צילום: יובל חן
קח 700 שקל בחודש ותגדל לנו בניון חדש
במסמך חושפני, נדיר ומדכא מתאר מאמן נוער בכיר בישראל כיצד פועלת המערכת שאמורה להכשיר את כדורגלני העתיד של ישראל: מהמאמנים חסרי ההשכלה, דרך הכסף שסוחטים מההורים ועד הגישה החינוכית העקומה שמטמיעים בילדים. לקרוא ולהבין למה הכדורגל הישראלי לא מתרומם
אחרי שנים בכדורגל הישראלי כמאמן ושחקן, אני כותב כאן את מה שאני כותב בעיקר מפני שהגיע הזמן להוציא החוצה דברים שמעיקים עליי כבר זמן ממושך. אתחיל בזה שלפני כעשור חזרתי לארץ לאחר שסיימתי שהות של ארבע שנים במדינת ספורט מפותחת. עשיתי תואר ראשון בפסיכולוגיה בעזרת מלגת כדורגל. האוניברסיטה סיפקה לי מגורים, שכר לימוד ואוכל בתמורה לשירות שאני אתן לקבוצת הכדורגל המצליחה של האוניברסיטה הפרטית הקטנה, שכוללת 6,000 סטודנטים. באוניברסיטה יש שני מגרשי אימון שלא יביישו אף קבוצה מליגת־העל ואצטדיון סימפטי עם אלף מושבים. דשא סינתטי משובח וחדרי הלבשה גדולים ומטופחים, אבל נושא הבדלי איכות וכמות מתקני האימונים בין המערב לישראל הוא לא הסיבה לכתיבה שלי.
אבל אני לא רוצה ליפול לקלישאות של ההבדלים הענקיים בתשתיות הספורט כאן ובמדינות מערביות. הסיבה לכך שאני כותב היא שאני רוצה להבליט את ההבדלים הגדולים בגישה שיש שם ואין פה בכל מה שקשור לנושא הספורט. מדובר על הבדלי תפיסות עולם שונות שמתחילות בדרג הניהולי, דרך אנשי המקצוע, ובסופו של דבר גם משפיעות על הספורטאים הישראלים.
240 אלף שקל לחצי שנה
המאמן בשנה הראשונה שלי באוניברסיטה בחו"ל היה יהודי אמריקאי ששיחק כמה שנים ב־MLS, הליגה המקצוענית האמריקאית, וגם היה עוזר מאמן בליגה. מקצוען למופת שבזכות הגישה שלו השתפרתי פלאים. הגישה שלו לא היתה זרה לחבריי לקבוצה: מנטליות ספורט שעוסקת בעיקר ולא בטפל — כלומר סתום את הפה, תקשיב ותעבוד קשה. הוא מאמן שהתווה דרך אמיתית. אל תיקחו כמובן מאליו שיש לו דרך כי להרבה מאמנים אין.
המאמן הרוויח כ־60 אלף דולר בשנת עבודה. שנה לאחר מכן הוא קיבל משרה מכובדת באוניברסיטה גדולה ואלינו הגיע מאמן חדש בריטי, שבעברו היה שחקן מכללות מצוין ומאמן מכללות טוב. הוא עשה איתנו שלוש שנים עבודה מצוינת והשתכר בסביבות ה־50 אלף דולר.
כאן יש לציין שעונה בליגת המכללות היא בסך הכל שלושה חודשים עם 2–3 משחקים בשבוע, כמעט 25 משחקים בתקופה קצרה. קדם־עונה נמשך שבועיים, כך שמדובר בתקופת עבודה של שלושה חודשים וחצי אם מגיעים לשלבים מתקדמים. לאחר מכן יש חופשה של חודש וחצי. שעות העבודה הממוצעות בחודש של המאמנים נמוכות בהרבה מהממוצע במדינה. אבל בארה"ב מעריכים איכות ומשלמים עבורה.
טובעים בחומר
אני כבר כמה שנים בביצת הכדורגל הישראלי — כשחקן וכמאמן. וההבדל בגישה בלבד צורם בעין. וכמו תמיד, זה מתחיל בבסיס של הבסיס.
לכל מחלקת נוער בריאה יש תשע קבוצות מינימום, מטרום ב' עד נוער. אגודות שיכולות לאפשר לעצמן, אם יש היצע שחקנים רחב מספיק, יוצרות קבוצת טרום ג' (ילדים בני 8) וגם עד גיל נערים קבוצה־בת (2 קבוצות של אותו שנתון). למשל מכבי ת"א טרום א' וטרום א' 2 וכן הלאה.
