איור: בתיה קולטון

100 דברים שאנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו - חלק א'

המשוררת אגי משעול ממליצה לגדל חיה, הזמר אברהם טל ממליץ להשתנות תמיד, גיל שוויד ממליץ לאזן את החיים ועוד

03.09.2013, 10:02 | כלכליסט

לחיצה על ההמלצה תפתח את הפירוט שלה. לחיצה נוספת תסגור אותה

1. אגי משעול ממליצה לגדל חיה
לגדל חיה זה בעצם המגע הראשון עם אחריות, חמלה למישהו, דאגה ואפילו פרידה. ילד רגיל שמטפלים בו כל הזמן. ילד שמגדל כלב לומד לדאוג למישהו אחר. הוא צריך לדעת שהכלב רעב ולתת לו אוכל ומים, הוא לומד שצריך לאהוב וללטף אותו, זה אימון לאנושיות. לאסוף כלב עזוב זו התאמנות לחמלה. גם העובדה שהחיות מתות היא סוג של אימון, וצריך לנצל את המוות כדי להסביר, אחרת כשזה קורה לאדם קרוב זה שוק אדיר. לגדל חיה זה תהליך פסיכולוגי חשוב שבו מכירים את החיים דרך משהו שהוא לא בני אדם. מעין חוליית ביניים, קצת מנוכרת וקצת קרובה. וזה שווה את ההשקעה.

אגי משעול, משוררת, בת 66, אם לשניים

2. שהם סמיט ממליצה לשחק מטקות
מטקות ינקתי משדי אבי, גבר הכי לבנבן ולא ים־תיכוני, שמצא במשחק תחליף זמין לסקווש, ענף ספורט שנאלץ לזנוח בעלותו למדינת עולם שלישי. לימים, כשבגרתי, הבנתי כי זהו ההסבר למשחקו ההתקפי - נטייה שבה נאבק בגבורה בשחקו מול (ובמושגיו: נגד) ילדיו הרכים שהריצו אותו הלוך ושוב על קו החוף הלבנטיני שעורר בו געגוע לחופים של מלבורן (אבל אבא, שם יש כרישים... סו וואט!). האימון הסבלני נמשך שנים, אך כשנשלם, בהגיענו לגיל דו־ספרתי מוקדם, נשא פירות: סוף סוף יכול היה אבי המיוזע ליהנות משני פרטנרים נמרצים (ובעלי כושר ספיגה), לשחרר את השחקן ההתקפי שבו, לטפוח לעצמו על שכם מתקלפת ולהזכיר לנו עד כמה זה היה לא קל ואיזה מאמץ נדרש, ושנעריך את זה!

ואני מעריכה. היום עוד יותר - לאחר שאני עצמי רצתי הלוך ושוב על קו החוף, הבאתי אינספור כדורים ועברתי עם בני ממשחק מגומגם לדיאלוג כדורי רהוט. הייתי רוצה שאבי, ששוב אינו פוקד את החופים, יראה אותנו, וייהנה, ויידע שלפחות לפיד מורשתי אחד הועבר מסב לנכדו.

מטקות הוא משחק פשוט, נגיש, בריא וזול, של חול, כדור זעיר ושתי כפות עץ. אם לא משחקים כמו אבי, זהו אחד המשחקים היחידים שבהם המשתתפים אינם מתחרים זה בזה אלא משתפים פעולה - ובחירוף נפש! - למען מטרה אחת. מטקות הוא ריקוד־זוגות שמחייב אותך ללמוד את הזולת: את הטמפרמנט שלו, את נקודות התורפה ונקודות החוזק. מטקות הוא דיאלוג בלי מילים, בלי בגדים, ומתוך שכחת הגוף והגיל (כך רצוי, לפחות). מטקות מקרבות אותנו. כל צמד מטקאיסטים הוא בועה, מנגנון עצמאי המשתלב בתוך המנגנון המורכב של כלל המשחקים בזמן נתון - ובהרמוניה. מטקות הוא מוזיקה ישראלית, לא מזרחית ולא מערבית. מטקות זה כדורים שורקים - שוחרי שלום. מטקות הוא להניח את המטקות ולשבת לדבר, או לשתוק מול שקיעה. מטקות זה כמו ערכים. מתעקשים, מטיפים, מתרגזים, נותנים דוגמה אישית, מתייאשים - ובסוף זה נקלט.

שהם סמיט, סופרת ומתרגמת, בת 47, אם לשלושה

3. לנגב לבד
את זה הוסיפה לרשימה ילדה נבונה בת 6, והיא אפילו עוד לא יודעת מהי מטאפורה.

