מכונות שחוקות

יש הרבה מאוד סיפורים טובים בעונת ה־NBA הנוכחית — החזרה של לברון ג'יימס לקליבלנד, ההצטיינות המפתיעה של אטלנטה הוקס וגולדן סטייט ווריירס, הקריסה של הניו יורק ניקס וגם הפציעות. המון פציעות של שחקנים מאוד בכירים. פציעות שסיימו עונות של שחקני אולסטארס.

שחקן סקרמנטו קינגס פצוע. גובהו של שחקן NBA ממוצע ב־1987 היה 2.05 מטר ומשקלו 97.7 ק"ג. כיום השחקן הממוצע קצת נמוך יותר — 2.04 מטר — אבל הוסיף כ־3 ק"ג של שרירים. זה המון. והמשחקים מהירים יותר. קבוצות יוצאות השנה לחמש התקפות (Possessions) יותר במשחק מאשר עונת 2005/06 | צילום: איי אף פי

דריק רוז הוא האחרון שנפצע קשה במניסקוס, ובגיל 26, אחרי כמה פציעות קשות, כבר לא ברור אם הוא יוכל להמשיך. אבל לא רק רוז סובל מפציעות קשות שמרחיקות אותו מהמגרשים לכמה שבועות או חודשים. מבין 28 השחקנים ששיחקו באולסטאר השנה, רק שישה שיחקו בכל המשחקים של הקבוצות שלהם. שחקנים כגון פול ג'ורג', קווין דוראנט, סטיב נאש, ראסל ווסטברוק, דימאר דהרוזן, ג'בארי פארקר, קובי בראיינט, דווייט הווארד, כרמלו אנתוני, כריס בוש, ג'ימי באטלר ואחרים סיימו את העונה או נעדרו ממנה תקופה ארוכה בגלל פציעות.

הרוקים, השחקנים החדשים בליגה, בכלל נפלו כמו זבובים. שבעה מ־11 השחקנים שנבחרו ראשונים בדראפט נפצעו. חלקם סיימו את העונה: פארקר, ג'ואל אמביד, ארון גורדון, מרקוס סמארט, ג'וליוס רנדל, דאג מקדרמוט ועוד.

דריק רוז. השרירים, הגידים, הרצועות, החיבורים בין כולם — שחוקים משנים של תנועות, אותן תנועות, באותו כיוון, אותן זוויות. איזו מכונה לא היתה נשחקת משימוש שחוזר על עצמו כל כך הרבה שנים? לפעמים הגוף האנושי פשוט אומר 'די' ואז יש פציעה גדולה | צילום: אם סי טי

גדולים ומהירים יותר

למה זה קורה? ההערכות הן שהמשחקים הרבה יותר מהירים. השחקנים הרבה יותר חזקים והתחרות חזקה מאי פעם. גובהו של שחקן NBA ממוצע ב־1987 היה 2.05 מטר ומשקלו 97.7 ק"ג. כיום השחקן הממוצע קצת נמוך יותר — 2.04 מטר — אבל הוסיף כ־3 ק"ג של שרירים. זה המון. והמשחקים מהירים יותר. קבוצות יוצאות השנה לחמש התקפות (Possessions) יותר במשחק מאשר עונת 2005/06.

אבל נראה שהסיבה העיקרית לפציעות הרבות היא שהעונה ארוכה מדי. השחקנים משתתפים ביותר מדי משחקים. לטים S גרובר, הבעלים של אטאק אתלטיקס — קומפלקס מגרשי כדורסל שבו ברק אובמה משחק — יש תיאוריה שמגובה במחקרים על מספר הפציעות הבלתי נגמרות של שחקני NBA. "הבעיה היא ששחקנים משתתפים ביותר מדי משחקים", כתב גרובר ב"ספורטס אילוסטרייטד". גרובר, כאמור, הוא הבעלים של אטאק אתלטיקס, והוא גם מאמן אישי ומשקם אישי של שחקנים שנפצעו. בין השאר הוא עבד על שיקום פציעות קשות עם מייקל ג'ורדן, האקים אולאג'ואן, טרייסי מקגריידי, צ'רלס בארקלי, סקוטי פיפן ועוד. לפי גרובר: "שחקנים משתתפים במאות משחקים, אלפי שעות, מאז שהם ילדים. ליגות ילדים, מחנות קיץ, משחקי הייסקול, קולג', אימונים, נסיעות ועוד. אין זמן לשיקום, אין זמן להתאמן על ענפי ספורט אחרים, והתוצאה: השרירים, הגידים, הרצועות, החיבורים בין כולם — שחוקים משנים של תנועות, אותן תנועות, באותו כיוון, אותן זוויות. איזו מכונה לא היתה נשחקת משימוש שחוזר על עצמו כל כך הרבה שנים? לפעמים הגוף האנושי פשוט אומר 'די' ואז יש פציעה גדולה".

