אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

"אישור המראה" למטוס-על שיגיע מאירופה לאוסטרליה בתוך 4 שעות

סוכנות החלל האירופית נתנה אור ירוק לפיתוח מטוס המיועד ל-300 נוסעים, שיגיע למהירות של פי-חמישה ממהירות הקול. בתוך כמה זמן יגיע לחלל?

21.12.2014, 18:35 | שירות כלכליסט

סוכנות החלל האירופית נתנה אור ירוק לפיתוח מנוע מהפכני, שיוכל לאפשר טיסה מאירופה לאוסטרליה בתוך ארבע שעות, ולחלל - בתוך 15 דקות בלבד. המטוס עליו יורכב המנוע יגיע למהירות של 5 מאך - פי-חמישה ממהירות הקול, וכפול מהמהירות המרבית שהטכנולוגיות כיום מאפשרות.

סוכנות החלל האירופית בחנה את הנתונים, והסכימה כי טכנולוגיית המנוע היא אפשרית ובת-ביצוע. השלב הבא הוא בניית אבטיפוס בגודל מלא של המנוע.

את המנוע מפתחת החברה הבריטית ריאקשיון אנג'יינס - ולדבריה מדובר במהפכה הגדולה ביותר בתחום מאז המצאת מנוע הסילון. אשתקד הודיעה הממשלה הבריטית כי תשקיע 60 מיליון ליש"ט בבניית המנוע המיוחד.

כיום, מנועי המטוסים כוללים מכלים של חמצן נוזלי, מאחר שבמהירויות של מעל 3,000 קמ"ש הם אינם יכולים לעשות שימוש בחמצן "רגיל". המנוע החדש יוכל לעשות שימוש בחמצן חיצוני גם במהירויות גבוהות מאוד - ולהוריד את הטמפרטורה שלו מ-1,000 מעלות למינוס 150 מעלות בתוך מאית השנייה.  בחלל, המנוע יעבור לתצורה רקטית. בחברה

המטוס המהיר המטוס המהיר המטוס המהיר

המטוס, שייקרא "סקיילון", יהיה באורך 84 מטרים ויעלה 1.1 מיליארד דולר. הוא יהיה מיועד ל-300 נוסעים, שלא יוכלו ליהנות מהנוף מהסיבה הפשוטה שלא יהיו בו חלונות. המטוס יוכל גם לשמש לשיגור לוויינים ולהטסת אסטרונאוטים לתחנות חלל - ואף להתחרות במיזם תיירות החלל של ריצ'ארד ברנסון. הטיסה הראשונה צפויה ב-2019.

ה"דיילי מייל" הבריטי מדווח כי ניסוי הטכנולוגיה נערך מוקדם יותר השנה כחלק מדרישות סוכנות החלל האירופית להורדת עלות השיגורים.

תגיות

22 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

21.
ההתכנות הכלכלית של הפרוייקט
השאלה הקריטית לגבי הפרוויקט הזה, אחרי שלבי בדיקות ההתכנות הטכנולוגית (בכל הקשור לשימוש נוסעים), היא האם ילמדו את הלקחים מכשלון הקונקורד (ואני לחלוטין לא מתכוון לארוע ההתרסקות בערוב ימיו). הקונקורד היה כשלון כלכלי/שיווקי הרבה לפני זה, ואריכות ימיו קשורה בקשר הדוק לנסיונותיה של אירופה לאחוז בהגמוניה הטכנולוגית העולמית ממנה הודחה ע"י ארה"ב אחרי מלחה"ע ה2, ומשנות הששים גם ע"י יפן. הקונקורד היה מסובסד כל ימיו, והוחזק בחיים ע"י ממשלות אירופה. הדים למציאות הזו ניתן לראות ביחסה של אירופה לחברת אירבוס. מעבר להיותו מעסיק ענק במישרין ובעקיפין, אירופה לא יכלה להרשות לעצמה להיות תלויה בבואינג (שאגב נהנית מ"איתרוג" דומה ע"י הממשל בארה"ב). מובן שבין היתר , הטכנולוגיות והנסיון והידע בקיום יצרן מטוסים ויצרני מנועי מטוסים, רלוונטי ביותר לקיום חילות אוויר, ומכאן המעמד הייחודי של תעשיות אלו הן בארה"ב והן באירופה. הפרוייקט צריך לשאוף שהבעלות עליו תהיה רב לאומית, ובפרט שארה"ב, אירופה, ואוסטרליה/ניוזילנד תהיינה מעורבות בו גם כספית וגם טכנולוגית. ואם לא ע"י ממשלות אז ע"י גופים פיננסים וטכנולוגיים במדינות/גושים אלו. המעבר לרווחיות עלול להיות ארוך (ע"ע יורוטאנל, שלגביה לוח הזמנים של החזר ההשקעה נדחה שוב ושוב, אבל אף אחד לא חושב לסגור אותה) ובשלב זה רק אינטרס משותף של כל הנהנים העיקריים מהטכנולוגיה יבטיח שהיא תתרומם ותהפך לכלכלית, שכן השימוש במטוס זה תדרוש הערכות לוגיסטית (מסלולי המראה/נחיתה) ורגולטיווית (התאמת תקנות תעופה) ביעדים הרלוונטיים.
יניב  |  04.04.15
לכל התגובות