100 דברים שאנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו - חלק ד'

לחיצה על ההמלצה תפתח את הפירוט שלה. לחיצה נוספת תסגור אותה

1. להיות לבד
 

2. מאיר אדוני ממליץ לשחות ברגשות

ילדים צריכים להיות עטופים באינסוף אהבה, חיבוק, מבט, המון משפטים של רגש ששזורים לאורך היום. אני בעד להגיד לילד כל הזמן כמה הוא מיוחד, יפה, חכם, מוכשר, מצחיק. לגעת בו ברוך, באהבה. זה יגרום להם להרגיש בטוחים בעולם ולהעניק לסובבים אותם. הם צריכים ללמוד להביע רגש דרך ציור, נגינה, שירה, שמות חיבה. זה נשמע בסיסי, בנאלי, אבל לצערי הרבה ילדים חיים בלי לקבל את זה, ואין להם היכולת הרגשית להצליח בחיים, לעזור לעצמם ולאחרים.

 

מאיר אדוני, שף, בן 40, אב לשלושה

3. ד"ר איתי חרל"פ ממליץ לא תמיד להאמין לגננת
זה התחיל עם זה שהילד בן ה־4 חזר הביתה ואמר שיש אלוהים, כי ככה הגננת אמרה. זה המשיך בזה שלקראת יום המשפחה הוא טען שאמא שלו ואני היינו חייבים להתחתן מתישהו, כי אחרת אי אפשר להביא ילדים, וזה הגיע לכך שלקראת יום העצמאות הוא סיפר שהערבים הרעים מנסים להרוג אותנו כל הזמן. אין ספק שאחד הדברים החשובים ללמד את הילד זה שהגננת לא תמיד צודקת, ולא חייבים להסכים עם כל מה שהיא אומרת. השיעור הזה הופנם על ידי הילד חלקית. בשיחה הבאה על אלוהים בגן הוא סיפר שהוא מאמין באלוהים, אבל אבא ואמא שלו לא מאמינים. ד"ר איתי חרל"פ, חוקר טלוויזיה וקולנוע ויו"ר חושן, מרכז החינוך של קהילת הלהט"ב בישראל, בן 39, אב לבן

4. מרואן מחול ממליץ לא להאמין לאף אחד

קשה לי לראות כמה אנשים מרובעים, אוהבים ללכת בעדר. צריך ללמד את הילדים שלנו לבדוק אם הפלקטים שמוכרים להם אמיתיים או לא. לא להאמין לפוליטיקאים, לא לתקשורת ולא למיינסטרים. לא להאמין לכל מה שמספרים לנו, אלא לחשוב נקי, בלי להיות מושפעים מהסביבה שמתחזקת אינטרסים מסוימים. הפוליטיקאים הרי תמיד מראים שיש איום ענק בחוץ כדי להסיט את המבט שלנו מהבעיות בפנים, והא"ב של החינוך הישראלי הוא לפחד מהאחר.

לכן צריך ללמד את הילדים איך לחשוב לבד, להסתכל על העולם באופן ביקורתי, לבדוק את האמיתות שנותנים להם. לא ללמד אותם איזו עמדה לנקוט, אלא לתת להם לפגוש את האחר בעצמם ולגבש לבד את העמדה שלהם, מתוך אותה חשיבה ביקורתית.

מרואן מחול, משורר, בן 34, אב לבן

5. לתת אמון

להסביר להם את ההבדל בין אמונה לאמון. להבהיר להם את הסיכון. לספר להם איך אנחנו נפתחנו ונפגענו, אבל שוב ושוב הבנו שאי אפשר בלי זה. ואז לתת להם לבחור את האנשים שהם מכניסים לתוך הלב ולעשות את הטעויות שלהם לבד, גם אם אנחנו רואים את משבר האמון מתקרב בצעדי ענק.

6. ג'ודית לוין ממליצה ליהנות מסקס

לפי התפיסה השמרנית ילדים הם תמימים, לא מיניים, וכל דבר מיני או עם רמיזה מינית בהכרח מזיק להם. אפילו משחק ברופא וחולה של ילדים צעירים נתפס כמסוכן, שלא לדבר על סקס בגילי העשרה. אבל אני מניחה שכל דבר ששווה לעשות אותו הוא מסוכן - גם להתאהב, גם לפרסם ספר. יש צביעות במסר שסקס מסוכן. הוא מענג, ועונג הוא חלק משמעותי מהחיים.

