ישראל פרי: גם גנב או רק רמאי?

החלטת שופט העליון אליעזר רבלין ביום חמישי שעבר לאפשר דיון נוסף בעניינו של עו"ד ישראל פרי עשויה לצבוע בצבעים שונים לגמרי את סיפורו של "גנב כספי הפנסיה הגרמנית", שנשלח בפברואר לעשר שנות מאסר. החלטתו של רבלין – שיוצאת נגד כל ההחלטות המשפטיות הקודמות בפרשה – עשויה להפחית את עונשו של פרי בחצי, אך חשוב מכך: למחוק את הרשעתו בסעיף הגניבה, ותוך כך חלק גדול מהקלון שדבק בו.

בשבועות הקרובים צפויה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, לקבוע ההרכב שיישב בדין. בשל העניין הציבורי הגדול בתיק, אך בעיקר בשל השאלות המשפטיות החשובות שהתעוררו בו, מעריכים כי הנשיאה תקבע הרכב רחב של שבעה או אף תשעה שופטים.

ישראל פרי | צילום: יריב כץ

ההרכב המורחב יידרש להתמודד עם מה שרבלין מניח לפתחו: ראשית, בחינה משפטית של הגדרת עבירת הגניבה, כדי לקבוע האם היא מתאימה למקרה המיוחד של פרי, ושנית – התייחסות לחוות דעת של אקטוארית שקבעה כי גובה הפרמיות שגבה פרי מלקוחותיו היה הוגן.

חוות דעת היסטורית

ראוי לציין כי דווקא ההתייחסות לחוות הדעת היא חריגה מאוד בשלב זה של ההליך. דיון נוסף בעליון אמור להתמקד אך ורק בהלכה המשפטית שנקבעה בפסק הדין, ולא להתייחס לקביעות עובדתיות שהוכרעו על ידי ערכאות נמוכות יותר. חוות דעתה של אקטוארית משרד האוצר בעבר, דפנה קאופמן, נעשתה לבקשת המשטרה לפני 15 שנה כדי לבחון את הריבית שגבה פרי מלקוחותיו בהלוואות שנתן להם. חוות הדעת נוטה מאוד לכיוון פרי, והתחשבות מיוחדת בה עשויה לתת דחיפה להחלטה לזכותו מעבירת הגניבה.

כדי להבין את השלב הנוכחי בהליך המשפטי יש לעשות ראשית סדר בעובדות, שחלקן מבלבלות מאוד. בדצמבר 1973 נחתמה אמנה בין ישראל לבין מערב גרמניה דאז, שמתוקפה היו אזרחי ישראל זכאים להצטרף לתוכנית פנסיה של המוסד לביטוח לאומי של מערב גרמניה.

למרות הקונוטציה של "הסכם השילומים", הרי שכאן לא מדובר בתשלומים לניצולים דווקא אלא בתכנית כלכלית גרידא, שאף לא הוגבלה רק לישראלים יוצאי גרמניה. התנאי המוקדם העיקרי להצטרפות לתוכנית היה השקעת סכום חד־פעמי גבוה כתשלום רטרואקטיבי של כל הפרמיות החודשיות שהיה על המבוטח לשלם מאז 1956. רוב המועמדים להצטרפות התקשו לגייס את הסכום הזה ללא סיוע, וכאן נכנס לתמונה עו"ד פרי, שהצליח לשווק את התוכנית ל־30 אלף ישראלים לאחר מסע פרסום נרחב.

עו"ד פרי איפשר לאזרחים ישראלים להירשם לתוכנית הביטוח הגרמנית תמורת סכום נמוך לכיסוי הוצאות הטיפול, כשבמקביל סייע להם באמצעות הלוואות לשלם את התשלום הרטרואקטיבי החד־פעמי למוסד הביטוח הגרמני. בתמורה התחייבו לקוחותיו לשלם לו שכר טרחת עורך דין בסכום של 7 עד 12 קצבאות חודשיות, אם יוכרו כזכאים לתשלומים, וכן להחזיר מתוך הקצבאות העתידיות את ההלוואה שקיבלו לתשלום הסכום החד־פעמי.

עד כאן לא היה לכאורה כל פגם בעסקה. אלא שפרי גם החתים את לקוחותיו על פוליסות ביטוח חיים, שמטרתן היתה להבטיח שאם יילכו לעולמם בגיל צעיר מבלי שנהנו מקצבאות הביטוח הגרמני, לא יצטרכו היורשים לכסות את סכום ההלוואה שלקחו. הליך מעין זה מקובל בהלוואות רבות – אלא שפרי לא יידע את לקוחותיו שחברות הביטוח וחברות האשראי שהעניקו להם את ההלוואות היו בבעלותו, כך שכל הרווח שולשל ישירות לכיסו. האשמתו, והרשעתו לבסוף, בגניבה בידי מורשה נסובו סביב נקודה זו.

דיון עקרוני, לא נקודתי

עם העמדתו לדין, ב־2002, טען פרי כי היות שלקוחותיו קיבלו את הקצבאות שהגיעו להם, וכי פרמיות הביטוח והריביות שנגבו מהם היו הוגנות, אין מקום להרשיעו בגניבה שכן לא תיתכן גניבה ללא צד ניזוק. למרות זאת, במאי 2007 הרשיע המחוזי את פרי בגניבה בידי מורשה, הדחת עד, שיבוש הליכי משפט וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. המחוזי עצמו אמנם אמר כי סעיף הגניבה דחוק, אלא שכדברי השופט זכריה כספי "לא רק התוצאה חשובה, אלא, בעיקר, דרך העקלקלות הפתלתלה, רצופת הטעיות ומצגי־שווא". מוקד הרווח העיקרי של פרי, שבגינו הורשע בגניבת 320 מיליון מארק, היו אותן פרמיות ביטוח חיים.

העליון, ששמע את ערעורו של פרי, השאיר את ההרשעה על כנה, אף שהשופט אדמונד לוי ציין כי גם הוא שאל את עצמו אם ניתן להגדיר את מעשי פרי "גניבה" למרות שלקוחותיו קיבלו לבסוף אותו השירות שהיה ניתן להם בחברת ביטוח. לשאלה זו השיב לוי בהכרעת הדין כי רמאותו הכללית של פרי בפרשה היא שגרמה לו להותיר את ההרשעה בגניבה על כנה, למרות שבנסיבות אחרות ייתכן והיה מעניק הגנה מפני אחריות פלילית.

חרף ניסיונו להציג את העניין כבדיקה נקודתית בלבד, החלטת רבלין מהשבוע שעבר מערערת בדיוק על נקודה זו ומגלגלת את השאלה המשפטית חזרה לפתחו של בית המשפט. רבלין מציין ש"אין חולק כי פוליסת הביטוח נועדה לבטח סיכון של העותרים עצמם (של פרי, מ.ש.) ולא של לקוחותיהם", ולמעשה זו הפעם הראשונה שבה מקבל שופט כלשהו את אחת מטענות ההגנה של פרי, ומוכן לערוך דיון מחדש בשאלה האם תיתכן גניבה מבלי שיגרם נזק רכושי למי שנפגע מהפרשה.