צניעות היא נכס

שתיקה היא חלק חשוב מהשלבים להגעה של חוכמה. כך כתב רבי משה בן עזרא, הרמב"ע - אחד מגדולי יהדות ספרד. כרגע אלונה ברקת, הבעלים של הפועל באר שבע, שותקת. הפועל באר שבע אשר בבעלותה נלחמת על חייה בליגת־העל, ולזכותה ייאמר שהיא, בניגוד לבעלי קבוצות אחרים ועסקנים, לא מוסיפה שמן למדורה. זה מעיד על שיקול דעת בריא שחסר לבעלי קבוצות רבים בכדורגל.

אלונה מבינה שלתקשורת כוח עצום להשפיע. החשש שעולה מכל דיון תקשורתי על באר שבע הוא שהיא תעזוב בגלל חוסר ההצלחה של הקבוצה והלחץ התקשורתי הרב שנוצר עליה ועל המועדון, שפעם היה אחד הגדולים בישראל.

נראה שלמרות החששות הללו, שמתגברים בהיסטריה התקשורתית אחרי כל תוצאה רעה, אלונה מרגישה בסוג של שליחות ומוכנה להשקיע עוד כדי להשפיע. ואולם, נראה שברקת לא הצליחה לכנס סביבה את האנשים הנכונים שיעזרו לה להבין את הפוטנציאל העצום של הקבוצה שלה ואת היתרונות הטבעיים שהסביבה שלה מספקת.

אלונה ברקת | צילום: ראובן שוורץ

פס ייצור? אפשרי

עוד לפני תקופתה של ברקת בקבוצה, הפועל באר שבע הצליחה, לאורך השנים, לייצר שחקנים מצוינים. שלמה אילוז, אליניב ברדה, אסי רחמים, יוסי בניון הגדול ועוד. באזור הדרום אוהבים כדורגל. אז "הגנים" הנכונים נמצאים שם. אפילו בנו של סעיד חלילוביץ', אלן בן ה־16, בילה את שנתו הראשונה בדרום הארץ. כיום הוא נחשב לאחד השחקנים הצעירים הטובים ביבשת.

פיזור נכון יותר של חוגי כדורגל של הפועל באר שבע - בעיר עצמה ובערים הקטנות שליד - השקעה רבה יותר באקדמיה המקומית (מאמני ילדים במשרה מלאה ומשכורות טובה), שיתוף פעולה עם מערכת החינוך באזור וגם עם האוניברסיטה עשויים להביא לכך שבתוך עשור או אפילו פחות הסגל ברובו יהיה מורכב משחקני בית. זו אחת הדרישות של האוהדים הבאר שבעים. זו גם המטרה של אלונה.

עבודת שיווק טובה יותר בקרב תלמידי האוניברסיטה וגם בקרב תושבי האזור, עבודה נרחבת עם ארגוני האוהדים של הקבוצה והאצטדיון החדש שנבנה כעת, עשויים להפוך את הפועל באר שבע לפנינה אמיתית בדרום. קבוצה שמביאה קהל מקומי וקהל צעיר ונלהב מהמרכז והצפון (הסטודנטים) יכולה גם למשוך ספונסרים רבים יותר ובכך להעצים את עצמה.

יוסי בניון במדי הפועל באר שבע. לא סתם גדלים כשרונות בדרום | צילום: ראובן שוורץ

נופלת בחיזוק

נכון, שחקני בית לבדם אינם יכולים לרשום הצלחות גדולות מדי. בטח שלא בתחילת הפרויקט - ואם אלונה בתחילתו (כך זה נראה לי) אז ייקח עוד זמן. לכאן נכנס עניין שבאר שבע נופלת בו פעם אחר פעם - וזה עניין שחקני החיזוק.

בדרך כלל נתקלים בבאר שבע בבעיה בגלל הסביבה. כדורגלנים לא מתלהבים מלגור באזור באר שבע - בגלל המחסור באטרקציות והמרחק מהמרכז. לכן אלונה "מפצה" את השחקנים הישראלים עם שכר גבוה יותר משווי השוק שלהם. אולם אזור כמו באר שבע הוא יתרון ולא חיסרון. אם רוצים שיהיה כך - וכדאי שאלונה תבין זאת.

אסביר מדוע - יש משהו בסביבה הזאת אשר הצמיחה אינספור כוכבים גדולים או היוותה קרש קפיצה לכוכבים גדולים כגון מאור מליקסון או ג'ובאני רוסו. האזור חף מפיתויים שיש באזורים כמו חיפה, תל אביב או ירושלים. איכות חיים גבוהה יחסית וזולה להשגה והשקט שאפשר להשיג באזור הם הכוח העיקרי של הקבוצה כמוקד משיכה לשחקנים מצוינים. ספורטאים צריכים להבין שעבודתם היא להתרכז בכדורגל לאורך כל העונה. מגורים באזור הזה מאפשרים זאת.

