חקר ביצועים: גיליון הערכה שבועי

המדריך למהפכה מולטימדיה של שחיתות

כולם דיברו השבוע על שחיתות. מדד השחיתות הבינלאומי פורסם, ספר חדש בנושא, שכתב פרופ' יוסי שיין, הושק, וברקע עדיין מתנהלים שני משפטי שחיתות ענקיים, של אולמרט ובכירי רשות המסים. אבל שחיתות היא מושג חמקמק, שמשתרע בין הפלילי לאתי למשמעתי. לכן מי שרוצה באמת להבין איך נראית שחיתות צריך לראות את "המדריך למהפכה", סרטם הנפלא של דורון צברי ואורי ענבר שמגיע היום לבתי הקולנוע. ממדי השחיתות המצטיירים בסרט חמורים בעיניי שבעתיים מסיפורי טלנסקי, ראשונטורס ורשות המסים גם יחד, ובראשם חלוקה בוטה של ג'ובים לקרובי פוליטיקאים והענקת מאות מיליוני שקלים לבטלנים, חנפנים ומלחכי פנכה. מתברר שכדי להפסיק לדבר על שחיתות ולהתחיל לחוש את עומק אחיזתה בכספי הציבור הישראלי, צריך ללכת לקולנוע.

משה גורלי

וורן באפט | צילום: בלומברג

באפט שוב מפתיע

כמה מתאים לוורן באפט לחפש את היורש שלו בשקט בשקט, ולמנות דווקא איש שמעטים שמעו עליו. התהליך הזה מזכיר מאוד גם את אופן איתור ההשקעות הלא קונבנציונלי של האורקל מאומהה, שאוהב להפתיע את קהל מעריציו עם בחירה בדברים שעוברים מתחת לרדאר של רוב המשקיעים הדגולים, אלה שאוהבים לעשן סיגרים, לשתות וויסקי ולהצטלם למגזינים יוקרתיים. הבחירה במנהל קרן גידור עלום מתאימה גם לאופיו של באפט, שממשיך להתגורר לו בבית ישן וקטן יחסית ומקפיד על שתיית פחית קולה מדי יום. השאלה הגדולה היא אם המשקיעים של ברקשייר האתאווי, שאוהבים את ההימורים של הגורו, יאהבו גם את נושא הלפיד טוד קומבס (39), אבל אי אפשר שלא להעריך את העובדה שבאפט לא מתעקש להוריש את האימפריה לאחד מילדיו.

סופי שולמן

אוזי נפרד אל העתיד

ריי אוזי, אחד מאנשי הטכנולוגיה המשפיעים בעולם וארכיטקט התוכנה הראשי של מיקרוסופט, נפרד השבוע מהחברה במכתב מנוסח היטב. "ב־20 השנים האחרונות עולם המחשבים נהפך למורכב מדי", כתב, "והמורכבות הזו שואבת את כוח החיים מהמשתמשים ומהמפתחים". זהו הספד נוקב לעידן המחשב האישי, שאוזי עצמו היה ממייסדיו. המבט מפוכח, אבל אין כאן תרופה. אוזי לא מציע למיקרוסופט להשיב מלחמה או להמציא את המחשב מחדש. הוא רק מבקש יפה לשחרר סופית את הגופה ולפנות מקום לעתיד. מניית מיקרוסופט, כמה משונה, הגיבה דווקא בזינוק. ואולי באמת רק המודעות הכואבת של דור המייסדים תפתח למיקרוסופט דלת אל העידן הבא.

אורן הוברמן

בינו ומחיר המריחה

אין הרבה אנשים שצדיק בינו, בעל השליטה בבנק הבינלאומי, מתעב יותר מאשר את חנוך ליבנה, יו"ר ועד העובדים שהשבית השבוע את הבנק. מדובר בתחושה הדדית, אגב. ביום ראשון שלח בינו את המנכ"לית סמדר ברבר־צדיק להעניק ראיונות לוחמניים, שהעצימו את הלהבות במקום לצנן אותן והגדילו את החשיפה, השלילית מבחינת הבנק, שקיבלה השביתה בתקשורת. יומיים לאחר מכן הסתיימה השביתה בהסכם שהיה צפוי לכל אורך הדרך: העובדים קיבלו בערך את מה שדרשו, והסכימו לשקט תעשייתי עד אפריל 2013. בהנהלת הבינלאומי מתגאים שהצליחו להשיג "גמישות ניהולית מסוימת", אבל המשפט הסתום הזה לא מצליח לטשטש את הכישלון שבניהול המשבר: בשורה התחתונה, הלקוחות חוו שתי שביתות בתוך שלושה חודשים, והבנק, שפועל בסביבה תחרותית לא פשוטה, ספג נזק תדמיתי לא מבוטל. אין מה לדבר, היה כדאי.