הצורה שבה מדברים עם ילדים על מין בבתי הספר - הציפייה להימנעות והקישור למחלות - מפחידה את בני הנוער, והרעיון שהם לא יידעו שום דבר על סקס ואז יום אחד הם יתחתנו והכל יהיה לגיטימי הוא מגוחך. בני נוער עושים סקס בכל מקרה, וזו אחריותם של המבוגרים להפוך אותם למוכנים ככל האפשר. הורים נותנים לילדים שלהם מודל התנהגותי. אם הם נינוחים לגבי הגוף שלהם ושל הילדים שלהם, לא ממהרים לכסות את הילד כשהולכים לשחות, מסוגלים להשיב בצורה רגועה כשהילד שואל שאלות על אוננות - זה מעצב את ההתייחסות של הילד למין. יש משפחות שמחזיקות קונדומים נגישים בארונות האמבטיה כדי שהילדים יוכלו לקחת אותם אם הם צריכים. אסור לשכוח שהילדים האלה לא חיים בבועה - הם רואים סקס ולומדים עליו כמעט מכל דבר בתרבות שסביבם, וזה הרבה. אני חושבת שההורים צריכים להיות המחנכים המיניים העיקריים של ילדיהם, אבל רוב ההורים מרגישים שהם עושים את זה די גרוע. עבור הרבה ילדים, צריך להודות, הוריהם הם האנשים האחרונים שהם רוצים לדבר איתם על סקס. לכן לילדים צריכה להיות גישה להרבה מקורות מידע אמינים, פתוחים, תומכים, ולמבוגרים שאינם הוריהם שאיתם הם יכולים לדבר. אולי דודה, מורה, מדריך. ג'ודית לוין, סופרת, עיתונאית ופעילת זכויות אזרח, מחברת הספר "מזיק לקטינים" ("Harmful to Minors") שמותח ביקורת על החינוך המיני בבתי הספר בארצות הברית, בת 61

7. לתפור

אפילו רק כפתור. ולסרוג. ולרקום. אולי אפילו מקרמה.

8. סיגלית בנאי ממליצה לעבוד את האדמה

יש לנו גינה קהילתית ליד הבית, בשכונת ביצרון בתל אביב. כשאנשים עובדים יחד את האדמה מתבטלים הבדלים של גיל ומעמד סוציו־אקונומי, וזה גם נותן לילדים משהו לחכות לו. הם עוברים יום יום ורואים תהליך של נביטה, של הופעת פרי. לגדל ירקות, לראות איך עגבנייה נובטת ומאדימה, למחזר שאריות לקומפוסט - זה נותן לילד קשר לממד הזמן.

בעידן המסכים, זאת עוד דרך לחוות את העולם לא מתווך, לפגוש אותו לא רק על דוכן הירקות בסופר. גידול ירקות יוצר שגרה שיש בה הרגל של חיים אמיתיים ולא תחליפי מציאות. לומדים להעריך מזון, לא לזרוק אוכל, ואם כן אז לקומפוסט. לפעמים זרים קוטפים ומשחיתים את הגינה, והילדים יודעים שגם זה קורה. וכשאנחנו מגיעים ויש עגבנייה, ברוקולי, כרוב - הם אוכלים את זה בהתלהבות, כי הם נורא אוהבים לראות את זה גדל. זה לא סיפוק מיידי.

סיגלית בנאי, קולנוענית ומשוררת, בת 45, אם לשניים

9. פרופ' עילם גרוס ממליץ לאהוב מדע

הורה צריך לחשוף את הילד ליופי שבמדע, ליצור יראת קודש כלפי מדע ותחושה של אתגר בהבנה מדעית. לגרות את הילד, לחשוף אותו לספרי מדע פופולרי, לקחת אותו לתערוכות מדע, להעניק לו את התשוקה, לגרום לו להבין שזה חשוב, יקר ערך. זה מפתח הכל: גישה, פילוסופיה לחיים, הערכה לדברים לא מטריאליסטיים, סקרנות, פרופורציה מאוזנת יותר לחיים.

כך גם אני גדלתי. אבי מת כשהייתי בן 12 אבל הספיק להנחיל בי אהבה לאמנות ולמדע, ותחושה שכדי להעשיר את עולמי אין מחסור בכסף. בכל שבוע הלכנו לגלריות. כשהיתה תוכנית מדע ברדיו היה צריך להיות שקט בבית כדי להקשיב. גם אם בלבי קיללתי, ידעתי שזה קדוש. פרופ' עילם גרוס, פיזיקאי, בן 57, אב לשתיים

10. ד"ר שלמה נס ממליץ לוותר על האגו

אחד המכשולים הגדולים של כל אדם הוא האגו שלו. אדם הרואה עצמו שווה בין שווים, לא חושב את עצמו ולא מרים עצמו מעל איש, יודע את מקומו מול האל ומול האדם, ומעניק כבוד למשפחתו, לחבריו, לעובדים עמו ולכל אדם באשר הוא - כך יזכה לאחוז במפתח להצלחה בחיים בכלל ובעסקים בפרט, וייהנה מסביבה נעימה, חמה ומחבקת. הצלחה שמבוססת על פגיעה בזולת או על חשבונו של האחר לא תחזיק מעמד ולא תצלח.