הרבה כסף מתגלגל במחלקות הללו. ילד אמור לשלם סכום שנע בין 2,500 שקל ל־3,500 שקל בעונה.
עד כאן לא חידשתי כלום. אבל בוא נעיף מבט על שוק המאמנים בארץ, אותם בכירים שעל כתפיהם מוטלת האחריות לפתח את הספורטאי הצעיר בפרט ולמנף את הספורט הישראלי בכלל.
ברוב מחלקות הנוער המאמנים הם עובדים זמניים — שרבים מהם מפוטרים בתום כל עונה ומוחזרים לעונה הבאה כדי לחסוך עלויות כגון פנסיה, דמי הבראה וזכויות בסיסיות אחרות. זה גם יוצר מצב שמנהל מקצועי צריך לבחור מאמנים חדשים בכל עונה.
מלבד העובדה המצערת הזו, שמאמנים הם לא יותר מעובדי קבלן, האנשים האלה, שאמורים להיות גורמים מחנכים — ובכן, הם לא בדיוק האנשים שהייתם נותנים להם להיות מורים.
בעיקרון, כל מי שיש לו ידיים ורגליים יכול להוציא תעודת מדריך כדורגל (שאפשר להשיג בזכות היעדר פיקוח אמיתי על מוסדות "הלימודים" הקיימים) שתאפשר לו לאמן ילדים עד גיל 16. עד גיל 16!
לא כולם כמובן מאמנים גרועים. יש מאמנים מצוינים, מסורים ומקצועיים בארץ אך לא מספיק. לא מספיק שהמאמן המודרני יבין כדורגל וישלוף מהארסנל המקצועי שלו אלפי תרגילים וטקטיקות; הרי יש כאלה גם ביוטיוב, הוא צריך לדעת איך להעביר את החומר, איך ליצור עם שאר השחקנים תלכיד קבוצתי חיובי וגם איך לגשת לשחקן באופן פרטני ולשוחח איתו. לפעמים הוא צריך להיות ממש כמו פסיכולוג שיידע לעזור לו לגבור על מכשולים, לקבל החלטות נכונות ועוד. למאמני כדורגל אמורה להיות השפעה על שחקנים לכל חייהם.
אבל רוב האנשים שמגיעים לקורס לא ממש שוחים בחומר, וחלקם הגדול כלל לא יכולים להיות מאמנים. חלקם סובלים מיכולות ורבליות נמוכות, חוסר כריזמה ואף מגבלות פיזיות. ועוד לא התייחסתי לזה שרבים חושבים שמשום שהם שיחקו כדורגל הם אוטומטית יודעים ללמד כדורגל. טעות גדולה!
ההתאחדות? בלוף
הבעיה היא שאין ממש סינון קבלה לקורסים. בקורס שאני הייתי, 80% מהמאמנים לא ידעו לתת פס. אז איך הם ידגימו לשחקן המתחיל? רובם המכריע בא ללא רקע בחינוך, תואר לימודים כלשהו, ניסיון הדרכתי מול קהל — כלום. הקורס מספק לימודי "ליבה" של מבוא לאנטומיה, פיזיולוגיה, פסיכולוגיה ועוד קצת כדורגל. חלק מהמרצים מצוינים אבל חלק מהסטודנטים מפריעים, צוחקים, צועקים. במבחנים כמעט כולם מעתיקים וגם המרצה ייתן את התשובה הנכונה אם תשאל אותו. אגב, יש לי מאות דפים של מצגות שחולקו בקורס המאמנים, תעשו חישוב כמה דפים מתבזבזים בקורס שנתי. למה לא להתקדם ולהביא לפטופ ולהעביר את החומר דרך המחשב?
בין המאמנים הצעירים ידוע "קורס מאמני הכדורגל של ההתאחדות" כבלוף אחד גדול. רוצים דוגמה לכמה זה שכונה? חבר סיפר לי שבקורס שהוא לוקח, באחד המבחנים של ההתאחדות לכדורגל יש שאלה אמריקאית במבחן אנטומיה: "מהו תפקידו של הגיד?", ובה התשובה, ד': "לשמור על החלוץ". באירופה הקורסים מרוכזים יותר, מקצועיים יותר והכי חשוב: יש סינון בקבלת סטודנטים חדשים.
