אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
100 דברים שאנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו - חלק ג' איור: רחלי שלו

100 דברים שאנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו - חלק ג'

ראש מועצת בית זרזיר חסן אל־הייב ממליץ לרכוב על סוס, הזמר ישי לוי ממליץ לא להסתיר סודות, השחקנית ריימונד אבקסיס ממליצה להיכשל, רועי קורן ממליץ להיות אנטיפת ועוד

03.09.2013, 10:05 | כלכליסט

לחיצה על ההמלצה תפתח את הפירוט שלה. לחיצה נוספת תסגור אותה

1. חסן אל־הייב ממליץ לרכוב על סוס
רכיבה על סוסים היא ספורט, היא מחזקת את השרירים ואת השכל, היא נותנת ביטחון, היא מרגיעה - כשאתה רוכב אתה חייב להכניס את הנפש לריכוז. גם כשאני עצבני ומרגיש לא טוב אני לא מוותר על רכיבה בשבת, זה יותר טוב מלקחת ואבן, קונצרטה או ריטלין. בילדותי היו לנו סוסים ורכבתי עליהם, ורק כשהתבגרתי הבנתי את כל היתרונות בזה, הבנתי שזה עושה כל כך טוב, ולימדתי גם את ארבע הבנות שלי לרכוב. הייתי צריך לדחוף אותן לזה, והיום הן אוהבות את זה. וחשוב מאוד לרכוב קבוע, לא באופן חד־פעמי. שזה יהיה חלק מהחיים, כמו שעולים על רכב ונוסעים.

 

חסן אל־הייב, ראש מועצת בית זרזיר ויו"ר פורום ראשי המועצות הבדואיות, בן 53, אב לארבע



2. הזמר ישי לוי ממליץ לא להסתיר סודות
סוד קטן בחושך גדל ונהיה צרה צרורה, וסוד גדול באור נעלם, פותרים אותו.

יש לי ילדה בת 16, ואמרתי לה שאם היא הדליקה סיגריה, שתגיד לי. אם לא, זה יגדל וייהפך לקופסה ביום. אם מישהו מבחוץ יגיד לי שהבן שלי עישן סיגריה, זה יפגע בי בצורה בלתי רגילה. עשית? תבוא לספר, נפתור בשנייה.

גם אני הייתי בן 16, גם אני עשיתי שטויות, ולכן ככה הבית שלי מתנהל: אתה ילד, תעבור חוויות אם תרצה או לא תרצה, אבל אם תסתיר זה יגרור עוד טעות ועוד טעות. וטעויות מצטברות, לא עלינו, עד שקורים דברים לא טובים. חוויות מיניות קשות, למשל, שמדברים עליהן רק שנים אחרי, לאורך שנות השתיקה הן הופכות לתסביך, לשריטה. זו דוגמה לסוד שיכול לגרור נזק גדול.

אני חושב שהיום הילדים שלי לא שומרים ממני סודות. אני מרגיש את זה, אם הם לא מסתכלים ישר בעיניים. לכל הורה יש הסימנים שלו. וגם אני ואמא שלהם מדברים על הכל בגלוי לידם, כדי שיבינו שלא צריך להסתיר ושכאשר מדברים הבעיה נפתרת.

ישי לוי, זמר, בן 50, אב לחמישה



3. לנסות
 

  , איור: בתיה קולטון איור: בתיה קולטון   , איור: בתיה קולטון
4. ריימונד אבקסיס ממליצה להיכשל
מי שלא חווה כישלון הוא כמו כוס עם סדק, מכל דבר הוא יישבר. הכי חשוב שההורים ייתנו לילד מרחב לכישלון, כי הכישלון מחזק. ילד צריך לדעת שהוא יכול להתמודד, להסתדר לבד, וההורים צריכים לתת בו אמון שהוא אכן יתמודד ויסתדר. כולנו פישלנו, כולנו תיקנו את עצמנו בהמשך, וזה מבחן הבגרות הכי טוב. כהורים אנחנו מפחדים שהילד ייכשל במקום שבו אנחנו נכשלנו, אבל הכישלון שלנו אינו מידבק, הוא לא וירוס. אנחנו לא צריכים לחסוך מהם את הכישלונות שלנו. הם צריכים לראות גם אותנו מתמודדים ולא מתמוטטים.