ניקח לדוגמה את לירן כהן ששיחק בפודבסקידזי ביילסקו־ביאלה קבוצה מעיר לא גדולה במיוחד בדרום פולין. הוא היה מעוניין לגור בקראקוב, עיר גדולה וגם "יהודית" יותר. שעתיים נסיעה מהיכן שהוא התאמן כל יום. קבוצתו התנגדה בטענה ש"שעתיים בדרכים זה לרגליים של נהג משאית ולא כדורגל". השחקן נדרש לגור בעיירה של הקבוצה ולהתרכז במה שמשלמים לו להתרכז - כדורגל. העובדה שהעיר קטנה ויחסית מנותקת עזרה ללירן כהן לעשות זאת. מי שלא מתאים לו - עוזב. כי הקבוצה מכריחה את השחקנים שלה לגור בעיר שלה.

אלונה ברקת. לא תעזוב, אבל האם היא צריכה לשנות אסטרטגיה? | צילום: ראובן שוורץ

המודל הסלובקי

בבאר שבע זה אינו המצב. שחקנים רבים פשוט מסרבים לגור בעיר, והם מבלים שעות רבות מדי על הכביש מדי יום. התפיסה בבאר שבע צריכה להיות נוקשה הרבה יותר בנושא הזה. מי שרוצה לשחק בבאר שבע, צריך לגור בבאר שבע. שחקן צריך להיות מרוכז בכדורגל ובמקצוע שלו ולא במתי הוא עושה את דרכו הארוכה הביתה.

הפועל באר שבע צריכה שהשחקנים שלה יהיו בראש של כדורגל 5–7 שעות ביום. עם מחשבה חיובית ואימוני כדורגל תכופים - תוך זמן קצר הם יהיו טובים בהרבה ממה שהם כיום.

הייתי מעורב במודל הרצוי הזה בטרצ'ין (Trenčín) הסלובקית. במשך שנים הקבוצה גירדה את התחתית בליגה הבכירה. אבל אז הגיע טסחן לה לינג, כדורגלן הולנדי לשעבר, ורכש את הקבוצה. הוא יצא מתוך נקודת הנחה שהקבוצה היא השקעה לטווח הארוך וצריך להתנהל כך.

סלובקיה היא מדינה קטנה יחסית, אבל הגיעה למונדיאל האחרון וניפקה שחקנים שכיום מככבים בקבוצות גדולות באיטליה, אנגליה וגרמניה. כך שהיתה הבנה שהשקעה בכישרון מקומי עשויה להניב רווחים בטווח הארוך.

הקבוצה החלה בהשקעה באקדמיות לשחקנים מקומיים. במקביל, הקבוצה השקיעה בשחקנים זרים צעירים מפרגוואי, ארגנטינה, ברזיל וגם אפריקה. ביחד עם חבר'ה מקומיים ומאמן מקומי, כולם גרים באותה עיר שמרוחקת שעתיים וקצת מברטיסלסבה הבירה התוססת.

הקבוצה בחרה בכוונה תחילה בזרים מאותה מדינה שיגורו עם אנשים בעלי מנטליות דומה ושיתגברו יחדיו על מכשולי השפה והזרות. כיום משחקים אצלה שני ארגנטינאים, שני ברזילאים ושני ניגרים - לא תמצאו זר בודד ממדינה אחת.

המחיה בעיר הקטנה מאפשרת להתרכז בעיקר באימונים ובמועדון ששילם להם. הם לא יוצאים אחרי אימונים לבלות אלא חיים בפשטות ונהנים מהשקט התעשייתי והאווירה הרגועה.

התוצאה של המדיניות הזו: מקום שלישי ובנוסף מכירת שחקנים בעשרות מיליוני יורו. חורחה סאלינס מפרגוואי עבר ללגיה ורשה (מיליון יורו), דוד דפטריס הארגנטינאי עבר לריזספור הטורקית (1.7 מיליון יורו) ורוברט מאזאן, כוכב הנבחרת הצעירה של סלובקיה, בוודאי יעזוב לקבוצה גדולה בקרוב.

בבאר שבע יש אנשים שיודעים לנהל. יש אנשים שמבינים את המנטליות המקומית ואין ספק שכוכבים לשעבר כמו אסי רחמים צריכים להישאר בתפקידים בכירים. אבל אלונה צריכה לחשוב יותר "בקטן" כדי להגיע יותר רחוק. קבוצה צנועה וחכמה יכולה להצליח הרבה יותר מקבוצה שמשלמת כדי לייצר כותרות.

הכותב הוא יועץ סקאוטינג לקבוצות כדורגל המתמחה במזרח אירופה