4. לעוף
אווירון כשהם קטנים או בנג'י־טרמפולינה כשהם יותר גדולים יכולים לטעת בהם את תחושת חוסר המשקל, השחרור מכבלים, החופש שלא לגמרי בשליטתך. אחר כך הם יידעו שהם יכולים לעוף לבד.

5. לשחות
כמו לעוף, רק עם נשימות יותר עמוקות.

6. לרכוב על אופניים

7. לסמוך

8. בוריס גלפנד ממליץ להתמקד
היום ילדים עושים קצת מכל דבר במקום להתמקד. כדאי להכיר את כל התחומים, אבל צריך ללמד את הילדים למצוא את הדבר שהם הכי טובים בו ולהתמקד בו. להיות בפוקוס על דבר אחד ולעשות אותו עד הסוף. זה לא אפשרי ללא השקעת מאמץ, והורה צריך ליצור מוטיבציה, לפתח את התשוקה והעניין במה שמלהיב את הילד. הפוקוס חשוב בעולם שמציף במידע, כי צריך לדעת לנהל היטב מידע, לדרג את רמת החשיבות, להבדיל בין עובדות לדעות, לעצב דעות משל עצמך. התמקדות כזו הכרחית כיום כדי להצליח.

בוריס גלפנד, רב־אמן בשחמט, בן 45, אב לשניים

9. אריקה לנדאו ז"ל המליצה להחליט
מהרגע שילד שואל שאלות חשוב לתת לו להיות מעורב בהחלטות שנוגעות לגורלו, וגם לנהל על זה משא ומתן. למשל אם ילד רוצה נעלי אדידס, נכון לשאול אותו על מה הוא מוכן לוותר בשביל לקבל את המותג. לתת לו להבין שאם הוא ביקש משהו יקר, הוא צריך להחליט על מה הוא מוותר. ילד זוכה אם הוא יכול לומר לעצמו בכל רגע: אני החלטתי את זה.

אריקה לנדאו היתה פסיכולוגית ומייסדת ומנהלת המכון לקידום נוער ליצירתיות ולמצוינות. השיחה איתה התקיימה שבועות ספורים לפני מותה, בגיל 82

10. גיל שוויד ממליץ לאזן את החיים
אני עובד מגיל 12, תמיד זה היה קשור במחשבים, כך שמגיל צעיר יש לי "וורק־לייף באלאנס". ההורים שלחו אותי לכל החוגים האפשריים, אבל היחיד שהתמדתי בו והתאמצתי בשבילו, נסעתי מכיתה ה' כל יום באוטובוס לבד שלושת רבעי שעה, היה מחשבים. מגיל 15-14

כבר פרנסתי את עצמי, והייתי גאה בזה. הייתי אחראי מערכת מחשוב, תחזוקה ופיתוח במחלקה לכימיה באוניברסיטה העברית. באותו זמן רציתי לנסות ללמוד באוניברסיטה וביקשתי שירשמו אותי. אבא השיב לי תשובה ברורה: "אם אתה מספיק גדול כדי ללמוד באוניברסיטה, אתה מספיק גדול כדי לעשות את זה לבד". נרשמתי בעצמי ללימודים ושילמתי לעצמי את שכר הלימוד, כך שאני עצמאי מגיל צעיר.

אז גם למדתי את הצורך לאזן. הייתי ילד מחשבים אבל הלכתי גם לתנועות נוער, הדרכתי בצופים, תמיד היו לי חברים, ורכשתי ערכים נכונים של איזון בין עבודה לפנאי. למדתי שכאשר אני הולך לעבודה אני עובד, אבל שבבית אני לא עובד. הבנתי שאם אעסוק במחשבים כל היום, לא אסיים את הלימודים. הנטייה הטבעית שלי היתה לרצות רק לעבוד ולוותר על חיי חברה ועל בית הספר, לכן קבעתי לעצמי גבולות. הבנתי שאני חייב לסיים בית ספר ושאני מאוד רוצה חיי חברה. עשיתי הרבה יותר ממה שילד רגיל עושה, אבל הצלחתי לאזן בין כל הדברים.

בזכות זה אני אחד האנשים המאוזנים, וזה מאפשר לי לשרוד בענף הרבה שנים. חלוקת הקשב שלי מתחלקת היטב בין עבודה למשפחה ולחברים. אני מכיר אנשים מאוד הישגיים, ביניהם חברים שלי, שהיעדר הגבולות פוגע להם בחיי המשפחה. לכן אחד הכללים החשובים הוא להציב גבולות ברורים.