ד"ר שלמה נס, עורך דין, רואה חשבון ומפרק חברות, בן 53, אב לחמישה

11. להסתכל במראה
 

12. לאהוד קבוצת ספורט
בגלל השייכות, ההתלהבות, האהבה, התשוקה וההתמודדות עם אכזבות שיכולים ללוות אותך מגיל אפס ועד המוות. כמה דברים כאלה כבר יש לנו בחיים?

13. לדעת לדחות סיפוקים
אבל לדעת היטב גם מתי לא כדאי לעשות את זה.

14. להתחבר לקצב

15. קרן צוריאל־הררי ממליצה לצאת מאזור הנוחות
דתם החדשה של הורים היא שהילד יהיה מאושר, ולכן הם לא דורשים ממנו לצאת מאזור הנוחות. אבל הקסם של האושר האמיתי מתרחש במגרשים חדשים ולא מוכרים. באזור הנוחות חם ונעים ומוכר באופן מנחם. אתה חי בתוך עורך חשוף רק לריח שאתה מכיר. לעתים מסריח שם כמו בחדר לא מאוורר, אבל זה הריח שלך, אז טוב לך איתו. מכוח האינרציה אפשר לחיות חיים שלמים ברחם הזה, לעשות רק מה שנוח ולא להתמודד עם כלום. אלא שמחוץ לרחם נמצאים כל הדברים המרגשים באמת: מי שאתה רוצה להיות, מי שאתה יכול להיות, החלומות שלך, היכולות שעוד לא בדקת. הסיפוק שבהכנעת הפחד, האופוריה שבכיבוש יעדים, הפוטנציאל לצמוח ולהיות אדם שמח יותר. הבן שלי מת על אזור הנוחות. בתחילת הקיץ הסברתי לו כמה חשוב לפרוץ אותו. בלית ברירה הוא הסכים, ולבסוף הודה שהיה "בסדר" (זה נגד הדת שלו להודות בטעות אבל המבט המאושר על פניו אמר הכל). קרן צוריאל־הררי, עיתונאית, בת 40, אם לשלושה

16. פרופ' יעל דר ממליצה לשמוע סיפור
בהרבה במות מלמדים את הילדים להיות אינדיבידואליסטים ולהתמקד בעצמם. הילד במרכז, אבל חשוב ללמד אותו להכיר באחר. וספרות ילדים היא אחת הדרכים הכי נפלאות לעשות את זה, מבחינתי זה אי תרבותי נדיר. אתה מקשיב לאדם אחר שמקריא לך, והדמויות עצמן מדברות - זה דורש הקשבה כפולה ומכופלת, הילד צריך לשתוק כדי שיהיה סיפור, כדי שזו תהיה חוויה. זה מייצר קשב שהולך ואוזל בתרבות בכלל ובתרבות הילד בפרט. פרופ' יעל דר, חוקרת ספרות ילדים ותרבות הילד, בת 55, אם לשתיים

17. זיו פרידמן ממליץ ללמוד לבד
הכי חשוב ללמד ילדים לקרוא ספרים, ככה הם גם יודעים יותר מילים והשפה שלהם יותר עשירה. רק אם אין ספרים בנושא שהילד אוהב, הוא יכול לכתוב את הנושא באינטרנט ואז לקרוא עליו. אני חיפשתי דברים על דרקונים, דינוזאורים, לחפש על זִבלונים לא יצא לי כל כך. פעם התעניינתי בצ'יטה אז חיפשתי דברים על צ'יטות. ספרים עדיף כי בספרים יש פחות קרינה, אז אם יש לך ספרים על הנושא, למה לקרוא במחשב? אני חושב שאם ילד רוצה לשחק משחקים רגילים במחשב, הורים צריכים לומר: אחרי שתקרא במחשב תוכל לשחק. זאת השיטה. אבל אז צריך לעמוד ולראות שהוא באמת קורא ולא משחק. זיו פרידמן, תלמיד כיתה ד', בן 9

