מבאפט ועד פרס: מדוע הם ממשיכים לעבוד?

בגיל 85 הגיע האפיפיור למסקנה כי לא נותרו בו עוד הכוחות הנפשיים והפיסיים להמשיך בעבודתו. המצב שנקלע אליו  שכיח למדי: אנחנו חיים בתקופה שבה תוחלת החיים מתארכת - כוחות נמוגים, אבל הגוף מסרב להיכנע. עם זאת, ישנם מבוגרים רבים שממשיכים לעבוד במלוא המרץ. 

באתר ביזנס אינסיידר פנו לעסוק בתופעה והצליחו למצוא כמה דוגמאות מרשימות: אלכס פרגוסון שולט בפרמיירליג בגיל 71. וורן באפט בן ה-82 גובר על שוק המניות ומפזר הערות מתוחכמת בדרך. הציוצים בטוויטר של רופרט מרדוק בן ה-81 מלאים ברמזים לגבי האסטרטגיה העסקית שלו, שלא לדבר על המלכה שחגגה יום הולדת 86. אצלנו הנשיא שמעון פרס יחגוג את יום הולדתו ה-90 בקיץ.

רבים מאיתנו ככל הנראה נצטרך לחקות אותם. באתר מציינים כי רעיון הפנסיה נהגה בתקופה שבה אנשים חיו רק מספר שנים מעטות לאחר הפרישה. העובדה שכיום אנחנו יכולים לצפות ל-30 ואפילו 40 "שנות זהב" היא אבסורדית. יש רק כמות מוגבלת של גולף שאפשר לשחק או הליכות על החוף שאפשר לערוך לצד בת זוג כסופת שיער.

בנוסף, קשה לממן פנסיה מתמשכת, והיא גם לא בהכרח טובה עבורנו. מחקרים על חיים ארוכים ובריאים מצביעים על כך שככל שאנחנו חשים יותר מעורבים ומעורים, כך תהליך ההזדקנות שלנו טוב יותר מבחינה פיסית ומנטאלית. ההנחה שאנשים יפנו את מקומם מכיוון שהגיעו לגיל 67 היא בזבוז של היכולות שלהם.

עם זאת, אין פירוש הדבר שנישאר בוודאות באותה עבודה. פרק ב' הוא למעשה רעיון מפותח למדי בארצות הברית, שבה גל של יזמים, מורים, אקטיביסטים ומתנדבים מוכיחים שתמיד אפשר לשנות נתיב.

טיעון נוסף בעד פרק ב' בקריירה הוא שבכך מאפשרים לגל הבא של מנהלים לרשת את הקודמים. המלכה ביאטריקס מהולנד פרשה בחודש שעבר כדי לפנות את המקום לבנה. ועדיין, בהרבה עבודות, מתפתחים הרבה עובדים ממורמרים אם לא מפנים מקום.

ישנם תפקידים שללא ספק מתאימים יותר לצעירים. למשל, לא צפוי להתפתח גל חדש של כבאים בני 50 פלוס. מחקר שערכה ברברה שטראוך, שמתואר בספרה "החיים הסודיים של המוח המבוגר", מראה שצעירים מצליחים יותר במשימות קוגניטיביות שדורשות תגובות מהירות. אך במבחנים שבודקים יצירת קשרים, הערכת האיכות של טיעונים ואינטליגנציה רגשית – הרכיבים של מה שאנחנו נוהגים לכנות בינה – אנשים משתפרים ככל שהזמן עובר.

באופן כללי, אנשים רבים כלל לא מעוניינים להישאר באותה עבודה 20 או 30 שנים. אם כי אם אותה עבודה כוללת אוטונומיה רחבה, השפעה וסיפוק, כמו זו של מאמן מנצ'סטר יונייטד או של המשקיע המצליח ביותר בעולם – אנשים ישמחו להישאר בה.

החדשות הטובות עבור אותם אנשים שמתחילים פרק ב' בקריירה היא שיזמים מעל גיל 50 נהנים משיעורי הצלחה גבוהים במידה ניכרת מעמיתיהם הצעירים. מרק פרידמן, שייסד פרס מיוחד המוענק ליזמים מעל לגיל 65 בארצות הברית (ואלפי מועמדים נרשמים אליו בכל שנה), אוהב לצטט שלל מחקרים המצביעים על כך שאנשים מבוגרים יותר מחזיקים בגישות שונות כלפי העבודה.

בספרו האחרון, "המעבר הגדול", הוא טוען כי לאחר שעוברים את גיל 50, אנשים מתחילים להבין כי החיים לא יימשכו לנצח. מתקבלת מעין תחושה שהזמן הולך ואוזל, אך במקביל מבינים כי עוד נותרו מספיק שנים להיות יעילים. אין זה שכיח מצד אנשים מבוגרים לשאוף להשאיר מאחוריהם מורשת שאינה פיננסית בלבד, אלא גם חברתית ומתמקדת בייחוד על הדור הבא. הדחף הזה באה לידי ביטוי בהתנדבות ובעזרה שמציעים הסבתות והסבים עם הנכדים.

  

לפיכך, נראה שהדעה השלילית הרווחת כלפי תוחלת חיים ארוכה, לפיה מדובר בתקופה בלתי נמנעת של הידרדרות שתהווה נטל על המשפחה והמדינה, היא מוטעית. חשוב כמובן לא לשכוח את בעיית השיטיון, ולחפש אחר ריפוי ולדאוג

לטיפול. אך לא כולם מדרדרים עד כדי איבוד עצמם ועם קצת מזל ההידרדרות תגיע רק בגיל מאד מתקדם, אך לא מדובר בתופעה היחידה שמאפיינת את ההזדקנות.

תוחלת חיים ממושכת, זאת בהנחה שנוכל להתחמק מפגעי המודרניות כמו השמנת יתר או מוות מאכילת בשר סוס, מציעה לנו הזדמנויות נרחבות לחשוב בצורה מעט שונה על מסלול החיים. לדוגמה, העובדה שאנשים צריכים לבנות את הקריירות שלהם דווקא כשהילדים שלהם צעירים מקשה עליהם מאוד, וכי ששגשוג ומעמד תלויים במידה מהותית כל כך על מאמצים שנעשו במשך מספר שנים בודדות.

לכן, מכיוון שהתפקיד העיקרי שלו התבצע בעיקר בשנות ה-70 וה-80 לחייו האפיפיור הוא למעשה פורץ דרך (הגדרה שהוא בוודאי מתנגד לה מכל וכל).