סופה של (ת)קופה

1.

הלכה הנבחרת, הלכו ההכנסות

"שהטוב ביותר ינצח" היא אמרה שחביבה אולי על אוהדי ספורט, אבל הרבה פחות על ספונסרים שבונים על הצלחה של קבוצות גדולות ומשופעות כוכבים.

באמצע החודש, שבוע וחצי לפני הזמן המתוכנן, נעלמה במפתיע קדחת הפרסום שמילאה את הטלוויזיה הארגנטינאית סביב הקופה אמריקה, והתחלפה בפרסומת לקראת "יום החבר" - גרסה מקומית של יום המשפחה, שמצוינת כל שנה ב־20 ביולי.

ההדחה המוקדמת של הנבחרת המארחת אילצה את החברות המפרסמות לשנות תוכניות. חלקן - בעיקר נותנות החסות של הטורניר כולו, בהן קיה, LG, בנק סנטאנדר וקאנון - המשיכו את העסקים כרגיל עד הגמר, כיוון ששמן לא מקושר ישירות לכישלון הארגנטינאי (או הברזילאי). לעומתן, חברות ארגנטינאיות כמו חברת הסלולר Claro, שבנו קמפיינים שלמים סביב הקבוצה של מסי, נאלצו לשנות אסטרטגיה כדי לא להפסיד את ההשקעה. בין השאר, מדובר עכשיו על אפשרות שלפיה הן יקבלו כמעין פיצוי זכויות פרסום במשחקי המוקדמות למונדיאל שיחלו בחודש אוקטובר.

ערוצי הטלוויזיה בארגנטינה יצאו בנזקים קלים בלבד, שכן הם כבר מכרו את זכויות השידור והפרסום מראש. כך לדוגמה, ערוץ Telefe, שהקרין חלק גדול מהמשחקים, הרוויח מפרסום 4.8 מיליון דולר. עם זאת, ברור שלהדחת הנבחרת היתה השפעה על כלל לוח המשדרים וההכנסות האפשריות מפרסומות. לראיה, המשחקים של ארגנטינה זכו לרייטינג מעולה עם פיקים של יותר מ־45% - נתונים שיכלו לשרת את התחנות אם הנבחרת היתה ממשיכה הלאה בטורניר.

מי שסבלו במיוחד היו אתרי האינטרנט שמכרו כרטיסים למשחקי ההכרעה. כך, מחירי כרטיסים שנמכרו במהלך הטורניר ב־168 דולר, ירדו עם היוודע העולות לחצי הגמר ל־48 דולר בלבד - נפילה של יותר מ-70% ביום.

אולם הנפגעים העיקריים היו העסקים הקטנים במדינה, שבנו על תפוסה מלאה עד סוף יולי ונאלצו לראות את התיירים עוזבים כבר באמצע החודש. בעיר מנדוסה למשל, הסמוכה לגבול עם צ'ילה, קיוו לניצחון של הנבחרת השכנה ברבע הגמר. אלא שההפסד גרם לתיירים הצ'יליאנים לחזור לארצם ולכלכלה המקומית להפסד שמוערך ב־4 מיליון דולר - לפי חישוב של 20 אלף צ'יליאנים שהיו צפויים להשאיר בעיר בממוצע 200 דולר.

יוצאת דופן היא אדידס, שדווקא הודיעה לפני שבוע על הארכת הסכם החסות עם ההתאחדות הארגנטינאית עד שנת 2022. לפי השמועות, החברה הגרמנית, שמשמשת כספונסר של האלביסלסטה מאז 1974, תשלם לארגנטינאים 165 מיליון יורו תמורת הזכות לשים את שלושת הפסים שלה על חולצות התכלת־לבן. נראה שבאדידס מאמינים בנבחרת ארגנטינה יותר מאשר ההתאחדות עצמה, שהודיעה על פיטוריו של המאמן סרחיו באטיסטה בעקבות הכישלון בקופה.

ליאו מסי. אדידס נשארה בארגנטינה גם בגללו אז הוא לא כזה גרוע, נכון? | צילום: איי אף פי

2.

שמות גדולים, כדורגל קטן

בגיל 15 הוא כבר קיבל את המשכורת הראשונה שלו - 5,000 יורו בחודש. שלוש שנים לאחר מכן כבר הרוויח 2 מיליון יורו בשנה ככוכבה של סנטוס, אלופת ברזיל. לארגנטינה הגיע ניימאר על תקן הפלה/רונאלדו/רומריו הבא, אבל סיים את הקופה עם שער אחד והרבה סימני שאלה לגבי מוכנותו לרמות הגבוהות של אירופה. כל זה לא מפריע לריאל מדריד לנסות להביא אותו בימים אלה לסנטיאגו ברנבאו תמורת 45 מיליון יורו. הברזילאי בן ה־19 צפוי להשתכר בספרד פי ארבעה או חמישה ממה שהרוויח בברזיל, ומדובר גם בחוזה פרסום עם נייקי עד שנת 2022 תמורת מיליון דולר בשנה. למרות הכסף הגדול, בספרד מספרים שהכוכב הצעיר לא יוכל ליהנות כל כך מהר מהעושר הפתאומי. לפי הפרסומים, אביו הורה לו להגביל את קו האשראי שלו ל־6,000 יורו בחודש, מה שאמור לגרום לו להתרכז יותר באימונים ופחות במסיבות ובקניות.