18. אליוט ממליצה ללמד שהכל מותר
הכי חשוב ללמד ילדים שהכל אפשרי, שהכל מותר. ללמד אותם להעז. אני מלמדת ילדים תקלוט. בתקלוט ובמוזיקה יש חוקים, יש דרך שבה אנשים מתקלטים, שבה רוב האנשים לומדים לנגן על גיטרה. והילדים היום, אחרי כמה שנים במערכת החינוך, טובים מאוד בלמלא הוראות ולהקפיד על החוקים וללמוד טכניקות. הם הרבה פעמים מלמדים אותי דברים, אבל אני מזכירה להם כל הזמן שאפשר לעשות דברים שכאילו אי אפשר או אסור לעשות. למשל לנגן מהסוף להתחלה, להשתמש בכפתורים שנועדו לדבר אחד בשביל משהו אחר, או להשתמש בציוד כדי לשנות לשיר לא רק את המהירות אלא גם את הסולם. וכשהם שוברים את החוקים הם עושים דברים שלא חשבתי עליהם בכלל. אתמול היה לי ילד שתקלט פרודיג'י, אחרי זה באך ואחרי זה לד זפלין, בסדר הזה. זה אמור להיות אסור, זה לא אותו ז'אנר, אבל זה יצא משגע, זה מין פרץ של קריאטיביות נורא יפה. בעצם חשוב שתהיה להם תעוזה, יכולת לשחרר את הדמיון, איזה חוסר פחד לשבור את החוקים, ללמוד את הטכניקה אבל לא לפחד לתת דרור ליצירתיות. אני לא בטוחה איך זה משתלב במערכת החינוך הרגילה, אבל אם פתאום ילדה אומרת "אולי משה בכלל לא רצה להיכנס לארץ המובטחת", חשוב שמורה יגיד: "נועה העלתה רעיון מקורי, בואו נחשוב עליו רגע". אליוט, מוזיקאית, בת 46, אם לשתי בנות

19. להיפרד
  

20. לפרק לגורמים
  

21. אריה איתני ממליץ להעריך את זה שיש להם מדינה
פעם לעזוב את הארץ זו היתה בושה, היום מתגאים בזה. יש לי נכד ארכיטקט שחי ועובד בארצות הברית. הם מדברים עברית בבית אבל השמות של הנינים כבר לא עבריים, ואני יודע שזה הסוף. אני לא אנדה אותו בגלל זה, אבל אני מקווה שיתר הנכדים יישארו בארץ. היה לי דוד מיליונר בפרו, שאחרי השואה ולפני שנפלתי בשבי הסורי רצה להוציא אותי מכאן, אבל לא יכולתי לעזוב את הארץ הזאת, לרגע זאת לא נראתה לי אפשרות. לכן חשוב לדעתי ללמד ילדים כמה זה יקר שיש לנו מדינה. להסביר להם שאין מקום בעולם שאין בו אנטישמיות, גלויה או נסתרת, ורק פה אתה יכול להרים ראש ולהגיד "אני יהודי". אני מרגיש חובה להעביר לנוער שזה המקום שלנו, שפה אנחנו צריכים לחיות ופה למות. הילדים צריכים להיות גאים בישראל, והמדינה צריכה לפעול לכך שהצעירים האלה לא יברחו מכאן. אריה איתני, עובד מדינה בגמלאות, ניצול שואה ופדוי שבי מסוריה במלחמת השחרור, בן 83, אב לשניים

22. בסוף כולם מתים
 

23. לחיות עם הסתירות

כן, לחיים אין באמת ספר הוראות.

24. אגי משעול ממליצה לא ללמד אותם כלום. לתת להם להיות מי שהם
ההתייחסות לשאלה הזאת, מה צריך ללמד את הילדים, היא כאילו יש פה איזו משימה. העולם שלנו כל כך טכנולוגי, ההתבגרות כל כך מהירה, ההישגיות כל כך לוחצת, שהדבר הכי חשוב הוא אולי לא ללמד אותם כלום איזו תקופה, פשוט לתת להם להיות ילדים. לא למנוע מהם גישה לטכנולוגיה ולידע, אבל לא להאיץ את התהליך. צריך לכבד את הילדות שלהם, שמתקצרת כל הזמן. אגי משעול

25. להתיידד עם הפחד
  

השתתפו בפרויקט:

ראיונות: דיאנה בחור-ניר

ראיונות נוספים: קרן צוריאל-הררי, טלי שמיר, אורי פסובסקי, ענת רואה 

ראו גם:

100 דברים שנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו - חלק א'

100 דברים שנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו - חלק ב'

100 דברים שנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו - חלק ג'