גיל שויד, מייסד ומנכ"ל צ'קפוינט, בן 44, אב לשלושה

11. אמיר זיו ממליץ לנגן

בערב בני מאלתר על הפסנתר קול שני של התשיעית של בטהובן.

אני נסער לא רק משום הגאווה על שילד בן שש מלמד את עצמו לנגן כך. אני נסער פשוט משום שלא ידעתי שיש קול שני לתשיעית של בטהובן, או לכל יצירה אחרת, ובטח ובטח שאיני יודע למצוא את הקול הזה בעצמי. כשהוא מנגן לפתע זה נשמע טבעי, רצף צלילים שמסתתר מתחת ליצירה בסולם המוכר שלה ומשלים אותה. הוא מוצא אותם בתוכו בטבעיות ואגב כך חושף אותם בעבורי ופותח בפניי עולם רחב שברגע שהוא יסכור עליו את הדלת ויחדל להקיש בקלידים ייעלם ממני באחת ולא אצליח לחזור ולמצוא את הדרך אליו בעצמי. כשהילד שלך מנגן, הוא מאפשר לך משהו שאינך יכול להגיע אליו בלעדיו. זה בסיס מצוין לקשר שוויוני יותר.

אמיר זיו, עיתונאי, בן 45, אב לשלושה

12. לפתוח סתימות

כי לא כל סתימה קטנה בכיור מצריכה אינסטלטור במאות שקלים. וכי יש משהו מזכך בתחושה שאתה יכול לטבול את הידיים בג'יפה שהשארת מאחוריך, לשחרר את החסימה ולצאת לדרך חדשה, זורמת.

13. לא להיות איסטניסים
מה לעשות, החיים זה מלכלך.

14. אברהם טל ממליץ להשתנות תמיד

משפט בצרפתית שגדלתי עליו אומר "אנשים לא משתנים, בסוף אדם תמיד חוזר לטבע שלו". אני מאוד מתנגד לאמרה הזאת, כי היא נטולת אמונה באדם. לדעתי כל המהות שלנו היא שינוי. קשה מאוד להשתנות, אבל זה אפשרי, ומבחינתי זאת המשימה שלי בגלגול הזה. לכן חשוב לי שגם הילדים שלי יידעו להיות גמישים בחיים, יידעו שאפשר להשתנות ויאמינו בזה שאנשים משתנים.

לכן גם חשוב לי להראות להם שאני עצמי יכול להשתנות. למשל להפסיק הרגלים לא טובים כמו להתעצבן בנהיגה או להיות מחובר יותר מדי לנייד. אשתי והילדים מעירים לי, וצריך לדעת לקבל את ההערות בחיוב, לא להגיב בקיפודיות ולשלוף קוצים. הילדים לומדים הרבה מהגישה של ההורה להערות שהוא מקבל, וחשוב שהם יראו אותי משתנה כי זה יאציל עליהם, בלי להגיד את זה מילולית. העיקר הוא להיות מסוגל להשתנות, והילדים נותנים לי מוטיבציה להשתנות בשבילם. יש שינויים שלא הייתי עובר אלמלא הם.

אברהם טל, זמר, בן 36, אב לשניים

15. דני ניב (מוקי) ממליץ להכין לעצמם אוכל

עצלנות קולינרית היא מכה של הדור שלנו. גם אני שייך לדור האוכל המוכן. ההורים עובדים, ואתה מתרגל להזמין משלוחים בקלות. אבל ילדים צריכים לדעת להכין לעצמם אוכל לבד. לא צלעות כבש, אבל לדעת לספק לעצמך את מה שאתה צריך. להכין לעצמך, למזוג לעצמך, שלא תהיה תלוי במה שאחרים יעשו עבורך. זה גם עניין בריאותי: מי שיודע להכין לעצמו לא יתנפל על ג'אנק וסוכר רק כי הם זמינים. אני מנסה להתחיל עם זה בקטנה כרגע עם הילדים שלי, ההיענות היא די מינימלית אבל זה חשוב בעיניי.

