הופעה: "העץ הבודד" / ארז לב ארי ופטריק סבג

יש מעט הופעות שבמהלכן מגיע רגע משתק. כזה שכל הגוף מתאבן בו לרגע, כמו יודע שמדובר באירוע חד־פעמי אולי. בהופעה במועדון הבארבי היה רגע כזה, כאשר על הבמה ניצבו ארז לב ארי, פטריק סבג והלהקה שלהם, ולצדם ברי סחרוף ומיכה שטרית.

קהל היעד: חובבי אחד האלבומים הטובים שיצאו כאן השנה ובכלל.

דבר המבקר: לא פשוט לקחת אלבום כמעט אייקוני ולבצע אותו על במה. המסע המדברי של לב ארי וסבג הניב מסמך מהפנט, שמשלב רוק ומוטיבים אוריינטליים ו"בא מתוך הלב", ממש כשמו של הלהיט המצליח מתוכו. על הבמה הם ניצבים, לב ארי עם הגיטרה החשמלית וסבג מוקף בסינתיסייזרים, ועם הלהקה (אריאל אור אביזוב בגיטרות, עמוס פרידמן בבס ורן שמעוני בתופים) הם עושים ביצוע כמעט מושלם ליצירה המשותפת.

השירים מקבלים עומק, בשר ונפח על הבמה. ואז מצטרף ברי סחרוף, שקולו מנסר את "תפילה לעני", והופך אותו למסמך רוקנרול מלהיב וסוחף, מאוחר יותר מגיע שטרית ומבצע את מונולוג הספוקן וורד היפהפה שלו בשיר "העץ הנדיב" - אחד החכמים שנכתבו כאן לאחרונה. כשעל הבמה שרים את המשפט המצלצל "יש לך חלומות של עבד / אתה לא חולם כמו אדם חופשי", המילים האלה כבר מהדהדות מן הקהל. תנו להן עוד כמה שנים, וזה יהיה המנון הופעות ישראלי. ואז מתכנסים להדרן ראשון מפואר: "צל כבד" המיתולוגי של "כשניקו תתחיל לדבר", הלהקה־האם של לב ארי וסבג; אחריו "אם כבר לבד" הענק של הנטאשות בביצוע שטרית; ולקינוח חגיגה מטורפת של "עיר של קיץ" של ברי מ"נגיעות" הבלתי נשכח. בשלב זה כבר מדובר במסיבה של ממש על הבמה ובכלל, שגוררת הדרן שני. רק שלא ייגמר.

 

שורה תחתונה: הופעה שחודרת אל החושים, רוק ישראלי שפועם מאדמת המדבר.