בדיקת "כלכליסט": הצד האפל של השמש

טרנד הטכנולוגיה הפוטו־וולטאית, שבה מיוצרת אנרגיה באמצעות המרת קרני השמש לחשמל, סוחף אחריו סקטורים רבים. אלה רואים בשמש מקור רווחי קל וזמין. אך מבדיקת "כלכליסט" עולה כי מאחורי מה שנראה דרך קלה ובטוחה לגריפת מזומנים, מסתתרים פרמטרים נוספים, חלקם מפתיעים, שעלולים לגרוע במידה רבה משורת הרווח של הרוכש.

כמו מדינות מפותחות רבות בעולם, גם לישראל יש מערכת תמריצים כלכליים לייצור חשמל עצמי באנרגיה סולארית. מאז פרסום הרגולציה לייצור חשמל סולארי ביולי 2008, החלו עשרות חברות המספקות מערכות סולאריות לתור אחרי כל גג רענן. כך הן הפכו את הגגות לנכסים מניבים לכל דבר, והן מציעות לבעלי גגות חבילות מפתות תמורת ההשקעה בייצור החשמל הסולארי.

כואב בכיס חשמל סולארי יקפיץ את החשבון לצרכן הסבסוד הניתן ליצרני החשמל הסולארי מגיע למעשה מכספי משלמי המסים רויטל חובל, 6 תגובותלכתבה המלאה

המדינה מצדה מתמרצת את הרוכשים בכך שהיא מבטיחה תשלום של 1.97 שקל לקילו־ואט לשעה. מחיר זה גבוה פי ארבעה מהמחיר שמשלם הצרכן לחברת החשמל. למעשה, מדי יום מדווחות עסקאות שונות על גגות של מפעלי תעשייה, קניונים, מבני ציבור ואפילו תחנות דלק, שהבינו את הפוטנציאל החבוי בניצול הגגות הפנויים לייצור חשמל.

השיטה עובדת כך: חברות האנרגיה שמייבאות מערכות סולאריות מסין, גרמניה או ארצות הברית מפרסמות מודעות "דרושים גגות". אלה מתקינות אותם עבור הרוכשים: בעלים של חברות דלק, קניונים, מפעלים וכיו"ב בשלושה מודלים עסקיים; המודל הראשון הוא השכרת הגג ותשלום שכר חודשי עבורו, כך שמי שנהנה מרווחי מכירת החשמל הוא החברה עצמה ולא בעל הגג. השכר החודשי אינו קבוע, וכל חברה מציעה שכר אחר. במקרה של עסקת גגות רחבה, המחיר משתנה. במודל השני החברה רק מוכרת ומתקינה מערכות סולאריות, והרוכש נהנה מרווחי מכירת החשמל. במודל השלישי יש שותפות בין הרוכש והחברה לחלוקת הרווחים. יש לציין כי רוב החברות שקמו אינן מייצרות את המערכות הסולאריות, אלא מייבאות אותן. השירות שהן נותנות כולל אספקת המערכת, התקנתה, טיפול בהליכי הרישוי וחיבור המערכת לרשת החשמל הארצית.

אולם, השוק הסולארי שמתגלגל רק כשנה וחצי נהפך לשוק פרוץ. בעלי הגגות מרגישים מחוזרים, אבל מנגד החברות מבטיחות הבטחות רבות. גורמים בשוק הסולארי מזהירים כי התוכנית העסקית הפשוטה של הקמת מערכת כזאת יכולה להיות מלכודת דבש. על הנייר, הרווח נראה קל וכמעט מיידי: ההשקעה בבניית מערכת סולארית בטוחה לחלוטין, כאשר יש התחייבות מהמדינה לרכוש את החשמל המיוצר בתעריף המסובסד. מערכת סולארית ממוצעת בהיקף של 50 קילו־ואט עולה כ־900 אלף שקל, וההכנסה השנתית עתידה להגיע ל־160 אלף שקל. מה שנראה כמסלול להחזר השקעה מהיר, כ־15% לשנה, מתגלה כחשבון מוטעה במקרה הטוב, נוכח שורה של הוצאות הנלווית להשקעה.

