אחד שיודע בדיוק מי אשם בבעיות שלכם

תכירו את קבוצת "מפונקים, נמאסתם". סדרת הכתבות שערך "כלכליסט" בשבועות האחרונים ושבמסגרתן שטחו משפחות את הקושי ברכישת דירה ראשונה הוציאה רבים אל מחוזות הטוקבקים. ל"מפונקים, נמאסתם" יש ראיית עולם חדה ופשוטה, והם תמיד יודעים הכל. רוצים דירה? תפסיקו להתפנק, תעבדו 12–13 שעות ביום, אל תראו את הילדים, אל תקנו כלום, ולא יקרו לכם אירועים חד־פעמיים כמו מכונת כביסה שתתקלקל או מקרר ששבק חיים. לפי המוטו של "מפונקים, נמאסתם", כל האשמה בחוסר היכולת לרכוש דירה מוטלת על המפונקים. לפי "מפונקים, נמאסתם", זוג צעיר אחרי צבא צריך לעבוד ולחסוך. הקבוצה אוהבת לשלוף את המחשבון ולעשות חישובים עבור המשפחה.

משפחת תנעמי. 35 משכורות להורים, 160 משכורות לצעירים | צילום: עמית שעל

הנה דוגמה: "איך ממשכורת של 17 אלף שקל בחודש אתם לא חוסכים 5,000 שקל? בשנה זה 60 אלף שקל. כפול חמש שנים ויש לכם 300 אלף שקל. מה עשיתם עד גיל 40?". ככה פשוט, חד וחלק, שיפוטי. נילס, אב המשפחה, לא התאפק והגיב: "הרבה ביקורת על ה־17 אלף, אז חשוב לי לחדד. לא נולדנו עם משכורת כזאת. זו תופעה מבורכת מהתקופה האחרונה. בתור עצמאי ההכנסות לא קבועות ויש חודשים שמרוויחים פחות. אנחנו גם מחזירים הלוואות. כדי להגיע לתואר שלישי הילה למדה 11 שנה ורק לפני חמש שנים התחילה להרוויח. בהתחלה שכר מינימום, רחוק ממה שמגיע לאדם עם תואר שלישי".

אבא, אמא, בית חלום הדירה: 54 המשכורות תפחו ל-126 המשפחות שהשתתפו בפרויקט "כלכליסט" זקוקות ליותר מעשר שנות חיסכון של כל ההכנסה כדי לרכוש לדירה; להוריהם היה הרבה יותר קל נעמה סיקולר, 22 תגובותלכתבה המלאה

מנגד עומדת קבוצת "כולם אשמים חוץ מאיתנו". המדינה, הקבלנים, רוכשי הדירות האחרים ומי לא. חוסר היכולת של המשפחה לרכוש דירה כפי שנחשף ב"כלכליסט" הוא תולדה של המחירים הגבוהים, הזנחה מכוונת של הממשלה שרוצה להרוויח כמה שיותר מהקרקעות, של יוקר מחיה בלתי אפשרי. גם לקבוצה זו יש מחשבונים והיא שולפת אותם במאות טוקבקים: "לכל המגיבים שלא מבינים איך הם לא חוסכים - 4,000 שקל משכנתא, 5,000 שקל שתי מכוניות ודלק אם הם גרים בנס ציונה, 3,000 שקל אוכל ופרפורמריה, 2,500 אחזקת דירה (חשמל, מים, ארנונה, טלפון, אינטרנט, כבלים), 2,500 הוצאות משתנות, ביגוד, תחזוקת בית, בילויים משפחתיים, חוגי ילדים, הלוואות שצוברים משנים קודמות, והנה קיבלתם 17 אלף ומחנק כלכלי". הקבוצה הזו עשתה הבחנה נוספת - היא שמה לב שמעבר לבעיית הדירה יש כאן בעיה של שבירות פיננסית.

לא משנה כמה בני הזוג מרוויחים, לא משנה שהם משכילים ועשו הכל לפי הספר - הם לא מתקדמים. "משכילים, עובדים, משתכרים לכאורה יפה, אבל דורכים במקום. אלו בדיוק האנשים שלמדינה צריך להיות אינטרס חזק להשאיר בארץ! אבל דווקא לאנשים כאלו יש תחושה תמידית שמנסים לגרש אותם. כל הכבוד שאתם עדיין בארץ אפילו שיש לכם אפשרויות אחרות". אף קבוצה לא אומרת את האמת הלא פופולרית והמורכבת - הבעיה נובעת משילוב: התנהלות כלכלית לא נכונה, לצד עלייה לא שפויה במחירי הדיור ואוזלת ידה של הממשלה.

אני שייך לקבוצה השנייה. אם צריך להחליט מה השפיע יותר על היעדר היכולת של צעירים לרכוש דירה, הרי שעליות המחירים הן הסיבה המרכזית. ההסבר הפשוט טמון בלב פרויקט הדיור שהוצג החודש בעמודים אלו - הפער בין מספר המשכורות שהיה נחוץ בעבר כדי לרכוש דירה לעומת זה הנדרש היום הוא פי שלושה. כוח הקנייה של המשכורת נשחק פי שלושה. אין לזה שום קשר לנהנתנות, לכישלון בהתנהלות הכלכלית. בחינה קרה של מספר המשכורות שהיה נדרש לרכישת דירה, בהנחה שכל המשכורת כולה מושקעת בכך, הולידה את הנתון הזה. זה אומר שקשה פי שלושה לרכוש דירה גם אם אתה סגפן בן סגפן.

ויש עוד טיעון. זוגות שמשתכרים יפה אמורים להרשות לעצמם חיי רווחה. תעבוד קשה - תקבל תמורה. אבל זה לא קורה, כי כשצריך 148 משכורות כדי לרכוש דירה, הלופ אינסופי. כדי לדעת כמה חודשי עבודה נדרשים באמת תכפילו את זה בארבע, כי ניתן להקדיש רק רבע מההכנסה להחזרי משכנתא. הגענו לכמעט 50 שנות עבודה. זה לא הגיוני, לא סביר, הזוי. ואת זה גם צרכנות וכלכלה נבונה לא יכולות לשנות.