אחריות ציבורית? הצחקתם אותם

העלאות המחירים: 

• הזירה הפוליטית: נבחרי הציבור דוממים
• הרגולטור: רשות ההגבלים לא מתערבת
• הפגיעה בצרכנים: כולם רוצים את הארנק שלי
• מחירי הדיור: חלום הדירה שוב מתרחק
  

לכאורה אין קשר בין כל אחד מהאירועים האלה שנחתו עלינו כולם בשבוע האחרון. בחברת החשמל התגלה מחדל ניהול חמור מאין כמותו, ולפיו להנהלת החברה וליו"ר הדירקטוריון אין מושג קלוש בזמן אמת כמה כסף נכנס, ובעיקר כמה כסף יוצא, לקופה של החברה. בואו נזכור שלא מדובר בחנות מכולת, אלא באחד התאגידים הגדולים והחשובים ביותר במשק.

לבנק מזרחי טפחות אמנם אין בעיות של מזומנים, אבל השבוע התברר שדירקטוריון הבנק מתנהל כמו במגרש כדורסל - יש שני מחנות, האחד של מוזי ורטהיים והשני של משפחת עופר, ואבוי לטרגדיה הגדולה - מתברר שחילוקי הדעות שפרצו בחודשים האחרונים בין ההנהלה לדירקטוריון נבעו מכך שנציגים ממחנה אחד חשדו בבייגה שערק למחנה השני. רגע, שוחט לא אמור לשרת את כלל בעלי המניות, ולא לשרת אינטרסים של פלג אחד על חשבון האחר?

בבנק הפועלים מתגלה שבמשך שנים התנהלו העניינים בצורה לא תקינה, לפחות לפי עדותו של צביקה זיו, המנכ"ל לשעבר. אם זיו היה קם בוקר אחד, דופק על השולחן, אומר "לא עוד, אני לא מוכן" וחושף את מה שהתרחש לטענתו בבנק למורת רוחו - אז מילא. אבל זיו עזב את תפקידו רגע לפני שהודח, ואת הביקורת שהיתה לו על התנהלות היו"ר דאז דני דנקנר הוא חשף רק כאשר נקרא לחדר החקירות במשטרה.

ואיך קשור לכל זה איזי כהן, המנכ"ל החדש של כלל ביטוח? הוא לא מעל ולא התרשל, ואפילו לא ערק למחנה השני. הוא בסך הכל סיים קדנציה יפה כמנכ"ל אפריקה ישראל וחזר לחיקו החם והמוכר לו כל כך של ענף הביטוח. כמקובל בענף, ו"לאחר שנעשתה השוואה לשכרם של מנכ"לים בחברות מקבילות", כפי שניסח זאת הדירקטוריון, הוחלט להעניק לו שכר ומענקים שעשויים להגיע לעלות של 9.5 מיליון שקל בשנה.

איזי כהן. חבילת תגמול מפנקת | צילום: אוראל כהן

האם כהן היה מוכן לקבל על עצמו את התפקיד אם היו מציעים לו 30% פחות? סביר להניח שכן. האם ראוי שחברה שרשמה הפסד כולל של 127 מיליון שקל ב־2011 ואת המחצית הראשונה של השנה סיימה ברווח זעום של 10.9 מיליון שקל תהיה נדיבה כל כך עם המנכ"ל? יהיו מי שיסבירו לכם שדווקא בתקופות קשות כדאי לאתר מנהלים טובים, ואלה עולים כסף, אבל אז נשאלת השאלה: איפה מנגנון העונש?

מה שיפה זה שאיזי כהן יסיים קדנציה של חמש שנים או יותר, אולי פחות, יזכה למענק פרישה ויעבור ל"אתגר הבא", בייגה

ימשיך לכהן בדירקטוריונים, בעלי השליטה במזרחי טפחות ימשיכו לצבוע כל דירקטור לפי המחנה שאליו הוא שייך, חברי הדירקטוריון והמנהלים בבנקים הגדולים לא ישאלו שאלות קשות עד שלא יגיעו לחדרי חקירות, ומנכ"ל חברת החשמל יצהיר באומץ רב לתקשורת שלא יהסס "לקבל החלטות קשות". הוא לא יתכוון לכיסאו, אלא במקרה הטוב לזה של אחרים.

אחריות אישית? אחריות ציבורית? ממשל תאגידי? הצחקתם אותם. למרות שהם מגלגלים תחת ידיהם כספי ציבור, כל האנשים האלה קמים בבוקר לעבודה וחוזרים הביתה בלי שטובת כלל בעלי המניות תעמוד לנגד עיניהם. השבוע קיבלנו שיעור טוב על כמה האינטרסים שמניעים את המנהלים והדירקטורים של החברות המובילות במשק לא תמיד נמצאים בכפיפה אחת עם כללי ממשל תאגידי תקין, אלא אם משהו משתבש בדרך ולפתע מתגלה האמת. את ההתנהלות הזו אפשר לכנות במילה אחת עלובה - "שכונה".