תומר זלצר

סטנלי פישר | צילום: בלומברג

פישר נלחם על הקרדיט

זה התחיל באפריל האחרון. מקורבי הנגיד סטנלי פישר לחשו על אוזנו כי לא ייתכן ששר השיכון נהפך ליקיר התקשורת ונציג המדינה לענייני "איך אנחנו הולכים להציל את שוק הדירות". פישר זימן אליו את המפקח על הבנקים ושלח אותו לקרב החשוב מכולם - הקרב על הקרדיט. אז בנק ישראל הקשה על מתן משכנתאות של יותר מ־60% ממחיר הדירה. הנפגעים העיקריים היו הזוגות הצעירים, והמיקרופונים הופנו אל פישר. ממש באותו הזמן, לשר האוצר יובל שטייניץ נמאס לראות איך שני אלה זוכים לתשומת הלב בזירה שבה הוא יכול להיהפך לשחקן מרכזי. בשבת חמימה אחת ביוני הוא ירה מהמותן רשימה ארוכה של הצעות שמקורביו הבטיחו כי הן הן התוכנית לטיפול בשוק הדיור. למרות ההבטחות, מחירי הדירות המשיכו לעלות. והשבוע יצאו הנצים לקרב שני על הקרדיט. עכשיו כולם רוצים להחליש רוכשים מבוגרים יותר. לנו נותר רק לקוות שבשוך הקרבות יהיה פה בכלל למי למכור דירות.

שי פאוזנר

כהן תפרה תשואה חלומית

אחרי חודשים של מאבק עיקש בין בעלי המניות בתנובה שאלה אחת עדיין נותרה לא פתורה, לכאורה: אם קרן אייפקס ישראל בניהולה של זהבית כהן כל כך התעקשה לא למכור למאיר שמיר את מניותיה בתנובה, מדוע היא לא רכשה את חלקו? אם מדובר בנכס אטרקטיבי, למה לתת לאחרים ליהנות ממנו? ברור שעם שותף כמו בנק לאומי כהן יכולה להיות רגועה. הבנק גם מימן לאייפקס את רכישת תנובה, כך שיש לו אינטרס כפול ומכופל לדאוג שלחברה לא יאונה כל רע, עסקית ופיננסית. אבל מעבר לכך, עסקה כזו מאפשרת לכהן לשערך את ההשקעה של תנובה כלפי מעלה בדו"חות הכספיים הקרובים של אייפקס, ולהציג למשקיעי הקרן תשואה פנומנלית - בלי לממש את הנכס ובלי לקחת סיכונים מיותרים. רווח נקי לאגו של המנכ"לית.

גלית חמי

תשובה סוחט את הפטנט

איזה כיף כשיש לך חברת ביטוח. במרחק שיחת טלפון קטנה ממך נמצאים מיליארדים רבים של הרבה מאוד אנשים שלא ממש יודעים מה קורה עם הכסף שלהם. אבל הכי כיף זה כשאתה יצחק תשובה, ויש לך חברת ביטוח שיכולה לחלץ חברה אחרת שלך, מוצלחת פחות. אותם מנומנמים שמפקידים את כספם בהפניקס מדי חודש ודאי לא יודעים שהשבוע החליטה החברה שלהם לתת ארכה נוספת להלוואה שהעמידה לדלק נדל"ן, חברה אחרת של תשובה. זה החזיר אותי לביקור של תשובה לפני כמה שבועות בוועדת הכלכלה של הכנסת, בעניין אחר. "הסכמים צריך לכבד", הוא אמר אז, בניסיון לקבל עוד קצת תמלוגי גז. אז זהו, שהסכמים צריך לכבד גם כשזה קצת פחות נוח.

גולן פרידנפלד

משה גפני | צילום: שאול גולן

גפני הוא לא הבעיה

65% מהגברים החרדים לא עובדים, אבל זה כנראה לא מספיק למשה גפני. חבר הכנסת שיזם את חוק האברכים רוצה כנראה שכולם לא יעבדו. 100%. בעיניו, כל ניסיון לדחוף את האברכים למעגל העבודה הוא "מלחמת שמד שגובלת באנטישמיות". הוא רוצה שאתם תעבדו עוד יותר קשה כדי לשלם לכל אברך מאות אלפי שקלים כשהוא לומד תורה בשבילכם. האמת? גפני כבר מזמן לא מרגיז אותי. אתם מרגיזים אותי. אתם ממשיכים לצאת כל בוקר לעבודה, לשלם מס הכנסה ולהתעצבן על החרדים שחיים על חשבונכם. בכל הכבוד לכם. גפני נקרע מצחוק כי חמורים נורא מצחיקים אותו. הוא יודע שחמורים מסוגלים רק לנעור. ולאכול עשב. וזה כולל חמורים שכותבים מאמרים עצבניים בעיתון.

יואל אסתרון