אז זה החומר האנושי שצריך המנהל המקצועי להתמודד איתו. לכך נוסיף שהוא מקבל אינספור טלפונים ממקורבים כדי שימנה מקורבים אחרים להיות מאמן באחת הקבוצות באגודה. רבים יעבדו בחינם רק אם ייתנו להם תפקיד. המנהל המקצועי אומר לעצמו: "טוב לי חינם", ולכן הרבה מהמאמנים במחלקות הנוער עובדים רק כדי לצבור ניסיון. יש צעירים רבים שמקבלים 2,500 שקל בחודש בלבד. אני מכיר מאמנים שמקבלים 700 שקל. בחודש. בחודש!
אתם יודעים כמה חשוב לילדים בני 6–12 לקבל יסודות טובים? לא סתם באירופה רוב המאמנים בגיל הזה הם בני 40+ עם ניסיון, סמכות ומקצועניות. הם אלו שאמורים להקנות לשחקנים המתחילים את המנטליות הנכונה ואת יסודות המשחק. שם יוצאים מתוך נקודת הנחה שכדורגל בפרט, וספורט ככלל, מעצבים את האישיות של הילד וקובעים איך הוא יתמודד עם לחצים בתור שחקן ובתור אדם.
הניצחון הוא העיקר. טעות
המאמנים האלה נכנסים למעגל התחרויות ממש מוקדם. היום יש ליגה לילדים בגילים צעירים מאוד. באירופה, למשל, במדינות רבות אין ליגה תחרותית לילדים עד גיל 16. וזה כדי להקנות להם יסודות ולהפוך את המשחק לכיף, מה שהופך את הליך הלימוד לכיפי יותר ולכן גם ליעיל יותר. בישראל ילד בן 10 משחק כמעט 30 משחקים בעונה. ובכל משחק הוא חייב לנצח. ואז הניצחון הוא העיקר ולא הדרך. ולמה זה? כיוון שאותם "מאמנים" רק רוצים להתקדם הלאה ממקומם במחלקת הנוער אל ספסל קבוצת הבוגרים. מטרתם לא להפוך ילדים לשחקנים — אלא להפוך את עצמם למאמנים "טובים יותר". ואיך רואים שהם מאמנים טובים יותר? על ידי ניצחונות. וזה גם מה שהמנהל המקצועי רוצה, כי זה מראה שהוא עושה את העבודה כמו שצריך. כביכול.
תביטו בכמות גדולה של משחקי הילדים, הנערים והנוער בישראל ולא תראו הנעת כדור, למידת סגנון משחק או ניסיון לשלב את כל השחקנים במהלכים.
כמאמן ילדים בישראל אתה תדאג שהילדים יבעטו למעלה לחלוץ רק כי הוא גבוה וחזק ויש לו בעיטה מצוינת. והשחקן הטוב גם יסובב את הכדור מהקרן לשער כי השוער נמוך (הוא רק בן 10). ובגלל זה הרבה פעמים ילדים קטנים יותר (ולעתים גם מוכשרים יותר) לא מקבלים סיכוי מהמאמן שלהם כי מה שחשוב לו זה הניצחון, וילדים גדולים עם בעיטה חזקה ישיגו לו את הניצחון. שום סגנון, שום דרך, שום צורה, שום חינוך — העיקר הניצחון.
כיום הכדורגל נשלט על ידי שחקנים כמו צ'אבי, אנדרס אינייסטה וליאו מסי — שחקנים בעלי גוף קטן ומוח גדול — וכל עולם טיפוח השחקנים השתנה: בהשתלמות של מאמן צרפתי בכיר הוא דיבר על פירמידת לימוד עקרונות הכדורגלן. הצרפתי טען כי בראש הפירמידה נמצאת המנטליות של השחקן: "נחפש את השחקנים שמנטלית חזקים ויודעים לקבל החלטות טובות במצבי לחץ, שחקנים חכמים שמבינים את המשחק, שחקנים יציבים שנדע מה נקבל מהם בכל זמן נתון".
במחלקת הנוער בברצלונה, כך טוען המאמן הצרפתי, מאמנים בקושי מדברים בזמן האימון, הם מסבירים לפני משחקון או תרגיל מסוים את החוקים ונותנים לילדים לשחק. לאחר סיום התרגיל המאמן מושיב אותם ונערך דיון שקט על איכות הביצוע במהלך התרגיל, שבו הוא מסביר להם מה צריך לעשות כדי לשפר מהירות מחשבה, תנועה בלי כדור, דיוק ועוצמה של המסירה, עמידה נכונה וכו'.
