כלכלת שוק: הדחליל שהכזיב

עו"ד אפי מיכאלי, במאמרו "הפרטה: הדחליל ששתק", מדגים יפה את טענתו של עומר מואב, שלפיה במקום להתמודד עם המציאות, נוהגים שונאי השוק להמציא דחלילים שקל לתקוף אותם.

הדחליל של מיכאלי מקבל את צורתה של "רכבת הנוסעת במהירות מקסימלית", אותה הוא ממשיל לשיטה הניאו-ליברלית.

 אך איך אפשר להשוות רכבת הנוסעת על מסילה שהותוותה מראש ויש לה יעד קבוע לכלכלת השוק המלאה חידושים והתפתחויות בלתי צפויות? אילו הכלכלה הייתה מתקדמת בצורה צפויה, כמו על פסים, יכול היה עו"ד מיכאלי להרוויח כסף רב מניבוי השוק ולא צריך היה לעסוק בחיבור משלים.

ומהי אותה "מהירות מקסימלית" שבה נעה הרכבת, לגרסתו של מיכאלי? מי קבע אותה? ומי קובע שהיא מסוכנת ולפי איזה קנה מידה? ומי אומר שהפסים שעליהם נעה לכאורה אותה הרכבת מובילים בהכרח למדרון וכי הנפילה במדרון תגרום להתרסקות סופית של הרכבת? ההיסטוריה מלמדת שגם אחרי משברים חמורים הפוקדים את השוק, כמו את כל מעשי האנוש, הרכבת אולי נפגעת, אולם אחרי תיקונים נדרשים ממשיכה הרכבת כולה בדרכה ואפילו מתפקדת בצורה טובה יותר. ואולי יסביר מיכאלי ממשיל המשלים מיהו אותו "הנהג" הנוהג ברכבת?

כלכלת שוק בנויה, כפי שלימד פרדריך הייק, על סדר שעוצב באורח ספונטני על ידי כלל המשתתפים בשוק ולא על ידי הנהגה כלשהי. לכן אין ולא יהיה בשוק "נהג" (ועוד "משתולל") המוביל, לגרסתו המטעה של מיכאלי, את הרכבת בדרך שרוב נוסעיה לא בחרו בה. אם אכן כך הדבר, איך הם מצאו את עצמם על "הרכבת" בכלל? האם הם הוכרחו להיכנס אליה? 

עוד טוען מיכאלי כי "קיים קשר מובהק בין המשבר הכלכלי.... ובין שאלת ההפרטה". רצינו מאד להאמין לטענותיו המוזרות של מיכאלי אך קשה לנו להבין כיצד המשבר שנוצר בארה"ב על ידי גופים ממשלתיים (על ידי מדיניות האשראי הפזרנית של הפד והנהגת המשכנתאות המופקרת של אנשי קלינטון שהשתלטו על פרדי מאק ופאני מיי) קשור לבעיית ההפרטה שלא הייתה בארץ מעולם (כי מכירת נכסי הצבור לאוליגרכים שהרבתה ריכוזיות וצמצמה תחרות איננה הפרטה, היא ההיפך ממנה) ולבעיית הפרטת בתי הסוהר בפרט. אך אולי למיכאלי פתרונים.

מיכאלי מדגים גם את התובנה שמי שאין לו טענות תקפות משתמש בהשמצות ובהדבקת תוויות כדי לחתור תחת האמינות של בעלי הפלוגתא שלו. "הנהג" האמור לנהל את כלכלת השוק במשל של מיכאלי הוא כמובן "נהג משתולל", המדיניות הניאו-ליבראלית היא "פרועה" ועוד טיעונים הגיוניים ומנומקים.

הכותב הוא מנהל המרכז הישראלי לקדום חברתי וכלכלי