 

ריימונד אבקסיס, זמרת ושחקנית, בת 70, אם לשניים



5. לשמוח בשמחת האחר

באמת, מהלב. לפעמים אין דבר קשה מזה, והם רואים עלינו היטב את השמחה לאיד, את הקנאה, את האינטרסים שלנו שמעורבבים שם. עד שאנחנו לא נלמד לעשות את זה הם בכלל לא יידעו שאפשר.



6. רועי קורן ממליץ להיות אנטיפת
כשאתה אנטיפת, הציפיות ממך נמוכות כל כך שלעולם אינך יכול לאכזב. אתה יכול רק להפתיע לטובה. התהליך אמנם דורש התמדה ונחישות, אבל בסוף זה כל כך משתלם. ואין המחשה טובה יותר ליתרון שבאנטיפתיה מהפטור ממפגשים משפחתיים.כאן מדובר בשיעור חשוב מאין כמותו שאותו לא קיבלתי מהוריי, נאלצתי ללמוד אותו בעצמי, וכיום אני מרגיש חובה להעביר לשני בניי את הידע שצברתי.

זה מתחיל בקטנות, בהחמצת פנים סביב שולחן החג. זה ממשיך בשתיקה רועמת, בהבעת חוסר עניין בשיחות הסרק או בהטיית הראש לאחור תוך אנחה חרישית שכולה אומרת "מתי הסיוט יסתיים". וזה יכול להמשיך, כמו במקרה שלי, בגערה באורח שלצדי על כך שחיסל לבדו את כל תפוחי האדמה.

האפקט מדהים, אבל לרוב לא מספיק. המסמר האחרון בארון התדמיתי שלי היה השאלה: "בשביל מה צריך לאסוף אתכם משדה התעופה? יש מוניות, לא?". בכך מיצבתי את עצמי סופית כנגטיב של החתן האדיב, המנומס, המנשק והקם בשלוש בלילה כדי לנסוע לנתב"ג.

רק אחר כך זכיתי סוף סוף לשמוע את המשפט: "אם הוא עסוק, הוא לא חייב לבוא". ואני עסוק מאוד, תודה לאל.

רועי קורן, מעצב גרפי, בן 50, אב לשניים



7. רינה צין ממליצה שמשפחה זה ערך עליון

גדלתי על השיר "פתחו את השער" של קדיה מולדובסקי: "...אבא ואמא, ואח ואחות וחתן וכלה במרכבת קלה; פתחו את השער, פתחוהו רחב, עבור תעבור בו שרשרת זהב: סבא וסבתא ודוד ודודה, נכדים ונינים, מרכבת פנינים". אני דור שני לניצולי שואה. לאמי היו ארבעה אחים, הורים, אחיינים ואפילו בעל טרי, שכולם נספו בשואה. לאבי היו שמונה אחים, הורים, אחיינים, אחייניות. משפחה גדולה שכמעט לא נשאר לה זכר. המעטים שניצלו נישאו, הקימו משפחות, והיינו למשפחה מלוכדת לתפארת, שמקיימת מפגשים תכופים, שבתות וחגים. אחד בשביל השני.

לימים אמי חלתה ומתה עוד טרם מלאו לי 17. אחי נשלח לפנימייה והכל קרה מהר מדי, מוקדם מדי. נאלצנו להתמודד עם הלבד, העצב, האובדן וההזנחה הנפשית. ושם בשנות נעוריי נרקם החלום להקים משפחה גדולה. חלמתי על שישה ילדים, שולחן אוכל ענק וכיסאות קלועים. משאלת הלב היתה "מרכבת פנינים".

אמנם נולדו לי רק שלושה ילדים, אבל המשפט "משפחה זה ערך עליון" הוא המנגינה שמלווה אותם מיום היוולדם. החדרנו להם לדם שלא משנה מה, משפחה זה עוגן, מקור אהבה ללא תנאי. מקום שבו אתה יכול להיות אתה. מין דבק שנקרא ביחד.