העתיד תלוי בילד בן 10?
איך זה מסתדר עם אותו ילד גדול עם בעיטה חזקה, שהמאמן הישראלי צריך אותו בשבת לבעיטות חופשיות ולכן נותן לו הנחות באימונים? באירופה מזמן היו מוותרים על שחקנים כאלה כי הם לא מתאימים לשיטת הכדורגל המודרנית, הם גדלים להיות שחקנים עצלנים שחושבים שהם מוכשרים אבל בפועל הם לא מתאימים. ואף אחד גם לא עיצב אותם כך שיתאימו לכדורגל המודרני.
אבל הבעיה היא לא בילד, או אפילו במאמן. הבעיה היא שעתיד המאמן לא צריך להיות תלוי בשריר הארבע־ראשי של ילד לא ממושמע בן 10, אבל זה מה שקורה בפועל. לא פעם מאמן בקבוצה לוקח ילד בן 10 גדול יחסית לשאר השחקנים, עם בעיטה מדהימה, ו"מטפח" אותו. הילד, לא אינטליגנט גדול, גם לא רץ הרבה והוא די עצבני רוב הזמן. אבל מה? הוא משיג ניצחונות. זה לא חינוך לכדורגל. זה שקר אחד גדול, וההורים לא מבינים את זה. בשבילם אם הילד ניצח, מצוין. אם לא, חבל — בפעם הבאה.אבל אין כאן בקרה על סגנון המשחק, או ערכים כגון הוגנות.
ואז, בגיל 15, כשהחלוץ הגבוה איבד את הערך המוסף שלו כי השחקנים האחרים קיבלו זריקת הורמונים מהטבע וגבהו, כולל אותו שוער נמוך שהתחשל עם השנים, המנהל המקצועי לא מבין למה הילדים לא מניעים כדור ומשחקים כדורגל כמו שצריך. הסיבה היא שבמקום ללמד אותם איך לשחק כדורגל לימדו אותם איך לנצח. ואיך לשחק כדורגל מטמיעים רק בגיל צעיר. סגנון משחק זה משהו שצריך להטמיע בדנ"א בגיל צעיר.
באגודה שלי מעריכים אותי. זו אגודה מסודרת שמשלמת בזמן ויש בה מאמנים צעירים ומצוינים. אבל היא יוצאת מן הכלל. אצלנו במחלקה נותנים לי את האפשרות לחנך ילדים במקרה שצריך. אם ילד בקבוצה שלי מפתח אגו מנופח, שמתבטא גם בשפת גוף או באלימות פיזית ומילולית, הוא יקריא מאמר על אגו מול כל הקבוצה כעונש. אם מישהו מהילדים שלי יקלל את השופט, הוא ייזרק לספסל וייענש. לא משנה כמה הוא טוב או כמה הבעיטה שלו תבטיח לי שלוש נקודות.
בקבוצות האחרות המצב לא כזה. בתום העונה שעברה ילד בן 12 יצא עצבני מהמשחק משום שהשופט הרחיק אותו. הילד הטיח בשופט קללות מגוונות ואף איים על השופט שהוא לא ידרוך יותר על מגרש כדורגל (הוא ילד בן 12!). ומה המאמן שלו עשה? כלום. הוא שמע הכל ולא הגיב. וזו לא היתה הפעם הראשונה שאני חוזה במקרה כזה.
אפשר לשנות
בעונה שעברה נראה כי כל הרקב עלה למעלה. "איכות" הכדורגל הישראלי שוב בלטה לעין, האלימות הביאה לשיאים חדשים של גועל. וכל מה שהתעסקו בו זה "הורדת נקודות" ו"בעיות משמעת". אני מאמין שהבעיה של האיכות ושל האלימות היא אותה בעיה. והבעיה היא בשורש העץ של הכדורגל הישראלי. סדר העדיפויות מעוות. מעסיקים מאמנים ללא חינוך וללא משכורת במחלקת הנוער ואז מצפים שתצא מהמחלקה הזאת שחקנים? הופכים את מחלקות הנוער לעסקים פרטיים ואז מצפים מהמועדונים לרצות להשקיע בהם? מקימים ליגות לילדים בני 10 ומצפים שהן לא יהיו תחרותיות? שמנהלי מחלקות הנוער והילדים לא יישפטו על פי התוצאות בהן?
