה? טראפיק של אייטמים באתר זניח יחסית (אז) כמו וואלה? נכון, אפשר להגיע להרשעה משפטית של שוחד, ואף לפשט את שני צידי המתרס: סיקור מלטף והיענות חריגה של כלי התקשורת לפוליטיקאי שבתמורה מרעיף על בעל השליטה בכלי התקשורת הטבות רגולטוריות בסכומי עתק. את זה אנחנו קצת יותר מבינים, אבל תעירו אותנו כשנגיע לשם. וזה יהיה בפסק דין, שאם הסדר טיעון לא יקדים אותו, נגיע אליו עוד כמה שנים.

2.

לכן, כל עוד נתניהו הוא יו"ר אופוזיציה מנומנם, וכל עוד הדיונים בבית המשפט נפרטים לזוטות מייגעות - העניין והסבלנות פוקעים. וזה קורה גם בגלל האסטרטגיה בניהול תיקים מהסוג הזה: פירוק התמונה הגדולה לאין סוף חלקיקים, ניהול מלחמת עולם על כל פיסה בפאזל כדי לצבור כמה שיותר ספקות שיסדקו את התמונה הגדולה. ככה זה בכל משפט פלילי מהז'אנר הזה, ומיותר לבוא בטענות לסניגורים שממצים ומנצלים כל הזדמנות כדי להגן על הלקוחות שלהם. ואת ההזדמנויות האלה מספקים גם סדר הדין הפלילי וגם מחדלי התביעה שמתגלים פה ושם.

מימין: בנימין נתניהו ושלמה פילבר | צילומים: אלכס קולומויסקי, אוראל כהן

והסניגורים עושים זאת לא רק בגלל שמשלמים להם, אלא בגלל שזו שליחותם במסגרת התפיסה העקרונית של משפט במדינה דמוקרטית. התפיסה שמאפשרת לנאשם את מרחב התמרון הגדול ביותר לניהול הגנתו כדי למנוע את הטעות של שליחת חפים מפשע לכלא. ובינתיים, מה לעשות, כל הנאשמים הם חפים מפשע ולא די בכתב אישום כדי לשלוח אותם לכלא.

3.

אז מי בכל זאת עדיין מתעניין במשפט הזה? ניתן לחלק את הקהל הזה לארבע קבוצות עיקריות. הראשונה, הנאשמים ומשפחותיהם וזה ברור.

השנייה, העיתונאים והפרשנים שמסקרים את התיק. ביניהם יש לא מעט שכבר מגובשים לגבי התוצאה הסופית, ולכן סיקורם השוטף נועד לאשר ולהתאים לתוצאה הזו.

השלישית, ביביסטים ואנטי-ביביסטים. שתי קבוצות מובהקות ונחושות שלגביהן התוצאה הסופית היא ברורה לגמרי גם אם פסק הדין יסתור את השקפתם. עבורם המשפט בכלל מיותר. עבור הביביסטים מדובר בתפירת תיק מזימתית להסרת ראש ממשלה מהימין. עבור האנטי ביביסטים כתב האישום היא הראיה המכרעת וחבל על הזמן שמוקדש לניסיון הסניגוריאלי לקעקעו. רק בזבוז זמן וספינים שנועד לדחיית הקץ.

הקבוצה הרביעית מונה חלקים בבראנז'ה המשפטית שבאמת מתעניינים בגלגולו של תיק תקדימי במובנים רבים. בעיקר חומרי הגלם שעליהם מתבסס האישום – תקשורת, רגולציה, חקיקה, פוליטיקה, תחומים שעד כה המשפט הפלילי נמנע מלמסגר אל תוך הפריים המשפטי.

4.

ייתכן שהסדר טיעון יפרק את המוקש, ויסיים את התדיינות המתישה הזו מבלי שתגיע להכרעת דין. ואחריה ערעור ועוד כמה שנים עד לפסיקת בית המשפט העליון. לציפייה הזו שותפים רבים, ביניהם נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק שמורשתו כיועץ משפטי לממשלה, שופט ונשיא בית המשפט העליון, פרצה את הנתיבים התקדימיים ביותר במאבק בשחיתות. ונדמה שזו גם הציפייה שמשותפת לרוב השחקנים, אבל בהחלט לא לכולם. יש שירצו להגיע לקו הסיום כדי שייקוב הדין את ההר. חלקם כדי לבוא על סיפוקם, וחלקם כדי שיהיה על מה להמשיך להילחם, כי המלחמה היא העיקר כאן.