אין כאן התייפייפות. זה לא שאין חילוקי דעות וחיכוכים, יש לפעמים תחושת קיפוח, יש תחרות, אבל בהוויה שלי, כשמדובר במשפחה צריך לעגל פינות ולספור עד עשר. כל אחד שונה, אבל חלק מהעניין הוא ללמוד לחיות עם זה. אני מצטמררת כשאני שומעת סיפורים על סכסוך בין אחים בגלל כסף, ירושה או סתם כבוד. לא משנה כמה קשה זה נראה לפעמים, כמה מוקשים יש בדרך, כמה אנחנו צורחים מבפנים - אין שום דבר בעולם ששווה לוותר על משפחה בעבורו.

רינה צין, מעצבת אופנה, בת 62, אם לשלושה



8. לתקן פנצ'ר

גם באופניים, עם גיגית מלאה מים.



9. אמיר זיו ממליץ לתפוס גלים

גל הוא חיית פרא לא מאולפת. הוא מגיע בעוצמה משתנה, בזמנים לא קבועים, ולא חשוב כמה אתה חזק, אינך יכול למנוע ממנו לדהור קדימה. לכן תפיסת גלים היא אימון בלהתאים את עצמך לחוקים שמישהו גדול ממך מכתיב. והיא אימון מעולה בהתמודדות עם אובדן שליטה. לעתים אתה מצליח להישאר בקצהו העליון ולדהור אל החוף. אבל לעתים הגל מכריע אותך, הופך, מטיח אל הקרקע וממלא את מוחך מי מלח, עד שלרגע חשוך ומבהיל אתה חושש שנגמר. אבל אז הוא חולף, ממשיך בדרכו, ואתה מצליח להתרומם מחדש על הרגליים, לשאוף אוויר טרי ולחוש, חרף ההשפלה, כמנצח.

אמיר זיו



10. שרון אייל ממליצה לא לוותר על התשוקה
אני לא מההורים שחושבים שככל שאהיה עם הילד יותר זמן כך זה יהיה יותר טוב. הדבר החשוב הוא שכאשר אני איתו אני טוטאלית איתו, גם אם אהיה איתו פחות. חשוב לא לשים את הצרכים שלך כאדם בצד. אתה יכול להיות המון בבית עם הילדים אבל תהפוך מתוסכל מכך שאתה לא עושה דברים שאתה רוצה. הדוגמה הטובה ביותר שאתה יכול לתת לילד היא להראות לו שאתה באמת אוהב את מה שאתה עושה. בהתנהגות ההורית יש משהו שקוף, שהילד רואה ומחקה. לכן כשאני רוקדת והילדים לא איתי אני יודעת שהם מרגישים אותי, וזה ילמד אותם למצוא את הדבר שהם הכי אוהבים לעשות. ילדים מרגישים כשההורים שלהם מסופקים ועושים דברים שהם נהנים מהם, וזה נותן להם הרבה ביטחון ללכת אחרי דברים שהם משתוקקים להם. שרון אייל, כוריאוגרפית ורקדנית, מייסדת להקת המחול L-E-V, בת 42, אם לשניים

11. אדוה קיזלשטיין ממליצה להתיידד עם הזמן
לא להיבהל כשהוא נמשך, או כשהוא טס. לשמוח בימי הולדת, אבל לא לעשות מהם עניין גדול, לטוב ולרע. לפתח את החוש העדין של טיימינג מדויק. לדעת מתי להתחיל ומתי לעצור. לנהל את הזמן נכון, לא להימרח על משימות מעיקות, לתקתק דברים - אבל גם לתת לפעמים לזמן לנהל אותך, בקצב שלו, ולדעת שיש דברים שקורים מתי שהם אמורים לקרות. לחיות בשלום עם זה שהזמן חולף, שכולנו גדלים, מתבגרים, ובסוף מתים. אדוה קיזלשטיין

12. פרופורציות
 

 , איור: רחלי שלו איור: רחלי שלו  , איור: רחלי שלו

13. אדוה קיזלשטיין ממליצה על נזילוּת

לטשטש את הקווים, את הגבולות הברורים. למשל, בין בנים לבנות. לקנות לבנים בגדים ורודים ולבנות כחולים, להראות להם דראג, לרשום בנות לחוג כדורגל, לספר להם על כאלה שהחליפו את מינם, על בנים שאוהבים ללכת על חצאיות או גרבונים לגן. להרחיב להם את חופש הבחירה דווקא במקום הכל כך דיכוטומי הזה. זה כבר ירחיב להם את חופש הבחירה במקומות פשוטים יותר.