כשאני לוקח צעד אחורה ומנסה להסתכל על הצלחת הזאת שנקראת הכדורגל הישראלי, מה שאותי, כאיש מקצוע, הכי מטריד, זו איכות הכדורגלן הישראלי. האיכות מורכבת מכמה מרכיבים: מרכיב חשוב הוא היכולת הטכנית של השחקן, אך המרכיב העיקרי הוא המנטליות שלו. כאן תפקיד המאמן הוא קריטי. ואני, כאופטימי מטבעי, מאמין שאפשר לחזק את הנושא הזה. יש המון מאמנים מקצועיים, רציניים ויסודיים בארץ. הם רק רוצים בטובת השחקנים הישראלים שעדיין צמאים לכדורגל.
צריך לדאוג לאותם מאמנים, שלא יכבו, שלא יתייאשו וימשיכו להתרגש, לבוא ולעשות את מה שהם כל כך אוהבים. כי אם הם יאבדו את ההתרגשות, אז באמת לא נתקדם לשום מקום.
הכותב הוא מאמן כדורגל בישראל ששיחק בעבר בליגות הבכירות בישראל
הבעיות / הצעות לפתרונות
הבעיה: ריבוי מאמנים או אנשים שיש להם תעודת מדריך/מאמן שלא ראויים לתפקיד
הפתרון: להציב קריטריוני חובה כמו 12 שנות לימוד ולבנות מערך סינון שיבדוק יכולת ורבלית מול קבוצה, יכולות טכניות, מבחני אופי וכו'
הבעיה: איכות קורס המאמנים
הפתרון: צמצום מספר הגופים שמוסמכים להעביר קורסים — הענקת רישיון אימון למאמנים למידה מאירופה ושמירה קפדנית על ניהולו התקין של הקורס כמתוכנן. בנוסף, יש להתחדש, לשנות ולחדש את הקורס בכל שנה — לחייב מאמנים קיימים להגיע להשתלמויות. ואם לא, יישלל מהם רישיון האימון
הבעיה: היצע גדול מדי של מאמנים גורם לפיחות במעמדו של המאמן, התחרות גורמת לירידה בשכר המאמנים ויש בריחה של מאמנים מוכשרים מהתחום
הפתרון: שכר מינימום למאמנים ראשיים ועוזרי מאמנים ואיסור העסקה בחינם + תוספת שכר לאקדמאים
הבעיה: המאמנים נשאבים למערכת מקולקלת ששוכחת שהדרך יותר חשובה מהמטרה בגילים הצעירים — חינוך השחקנים/הילדים
הפתרון: להציב את החינוך בבסיס הפירמידה (כבוד הדדי לשחקן היריב, לשופט ולמאמנים) + חינוך נוקשה יותר כלפי צעירים שמפרים את כללי ההתנהגות
הבעיה: הניצחון חשוב למערכת בגילים הצעירים
הפתרון: ביטול הליגה בגילים נמוכים + קביעת קריטריוני דירוג אחרים למחלקות נוער ובונוסים למחלקות המצטיינות — מספר שחקנים בקבוצה הבוגרת, מספר שחקנים שסיימו עם בגרויות, מספר בעיות משמעת וכו'
הבעיה: הורים שמגלים מעורבות יתר בזמן משחק, אימון או כל זמן אחר
הפתרון: חינוך להורים — סדנאות והשתלמויות + איסור דיבור מלבד עידוד
הבעיה: חוקי משחק בשמיניות לגילים הצעירים
הפתרון: לחדור את האוזניים הערלות של ותיקי ההתאחדות לכדורגל ולשנות חוקים ספציפים בכללי המשחק בשמיניות. איסור בעיטת 5 מעבר למחצית המגרש ואיסור הימצאותו של שחקן יריב במחצית המגרש של הקבוצה היריבה בזמן הבעיטה. התוצאה: חזרה מהירה להגנה ויכולת לקבוצה היריבה להתחיל את המשחק על הדשא
הבעיה: מנהלים לא מקצועיים שבוחרים מאמנים כמו שצריך ולא מתמקדים בנושאים חברתיים ומקצועיים
פתרון: קורס מנהלים מקצועיים — זה תפקיד אחר ממאמן
50 תגובות לכתיבת תגובה