בחירות ברוק

הייתי השבוע אזרח טוב והלכתי להצביע. אני שייך למיעוט המוזר הזה, שחושב שהשתתפות בבחירות, אפילו בבחירות מקומיות, זה דבר חשוב לדמוקרטיה. אז השתתפתי בדמוקרטיה וגיליתי שהמדינה הזו עדיין צריכה את הרוק שלי כדי להדביק את המעטפה שלתוכה שלשלתי את הפתק.

עמדתי שם מאחורי הפרגוד המגוחך והדבקתי ברוק את המעטפות, וחשבתי שזה מצחיק שמדינה שכתבו עליה את הספר "סטארט-אפ ניישן", שמייצאת טכנולוגיות מדהימות לכל העולם, שהחברות המובילות בעולם מחזיקות כאן את מרכזי הפיתוח שלהן - המדינה הזו צריכה את הרוק שלי. ואז נזכרתי בתכניות של המדינה להקים מאגר ביומטרי, ואמרתי רגע, יש כאן סטארט-אפ. תעזבו אתכם מטביעות אצבע. קחו את הרוק של האזרחים שהדביקו את המעטפות בבחירות ויש לכם יופי של מאגר ביומטרי.

בלילה רציתי לדעת מי ראש העיר שלי, וגם הסתקרנתי מי ניצח בירושלים - הימני מההייטק או הימני מליברמן - אבל מתברר שבסטארט אפ ניישן שלנו גם סופרים את הפתקים בידיים. אתם מדמיינים את זה? כמו במאה הקודמת - סופרים פתקים בידיים ואחר כך מטלפנים (בטלפון חוגה?) למשרד הפנים ושם מחברים את המספרים. וזה לוקח זמן, כי מחכים לקולות החיילים והימאים. בקיצור הם לא שמעו על כמה דברים שקרו כאן בזמן האחרון, למשל מחשבים, אינטרנט, דברים כאלה.

מדהים לגלות כמה המערכת הציבורית לא מעודכנת. נסו להיכנס לאתר של משרד הפנים ותבינו איך אנחנו נראים. ממשק של דינוזאורים. להגיד שזה נראה כמו שנות השמונים של המאה הקודמת זה עלבון למאה הקודמת. להגיד שזה נראה כמו העולם השלישי עלול להעליב את העולם השלישי.

אם אחת מהחברות הישראליות שמתמודדות על לבם של המשקיעים בנאסד"ק הייתה מעזה להעלות לאוויר אתר מצ'וקמק ועלוב כזה, החברה הזו הייתה עפה לפח הזבל של הכלכלה העולמית. אבל משרד ממשלתי מעז להגיש לציבור את העליבות הזו בלי למצמץ.

יש כאן שתי מדינות. מדינה מפותחת ומסעירה, סטארט אפ ניישן, והמדינה המודבקת ברוק שמסביב לה.