דני ניב (מוקי), זמר, בן 38, אב לשלושה

16. שולי רנד ממליץ להאמין
הייתי רוצה מאוד לתת לילדים שלי דבר פשוט מאוד, וזה אמונה. לא במובן של הפן המצוותי, של עשה ולא תעשה, שכר ועונש, אלא אמונה שהם מושגחים, לא רק בהשגחה הורית, שהכל נעשה לטובתם. אדם רוצה להנחיל לילדיו את מה שהכי עוזר, ולדעתי זה יצייד אותם בביטחון. אני מכיר ילדים עם אמונה וילדים בלי אמונה. ראיתי אנשים שצלחו דברים כמעט בלתי אפשריים בזכות האמונה הזאת. זה הדבר המרכזי, שבהתבסס עליו אפשר ללמד הכל. זה כלי נשק, כמו שאבא מלמד את הילד שלו קרטה - זה הקרטה הרוחני. זה אתגר גם לי, זו עבודה אינסופית, זה עיקר העבודה שלי. כי יש אמונה שכלית, ויש מציאות של הקדוש ברוך הוא. והשאלות מונחלות מהמציאות שלנו - המציאות היא הספק, אין מה לעבוד על ההנחלה שלה. המציאות, במיוחד היום, היא סימן שאלה אחד גדול. לכן האמונה שאתה מושגח היא אחד הדברים שהכי קשה להנחיל.

שולי רנד, זמר ושחקן, בן 51, אב לשבעה

17. לעשות כסף
כי לנו לא יהיה לתת להם.

18. לדבר על כסף
כסף זה כמו סקס - כשהם בגיל הנכון, ילדים צריכים לשמוע עליו. צריך לדבר איתם, לאפשר להם לשאול ולקבל תשובה. הם חייבים לדעת כמה אנחנו מרוויחים, כמה עולה הבית, כמה החופשה, וכמה הבר מצווה שלהם. אסור שכסף יישאר עניין לא מדובר. כי ילד שמגיל צעיר מודע למשמעות של כסף, גדלים סיכוייו להפוך לבוגר שיש לו די צורכו מהמשאב ההכרחי הזה.

19. לנהל כסף

20. בלדד השוחי ממליץ להטיל ספק ולבדוק לבד
הראה לילדך את הירח המלא כשהוא זורח. חכה כמה שעות והראה לו את הירח כשהוא גבוה בשמים. הוא נראה קטן יותר. אבל עד כמה? בלי להביט שוב בירח, תן לילד לנחש איזה גודל של כדור נדרש כדי להסתיר את הירח לחלוטין, בהנחה שמחזיקים אותו (את הכדור, לא את הירח) במרחק יד ישרה. כדור טניס? אבטיח? אפון? אחרי הניחוש מגיע זמן הבדיקה, והתוצאה מפתיעה גם מבוגרים. כעבור 30 יום (או 29.530589 יום, אם לדייק – וזו הזדמנות מצוינת ללמוד על מחזור הירח) הירח המלא יזרח שוב, ושוב הוא ייראה גדול במיוחד. אבל בשלב הזה תהיה לכם דרך אובייקטיבית למדוד את הירח, ולהיווכח שהוא נשאר בדיוק באותו גודל.

כשילד לומד שאפילו החושים שלו, עם כל הכוונות הטובות, מטעים אותו לפעמים בצורה כל כך גסה, הוא לומד לבדוק לבדו, ולא להאמין באופן אוטומטי לכל שטות שאומרים לו. קל וחומר לכל מה שהוא קורא בעיתון.

בלדד השוחי

21. פרופ' דן שכטמן ממליץ לעמוד על דעתך

לא כל אחד מסוגל ללכת נגד הזרם כשצריך. זה לא אומר שתמיד צריך ללכת נגד הזרם, אבל צריך לדעת לעשות את זה, לזהות את הרגע שבו זה נכון. זה נכון בהתנהגות בין אנשים, זה חינוך - כשילד בכיתה ג' רואה שהקבוצה דוחה ילד אחר ומתעללת בו, הוא צריך לדעת להיעמד לצד הילד ולומר לאחרים "תפסיקו עם זה עכשיו". וזה נכון גם במדע. הרבה פעמים אנשים חושבים שגילו משהו חדש וגדול וזה לא כך, אבל במקרים הספורים שבהם אתה בטוח בצדקתך, היה קשוב, אבל גם תעמוד על דעתך, תעמוד זקוף ותגן על הממצאים שלך.

פרופ' דן שכטמן, חוקר בטכניון, חתן פרס נובל לכימיה, בן 72, אב לארבעה

22. אמיר זיו ממליץ לשחות עם הזרם
הזרם איננו בהכרח אויב. הרבה פעמים הזרם נוצר על ידי המון אנשים חכמים ומוכשרים שחיפשו וניסו וטעו ולבסוף החליטו לשחות בכיוון מסוים. לפעמים בהחלט מומלץ להצטרף. אז נכון שאנשים חכמים ומוכשרים ובעלי עמוד שדרה חזק מצליחים לדעת לאיזה זרם צריך להתנגד ואף לשחות נגדו בהצלחה. אבל אין דבר קטלני (ומרתיח את הדעת) יותר מטיפש שהולך נגד הזרם ובטוח שהוא צודק.