רודני סטאקי מפייסרס. וייתכן מאוד ש־Over Playing הוא שגורם לקיצור הקריירה | צילום: איי פי

ההורים אשמים

כמו תמיד, ההורים אשמים. הורים רבים דוחפים את ילדיהם לפתח קריירה של ספורטאים, וייתכן מאוד ש־Over Playing הוא שגורם לקיצור הקריירה. כמו כן, מגיל צעיר הם דורשים התמקדות בענף ספורט אחד, אף שילדים "מעוצבים" להיות אקטיביים ולשחק בעזרת כל הגוף שלהם — לגוון בתנועות ולא להתאמן על אותן תנועות פעם אחר פעם. שחקנים רבים מדברים על השנים במגרש בשכונה, כשאבא שלהם לימד אותם לזרוק נכון או לעשות הגנה כמו שצריך — פעולות מכניות שוחקות — כדי שיהיו השחקנים הכי טובים בקבוצת התיכון שלהם. כי זה מה שיזכה אותם במלגה או בהזדמנות באחד הקולג'ים, ואולי אף יסלול את הדרך ל־NBA, שם שחקנים "יסתדרו" כספית ויסדרו את המשפחה.

לפי גרובר, "התחרות להיות הכי טוב — להגיע הכי גבוה מעל הטבעת, להרים את הכי הרבה משקל, לדעת לזרוק הכי טוב מהשלוש — יצרה דור של ספורטאים עם פציעות כרוניות וכאבים שילוו אותם לכל חייהם".

ג'ימי באטלר על הפרקט. גם נפצע וייעדר מספר שבועות | צילום: אם סי טי

התאוששות אקטיבית

על פי המחקרים, מספר הפציעות בעונה ב־NBA נשאר אותו הדבר משנות השמונים, אז התחילו לספור אותן, ועד היום. אבל פציעות חמורות נעשו נפוצות יותר. ב־1995 דני מאנינג היה היחיד שסבל מקרע ברצועות הברך. לפניו? ברנרד קינג ב־1985. בשנים האחרונות מספר השחקנים שחוו קרע ברצועות רב ביותר — פארקר, אימן שאמפרט, דריק רוז, רייג'ון רונדו, ליאונרדו ברבורסה, ריקי רוביו, דנילו גלינארי ועוד.

המכונות הללו שחוקות.

ייתכן שבארה"ב חוסר אימון היסודות ששחקנים רבים מתלוננים עליו (קובי בראיינט: "לא מלמדים את השחקנים בארה"ב את היסודות, מתייחסים אליהם מגיל צעיר כפרות מזומנים"), בא לידי ביטוי גם בחוסר לימוד דבר חשוב ביותר — התאוששות, שיקום ומנוחה. "אני לא מדבר על ישיבה מול מסך המחשב אלא על מנוחה אקטיבית — מתיחות, שינה, קרח על הרגליים אחרי אימונים, תזונה וכו'", אומר גרובר. "ההורים צריכים ללמד את הילדים שלהם לעשות זאת".

ויש טיפול מונע טכנולוגי מתקדם. ב"ספורטס אילוסטרייטד" הביאו את הסיפור של חברת P3, חברה שמעניקה סטטיסטיקה מתקדמת על בריאות השחקנים, שבזכות הטכנולוגיה שלה גם יכולה לתקן טכניקות שמייצרות לחץ על מפרקים וגידים — מה שמוביל לפציעות קשות. החברה נותנת שירותים יקרים במיוחד, אבל כששחקן NBA ממוצע משתכר יותר מ־5 מיליון דולר, זה כנראה שווה את הכסף.

החברה משתמשת בטכנולוגיה ביומכנית כדי לזהות תנועות של שחקן מסוים, ובעזרת 5,000 נקודות מידע מצליחה לזהות את התנועות שמייצרות לחץ על גידים, מפרקים, רצועות ועצמות. לאחר מכן החברה ממליצה על אימונים מיוחדים שנועדו לתקן את תנועות השחקנים, שלעתים נובעות ממתיחות קטנות בשריר באגן או מנזקי עבר בקרסוליים.

הרפואה נעה קדימה, רופאי הקבוצות חכמים יותר, והטכנולוגיה מסייעת למנוע פציעות ולאפשר לשחקנים לשחק יותר משחקים — למרות המהירות והכוחות הגדולים יותר המעורבים בהם. אבל למרות זאת שחקנים נפצעים קשה יותר, והמילה "בריאות" הופכת למילת מפתח להצלחה של קבוצות. "אם נישאר בריאים נוכל להתחרות על האליפות", אומרים מאמנים ושחקנים. נראה שיותר מאי פעם, הם צודקים.