* צמודות למדד בשיעור ממוצע של 2.5% ** על בסיס פריים+1.5%

1. עד 44% מס הכנסה מפאנל סולארי

מבדיקת "כלכליסט" עולה כי ההכנסות השנתיות הנקיות אינן מתקרבות לסכום המובטח על ידי החברות השונות. על הכנסות מערכת בגודל מסחרי (יותר מ־4 קילו־ואט - ר"ח) חלים חוקי המס הרגילים, ועליהן יש לשלם מסי הכנסה. גובה המס יכול להגיע ל־44% - המס המקסימלי בישראל. נוסף על כך, תפוקת המערכת פוחתת עם השנים. במערכות טובות, המותקנות בצורה הנדסית טובה, מקובל לחשב 0.5% ירידת תפוקה שנתית. נתון זה עשוי להאמיר לכדי 3% ירידת תפוקה בשנה לפאנלים והתקנות בעייתיות. כמו כן, אין מערכת שפועלת 100% מהזמן ב־100% תפוקה. מקובל בתעשייה להתחשב בשיעור תפוקה מקסימלית של 98%–95%, וזאת בשל בעיות תחזוקה, תקלות וכו'. במערכות קטנות, שאינן מתוחזקות בצורה אופטימלית, התפוקה המקסימלית תסתכם בכ־95%. פאנלים מלוכלכים, או אפילו טיפה של צל על חלק מהמערכת, יגרע משמעותית מהתפוקה שלה בשיעור של עשרות אחוזים.

2. כל שמונה שנים צריך להחליף ממיר

ההשקעה במערכת הסולארית אינה מסתיימת ברכישתה, אלא היא טומנת בחובה עלויות תפעול ותחזוקה משמעותיות. עלויות תחזוקה, ניקיון וביטוח יכולות להסתכם ב־15 אלף שקל בשנה לפחות, ומאמירות ככל שמרחיבים את האחריות למערכת. נוסף על כך, הממירים (שהופכים את קרינת האור לחשמל - ר"ח), רכיב מרכזי במערכת, הם בעלי אורך חיים אפקטיבי של 5–10 שנים. בממוצע, כל 8 שנים יהיה צורך בהחלפת ממיר, בעלות של לפחות 120 אלף שקל בכל החלפה.

כפי שפורסם ב"כלכליסט", בבדיקות ניטור שערכה חברת החשמל של ייצור חשמל ממתקנים פוטו־וולטאיים שהותקנו ב־1994 במצפה עדי בגליל נמצא כי כעבור 15 שנים איבדו 50% מהנצילות שלהם. המתקן הוקם בשטח כולל של כ־50 מ"ר על גג של בית בהספק של 5 קילו־ואט כדי לבחון את השימוש באנרגיות מתחדשות. בתגובה לממצאים טענה אז חברת החשמל כי נרשמה ירידה בתפוקת המערכת הסולארית ככל הנראה בשל איכות קולטים ירודה ואי הצבתם בתנאים המיטביים, וכן כתוצאה מהתקופה שחלפה. 

3. ריבית הפריים עלולה לעלות ביוקר

כמו הרוכשים, גם הבנקים ראו במימון המערכות הסולאריות אוצר בלום. הצעות מימון מפתות מככבות על שלטי החוצות העירוניים. הבנקים יממנו 80%–70% מעלות המערכות ו־30%–20% יבוסס על הון עצמי. פעמים רבות המערכת מגיעה עם הבטחות למימון על בסיס פריים. זוהי אמנם ריבית אטרקטיבית, אך כשמדובר בהלוואה ארוכת טווח, הפריים צפוי לעלות משמעותית. צריך לזכור שהפריים הממוצע בעשור האחרון היה כ־7% לעומת 2% כיום.