אדוה קיזלשטיין



14. יהודית קציר ממליצה לא לחכות ל"לייק"
צריך ללמד ילדים שהם עצמם קנה המידה לדברים. ללמד אותם להתבונן בעצמם, בזולתם ובעולם מתוך המרכז שלהם. יש לי בת מתבגרת, ולכן אני חווה זאת מקרוב. ללחץ החברתי הרגיל מתווסף היום לחץ גובר בזירות וירטואליות שלא היו קודם. מכיוון שהילדים כל כך עסוקים בחיים חברתיים בפייסבוק ובתגובות הזולת ברשתות החברתיות, הסכנה היא שיגדלו מכורים לפידבקים מיידיים, למחמאות של זולתם, לאישורים מבחוץ, ונראה לי שהאתגר של הורים בתקופה הזאת הוא לייצר להם עמוד שדרה עצמאי, שיהיו פחות תלויים במה שאחרים חושבים עליהם ושיהיו בעלי דעות עצמאיות, לא חלק מעדר. בקיצור, ללמד אותם לא להיות מותני לייקים. ובאותו הקשר, חשוב גם ללמד אותם לא להעלות כל תמונה לרשת, אלא לשמור גם דברים לעצמם. החיים הם בחיים, לא רק במחשב, ויותר חשוב לראות את הדברים מאשר לצלם אותם. יהודית קציר, סופרת, בת 50, אם לשתיים

15. אבנר הברפלד ממליץ לרקוד ואלס
מתישהו בתיכון הלכתי עם חברה ללמוד ריקודים סלוניים. זה היה חוג ערב שהעבירו ההורים שלה. קצת מביך, קצת משעשע, קצת מרגש. כאילו לא די בכך, באחד השיעורים אמא שלה הזמינה אותי לריקוד. "ריקוד אחד איתך ואדע עליך הכל", לחשה לי באוזן כשהיא אוחזת במותניי בעוז, מבהירה לי שלמעשה מדובר במבחן. הוואלס מנותק מהמציאות של היום. לכאורה מיושן ולא קשור. אבל יש לו צעדים וחוקים שלפיהם צריך לנוע, הוא מלמד לשמור על קצב, הוא מחייב לדעת לכבד את הפרטנרית שלך, להכיר את צעדיה, להיזהר לא לדרוך עליה. בזכותו אתה לומד להוביל בעדינות אבל גם להיות מובל, להבין מתי הריקוד נהפך לשגרתי ולהפתיע בסיבוב, לנוע באלגנטיות בין כל הזוגות הנוספים, לפעול במרחב אישי ובו בזמן גם לשתף, ולהיות ער ללא הרף למה שקורה מסביב. לא רקדתי ואלס מגיל 17. אולי בגלל הקריצה של אמא שלה בסוף אותו ריקוד לסמן לי ש"עברתי"; אולי פשוט מפני שבמבחן של הבת כשלתי, בלי קשר ליכולת הריקוד. אבל כשחושבים על זה, בעצם כל החיים אנחנו רוקדים. עדיף להתחיל ללמוד כמה שיותר מוקדם. אבנר הברפלד, מעצב גרפי, בן 39, אב לשלושה

16. להודות בטעות ולקחת אחריות
 

17. לשתוק
 

18. שיזף רפאלי ממליץ ללמד שפות

כמה חבל שהסבים והסבתות שלי לא עשו יותר להוריש לי את הרוסית, היידיש והגרמנית שבאו להם כל כך בקלות, ממש עם חלב אמם. שמורה להם תהילה על הנחלת השפה העברית, אבל המחיר של הכחדת שפות אחרות - המוגרבית, הלדינו, היידיש - היה יקר ולא הכרחי.