אמיר זיו

23. לשחות נגד הזרם

24. גבר טולי ממליץ לעשות דברים מסוכנים
הפסיכולוגיה של הסכנה גורמת לכך שהסיכון בפעולה מסוימת ייראה גדול מהערך שטמון בפעולה הזאת. זה גורם להורים למנוע מילדיהם לעשות כל מיני דברים, וכשהילדים האלה גדלים יש להם פחות ופחות מיומנויות בסיסיות שיאפשרו להם לחקור סביבות או כלים חדשים. אבל אם נחשוף ילדים לאלמנטים של הרפתקה או סכנה, הם יהיו בטוחים יותר כצעירים ומבוגרים. יהיו להם התנסויות וחקירות במהלך החיים, והם יידעו מה לעשות מול הלא נודע.

זה הרעיון מאחורי הספר שכתבתי, "50 דברים מסוכנים (שאתם צריכים לאפשר לילדים שלכם לעשות)" - לגדל ילדים בטוחים יותר, שקשורים יותר לעולם בצורה מעשית, ולתת להם הזדמנויות קטנות להרפתקאות. הוא גם נותן להורה ולילד הזדמנות לשוחח על סיכונים ועל איך למזער אותם. הורים יכולים להיות אחראים ועדיין לאפשר התנסות. זה נורא בעיניי שהורה מחליט שמשהו מסוכן מדי, ואז חותך חתיכה שלמה מהעולם של הילד ומעלים אותה.

הורים רואים בשריטה הכי קטנה שלב אחד לפני אובדן עין, אבל במציאות השריטה הזאת היא הפידבק שהילד מקבל ושממנו הוא לומד. אם הוא ניסה לטפס על עץ, הענף נשבר והוא נפל, בפעם הבאה שהוא יטפס על עץ הוא יבדוק את הענפים לפני שייאחז בהם. מסע של ילד במעלה עץ הוא התנסות שתלויה בגובה שלך, אפשרות להתבונן בחרקים קטנים, והיא טומנת בחובה את הקסם של לטפס הרחק מהוריך ולהיות האדם הגבוה ביותר בסביבה. אני לא יכול לחשוב על שום דבר בחוויה הזאת שהוא לא נהדר.

הורים גם צריכים לתת לילדיהם סכינים קטנים, שיישאו בכיס, לאחר שיסבירו להם איך לשאת סכין בצורה בטוחה. זה הכלי האוניברסלי. הילדים יוכלו להשתמש בו לגילוף ולחיתוך ניירות או עצים. זה עוזר לפתח הרבה הרגלים טובים כמו תיאום עין־יד, יכולות מוטוריות והתנסות בבטיחות. הם יראו דברים סביבם ויתהו: "אני יכול לפתוח את זה עם הסכין שלי? מעניין איך יהיה לגלף את העץ הזה". זו תהיה חוויית למידה שהם יכוונו בעצמם, בעזרת הסקרנות שלהם.

כך גם הבערת מדורות קטנות, עם כל סוג של בטיחות לידן. אפשר לאסוף עם הילד בבית חומרים שמתאימים למדורה, לתת לו לעשות ניסויים, ולהרחיב את האמון בו כשאתה מסובב אליו את הגב ומתרחק. המסר לילד הוא "הנה המעבדה שלך, הנה דלי מים - תתנסה, וכשתסיים תבוא, אני רוצה לשמוע סיפורים". הפעילויות האלה מעצימות אותם, הופכות אותם לאקטיביים ביחס לעולם ובהתמודדות עם האתגרים שהוא מציב.

גבר טולי (Gever Tulley), מהנדס תוכנה, מדריך מצנחי רחיפה ומנהל בית ספר, בן 51

25. להמשיך לנוע
אלברט איינשטיין אמר את זה מזמן: "החיים הם כמו רכיבה על אופניים. כדי לשמור על שיווי משקל אתה חייב להמשיך לנוע".

26. להישאר במקום

לזכור שהטוב לא בהכרח מסתתר במקום אחר, ושהדבר הבא לא בהכרח יהיה טוב יותר. לפעמים צריך פשוט להצליח להיות במה שממילא נמצאים בתוכו.