בניגוד להשקעה פיננסית, שבה הקרן נשמרת עד סוף חיי ההשקעה וצוברת תשואה, כאן מדובר ברכישת ציוד שאמור לשרוד כ־20 שנה. גורמים בענף מעריכים כי הבלאי שוחק מהתשואה כ־5%. ההשקעה חסרת כל נזילות, ואי אפשר לממש אותה במקרה שנוצר צורך בכסף; במקרה שההשקעה ממומנת באשראי, אין אפשרות להיחלץ מההלוואה אם נוצרה מצוקת מזומנים. יש להביא בחשבון גם סיכונים הכרוכים במחויבות ל־20 שנה דוגמת מכירת הנכס, שינוי ייעוד הקרקע/הנכס, גניבות או שבר במערכת ונזקי מזג אוויר (כמו ברקים - ר"ח). יש לבחון אם חברות הביטוח יחזרו לבטח במקרה שהמערכת נגנבה.

4. האחריות אינה כלולה במחיר הרכישה

השוק הסולארי רווי בחברות שונות. חלקן, כמו פז סולאר וסולאריה, צמחו מתוך חברות תשתיות ואנרגיה גדולות יותר, שנהנות מגב כלכלי. אך הרוב המכריע של החברות הסולאריות קמו על בסיס מימון עצמי.

פאנלים סולאריים בחניון יטבתה

חברי המושבים והקיבוצים עמוסים בכרטיסי ביקור של מיטב החברות בשוק. כל חברה מעדיפה לרכוש את המערכות שלה מיצרנית עולמית אחרת. כדי לזהות את איכויות המערכות דרושה מומחיות וניסיון של חברות, שיאפשרו להימנע ממערכות שעלולות להיות בעייתיות או לא יחזיקו מעמד זמן רב בתנאי האקלים הישראלי. התקנה לא אופטימלית תוריד את תפוקת המערכת לאורך זמן. אחריות (יצרן או מתקין - ר"ח) לא תהיה שווה דבר אם היצרן או המתקין ייקלעו לקשיים, ובכך יש יתרון לחברות בעלות מוניטין של שנים, שסביר שיישארו בתמונה גם בעוד 20 שנה. זהו סיכון לא מבוטל כשמדובר בחוזים ל־20 שנה, במיוחד כשמדובר בגופים קטנים שזה עתה קמו.

מנכ"ל סולאר פאוור, אלון תמרי, מסכים לטענות. "לא ברור כיצד אנשים בוחרים לקחת את הסיכון ולעבוד מול חברות אשר צצו רק לאחרונה בתחום". הוא ממליץ לערוך בירורים מעמיקים לגבי המוניטין של החברה.

חברות האנרגיה הסולארית אמנם מציעות אחריות להתקנה ולמערכת, אך לא כולן מציעות באופן אוטומטי אחריות מלאה. חלקן מציעות לרכוש בנפרד חבילת אחריות לתקופה ממושכת של עד 20 שנה. למעשה, רווחי הרוכשים אמורים להתחיל לזרום כעבור שמונה שנים, ולהמשיך במקרה הטוב עד 20 שנה. משכך, יש לדאוג עוד במעמד הרכישה לצמצם את התלות ברצון הטוב של החברה המתקינה, ולדאוג לשירות אחריות כולל ומקיף לציוד. יש לזכור שלחברה המשתפת פעולה עם בעל הגג, ומתחלקת עמו ברווחים, יש עניין ישיר ברווחיות של המערכת. לכן היא תדאג להבטיח תפוקה אופטימלית של המערכת. אם המערכות הסולאריות נרכשות על ידי חברות קבלן בלבד, שרק מספקות את המערכות, יש לדאוג לאחריות מקיפה.

עו"ד איתן פרנס, יו"ר איגוד חברות אנרגיה מתחדשת בישראל, מסר בתגובה: "אם מסתכלים על התחום כמכלול, בישראל יש תעריף מהטובים בעולם והמערכות הסולאריות מספקות תשואה על ההון שלא ניתן לקבל באף אפיק השקעה אחר. התחרות הערנית בשוק, שבו פועלות יותר מ־70 חברות, משחקת לטובת הצרכנים שנהנים מתחרות במחיר וגם משיתוף מידע על איכות המערכות השונות והביצועים".