כשהייתי צעיר, חשבנו ששפות זרות הן תופעה אזוטרית. מוזרה מעט, שימושית רק לעתים יחסית רחוקות - כדי לקלל, לחזר אחרי תיירות, לחקור שבויים. מרבית החיים, כך הנחנו, יתנהלו בשפת אמנו, העברית. היינו חלק מדור שהוריו היו ברובם עולים חדשים, והתגאינו בכך שאנחנו הצברים, כבר לא "באים משם", יש לנו שפה משלנו, אין לנו מבטא זר. רבים מאיתנו התביישו בזרות של הוריהם, ותרמו בכך לשכחה, להשכחה ולהדחקה של השפות. גם את המורים לאנגלית וצרפתית וערבית בבית הספר תייגנו כגלותיים. זו הרוח אצל רבים גם כיום. אני רואה כמה התנגדות עולה אצל תלמידיי כשהם נדרשים לקרוא חומר באנגלית. האנגלית של הוליווד, אם היא מלווה בכתוביות, מתקבלת באהבה. גם הספרדית של הטלנובלות. אבל למידה פורמלית, סדורה, של שפה זרה, כולל הדקדוק שלה, נתקלת בהתנגדות כמעט כמו מתמטיקה. זו בעיה. רוחב האופקים, האזרחות בעולמות התרבות והפוטנציאל העסקי - כולם תלויים ביכולת לשונית. אפילו עתידנו כאן במרחב השמי יושפע מאוד מההיכרות שלנו עם השפות שסביבנו והשליטה שלנו בהן. כי בניגוד למה שרבים חשבו אך לא מזמן, כנראה לא תשתלט בעתיד שום ״לינגוואה פרנקה״, שפה בינלאומית אחידה. נצטרך לדעת עברית ולשמרה. נצטרך לשלוט באנגלית, אבל היא לא תשלוט בנו. וחשוב שנפתח את לבנו, עינינו ואוזנינו גם לערבית ופרסית, טורקית ורוסית, סינית וספרדית. גם המחקרים תומכים בלימוד שפות. נמצא שילדים שגדלים בבית שבו מדוברות שתי שפות או יותר דוברים את שפת האם שלהם טוב יותר, חושבים באופן עשיר יותר, מסוגלים ליצור קשרים חברתיים עם יותר אנשים ממקומות שונים, ואפילו נהנים ממשכורות גבוהות יותר. ידיעה של עוד שפות, הבנת הדקדוק שלהן וסקרנות לגבי המבנה שלהן מתגמלות היטב. וכיוון שלילדים קל יותר ללמוד שפות, חובתנו כמבוגרים לאפשר להם להתפתח בכיוון הזה.

 

שיזף רפאלי

19. להסתדר עם מה שיש

כי לא בטוח שיהיה יותר מזה. ולא בטוח שצריך.



20. אוריאל דסקל ממליץ לשחק כדורגל
אלבר קאמי, המשורר, הפילוסוף וחתן הנובל, היה שוער כדורגל בצעירותו. הוא עסק במטאפיזיקה, בתורת ההכרה, באתיקה, במדעי המדינה, בפנומנולוגיה, אבל את הבסיס לכל הבנת החיים שלו לקח מעמדתו כשוער בשכונה באלג'יריה. "כל מה שלמדתי על מחויבויות של אדם ומוסר למדתי מהכדורגל", אמר. לא בטוח שצריך לדחוף ילדים לקריירה מקצוענית, אבל חשוב להעניק להם בסיס של יכולות פיזיות וטכניות שיאפשרו להם להצטיין אפילו במשחק שכונתי. איך עושים את זה? מְשחקים. הם יפתחו קואורדינציה וילמדו ללטף את הכדור כמו שצריך, לעבוד בצוות, להתמודד עם הפתעות ולהימנע מפציעות. וזה שיעור הכרחי על החיים עם עצמם ועם אחרים. אוריאל דסקל