אולם ניימאר לא לבד: כמה מהמלפפונים החמים של הקיץ היו רחוקים מלהצדיק בקופה אמריקה את תגי המחיר העצומים שהוצמדו להם: חבייר פאסטורה מארגנטינה, שצפוי לעבור השבוע מפלרמו לצ'לסי תמורת יותר מ־30 מיליון יורו, בכלל לא שיחק; קרלוס טבס, שמרבית מועדוני הצמרת של אירופה ישמחו לשלם תמורתו 30–40 מיליון יורו, היה אנמי לחלוטין וייזכר רק בזכות הפנדל שהחמיץ ברבע הגמר נגד אורוגוואי; סרחיו "אל קון" אגוארו, שצפוי לעזוב הקיץ את אתלטיקו מדריד תמורת סכום דומה, הבקיע אמנם פעמיים, אבל גם עבורו הקופה לא תהיה משהו לספר עליו לילדים (שהם גם הנכדים של מרדונה). מנגד, לאלכסיס סאנצ'ס מצ'ילה, שהצטרף השבוע להתקפה המפחידה גם ככה של ברצלונה בעסקה כוללת של 43.5 מיליון יורו (26 מיליון יורו במזומן), היה טורניר סביר, עם שער נהדר והדחה ברבע הגמר. גם לפלקאו, הכישרון הקולומביאני הנהדר של פורטו, היתה קופה טובה ושני השערים שלו רק יחזקו את מעמדו כמועמד לעבור בשנה הבאה לקבוצה גדולה.

פאלקאו, חלוץ פורטו ונבחרת קולומביה. הרשים | צילום:איי אף פי

3.

האנשים עם הכפפות

כל כישלון של חלוצים הוא כמובן הצלחה של שוערים, שכמה מהם הפכו לכוכבים האמיתיים של הקופה. אחרי ההעברות הגדולות של השוערים דויד דה־חאה למנצ'סטר יונייטד ומנואל נויאר לבאיירן מינכן, נמשך בארגנטינה הקיץ המוצלח של האנשים עם הכפפות.

מעל כולם, פרננדו מוסלרה, שוערה של אורוגוואי שנולד בכלל בבואנוס איירס, ושחתום על עצירת הפנדל שנתן לאורוגוואי את ההעפלה לחצי הגמר. לפני שבוע עבר מוסלרה מלאציו האיטלקית לגלאסטריי הטורקית בעסקה שמוערכת ב־14 מיליון יורו, מה שהופך אותו לשוער החמישי בשוויו בכל הזמנים. גם לשוער נבחרת פרגוואי, חוסטו ויאר, שעבר הקיץ לאסטודיאנטס דה־לה פלאטה הארגנטינאית, היה טורניר נהדר, שאפשר ל"אלבירוחה" להגיע לגמר מבלי שתנצח אפילו משחק אחד לפני בעיטות הכרעה.

ואם כבר שוערים מפרגוואי - שוער העבר המצוין של הגוארניס, חוסה לואיס צ'ילברט, שזכור בעיקר בשל כישורי ההבקעה הנדירים שלו, הודיע השבוע על השקת יין חדש שיימכר בדרום אמריקה תמורת 4 דולרים לבקבוק ויישא את שמו - "דון צ'ילָה".

דייגו לוגאנו עם גביע הקופה אמריקה. איך מוציאים מאוכלוסייה קטנה נבחרת גדולה, ואפילו בלי יותר מדי כסף. מה הסוד? שחקנים שרצים יחד שנים, פרגון הדדי ומאמן מצוין. טוב, ודאי שלא מזיקות תרבות כדורגל מושרשת ומסורת אדירה | צילום: איי פי

4.

יחס בין הצלחה לאוכלוסייה

מבין 12 הנבחרות שהשתתפו בקופה, הזוכה אורוגוואי היא בעלת האוכלוסייה הקטנה ביותר - 3.5 מיליון תושבים בלבד. הפיינליסטית השנייה, פרגוואי, שלישית בכמות האוכלוסייה אחרי קוסטה ריקה (שכלל איננה חלק מדרום אמריקה), עם 6.5 מיליון תושבים. למעשה, מלבד סורינאם וגיאנה, שלא נוטלות חלק בטורניר, שתי הפיינליסטיות הן המדינות הכי פחות מאוכלסות ביבשת הדרומית - הרבה אחרי ברזיל (190 מיליון), ארגנטינה (40 מיליון) ואפילו ונצואלה או פרו (30 מיליון בכל אחת). לשם השוואה, בבואנוס איירס רבתי לבדה חיים כ־13 מיליון בני אדם.

הצלחה מקרית? לא ממש. רק לפני שנה, במונדיאל שהתקיים בדרום אפריקה הגיעה פרגוואי לרבע הגמר - שווה להישג של ארגנטינה וברזיל - בעוד שאורוגוואי סיימה רביעית והיתה בכך לבכירה מבין נציגות היבשת.

הסלסטה הם כמובן התשובה הטובה ביותר לשאלה - איך מוציאים מאוכלוסייה קטנה נבחרת גדולה, ואפילו בלי יותר מדי כסף. מה הסוד? שחקנים שרצים יחד שנים, פרגון הדדי ומאמן מצוין. טוב, ודאי שלא מזיקות תרבות כדורגל מושרשת ומסורת אדירה בדמות שני גביעי עולם ו־14 גביעים יבשתיים. ועדיין - האורוגוואים מוכיחים פעם נוספת שמעצמה לא נמדדת בכמות התושבים אלא באיכות הכדורגל. פעם נוספת, נקודה למחשבה עבור מדינות קטנות במזרח התיכון.