21. אשלי מרימן ממליצה לא להתחרות בשביל הפרס
המטרה של תחרות היא לנצח, אבל התועלת מתחרות היא השיפור, לדחוף את עצמך לעשות דברים טוב יותר. ילד צריך לבחור את הקרבות שלו ולהחליט במה חשוב לו להתחרות ולהצליח. לא מובטח שינצח בכל פעם. למעשה קרוב לוודאי שלא ינצח, וזה בסדר לטעות ולפשל. אבל האם השתפרת? מה למדת? האם תהיה מוכן טוב יותר להתמודדות הבאה? בתחרות חושפים ילדים להרבה מאוד מהתכונות הפסיכולוגיות שיניעו אותם קדימה בחייהם ויתרמו לרווחתם, וזה נהדר. המגמה היום היא לתת פרסים לכל הילדים שמשתתפים בתחרות, וזה נורא. הכוונה טובה: להגן על הילדים החלשים ושאף ילד לא יהיה מתוסכל. אני הייתי ילדה מסורבלת ולא אתלטית שמעולם לא זכתה בפרסים כי היה מגוחך לתת לי אותם. אני יודעת מה ההרגשה שלעולם לא תנצח, אני יודעת שהיא קשה. אבל עדיף להתמודד איתה בגיל 8 מאשר להיכשל בפעם הראשונה בגיל 18 או 28. אז קשה יותר להתאושש מזה. אתה צריך להבין שזה בסדר להפסיד ושעדיין יאהבו אותך. זה נותן לילדים את החירות לטעות, להתאושש ולהשתפר. זה הרבה יותר טוב מלגרום לך לחשוב שאתה מנצח בכל פעם כי אתה מושלם. כך אנחנו מלמדים ילדים שאסור להפסיד, ושבכל מחיר הם תמיד צריכים לנצח. ילדים כאלה גדלים בתחושה שהם ראויים להצלחה ולפרסים בכל פעם שהם מתמודדים, בין אם הם מוכשרים בתחום ובין אם לאו. אם בכל זאת רוצים להעניק פרסים אפשר למשל לתת פרס לילד שהכי השתפר. הוא יכול להיות הכי גרוע בקבוצת הכדורגל, אבל הוא עבד קשה והשתפר אז הוא עשוי לזכות בפרס. אפשר לתת פרס על אופי, למשל לילד שעזר לחברי הקבוצה או למתחרים. אבל צריך לומר להם מראש מה הם יצטרכו לעשות כדי להצטיין ולקבל את הפרס. כך הילדים יחליטו אם הם מעוניינים ואם זה משתלם להם, ומה הם צריכים לעשות כדי לזכות. אשלי מרימן, עורכת דין, עיתונאית, לשעבר כותבת הנאומים של אל גור וממחברי רבי־המכר על גידול ילדים "Nurture Shock" ו"Top Dog", בת 45

22. להתמסר
 

  , איור: רחלי שלו איור: רחלי שלו   , איור: רחלי שלו

23. קן דנמיד ממליץ להקליד
צריך ללמד ילדים להקליד בגיל צעיר ככל האפשר, כך שזה יהיה כמו שפה שנייה, טבעי כמו נשימה. היכולת להעביר את מחשבותינו למדיום דיגיטלי היא משהו שכמעט כל אחד יצטרך בחייו, והיכולת לתרגם את המחשבות לביטים ובייטים בקצב של 50, 60, 70 מילים בדקה דומה ליכולת להחליק על גלגיליות בעולם בזמן שהאחרים זוחלים. קן דנמיד, מהנדס, עורך האתר geek dad ומחבר סדרת רבי־מכר באותו שם, בן 51, אב לשניים

24. יהלומה לוי ממליצה לגלגל
חשוב ללמד ילד לגלגל, קונקרטית ופילוסופית. את הבת שלי אני משתפת בגלגול עלי מנגולד בביסטרו שלי. זאת מנה שהמצאתי כתחליף לעלי גפן, יש שם בורגול, לימון כבוש, צנובר ושום בסילאן. כדי לגלגל צריך מצד אחד תחושת זרימה ומצד שני דיוק גדול, להתגלגל אבל גם להיות מדויק, ואלה תכונות חשובות שאפשר לקחת הלאה. וצריך יכולת לראות דרך - ממה אתה מתחיל ולאן אתה מגיע. יהלומה לוי, בעלת ביסטרו, בת 45, אם לבת

השתתפו בפרויקט:

ראיונות: דיאנה בחור-ניר

ראיונות נוספים: קרן צוריאל-הררי, טלי שמיר, אורי פסובסקי, ענת רואה

 

ראו גם:

 100 דברים שנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו - חלק א'

100 דברים שנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו - חלק ב'

100 דברים שנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו - חלק ד'

תגיות