יש לכם קרבה לאישיות ציבורית? חברות האשראי רוצות לדעת

לקוחות שרוצים להנפיק כרטיס אשראי חדש לא מבינים מדוע הם נדרשים לענות על שאלה מוזרה למדי - בטופס צריך לסמן V קטן כדי לומר האם המבקש קשור בדרך כלשהי לאישיות בעלת תפקיד ציבורי בכיר. אמנם לא מדובר בפרקטיקה חדשה של חברות כרטיסי האשראי, אך התמיהה בקרב הלקוחות נותרה. יתרה מכך, הטופס מפרט גם מה לצורך מילואו מוגדר כתפקיד ציבורי בכיר שדורש טיפול מיוחד בהליך הנפקת הכרטיס. בין המקצועות שניתן לסמן: ראש מדינה, נשיא מדינה, ראש עיר, שופט, חבר כנסת, חבר ממשלה וקצין צבא או משטרה בכיר.

חברות כרטיסי האשראי והבנקים נדרשים לפעול כך מתוקף הכתוב בצו הבנקאות להלבנות הון בתאגידים בנקאיים ובהוראת נוהל בנקאי תקין. בדיקת "כלכליסט" מעלה כי בעוד החוק מחייב אותם לבדוק מקורבים לאישים זרים בעלי תפקיד ציבורי בכיר בחו"ל, חלק מהבנקים וחברות האשראי הרחיבו את הבדיקה גם לגבי אנשי ציבור מקומיים וקרוביהם. במוסדות המדינה משבחים את הבנקים וחברות האשראי על הפרשנות הרחבה שהנהיגו ומציינים כי נהלים אלו מרחיבים את טיב הדיווחים שמגיעים לידי הרשויות.

אך מדוע קרבה לנשיא מדינה, למשל, דורשת דיווח מיוחד מצד לקוח שרוצה להנפיק כרטיס אשראי חדש? מסתבר שזה נושא מורכב. רשויות החוק מסווגות תחומים מסוימים בהם קיים סיכון גבוה יותר להלבנות הון ופעילות שוחד, כגון תחום שירותי המטבע (Changing) והמגזר הציבורי. הפיקוח על הבנקים מתוקף צו הבנקאות דורש דיווח מיוחד של תושבי חוץ הנושאים בתפקידים בכירים בחו"ל מחשש שכספם מגיע לכאן כמסתור ושהמוסדות הפיננסיים בישראל משמשים עבורם כחלק ממנגנון להזרמת כספים לא מדווחים.

 

פרשיות השוחד האחרונות הגבירו את החשש

 

בקהילה המשפטית יש מי שאומר שהפרשיות האחרונות בזירת הפוליטיקה הישראלית - הרשעתם של רה"מ לשעבר אהוד אולמרט בשוחד וראש עיריית בת ים שלמה לחיאני בהפרת אמונים, החשד לגבי בכירים בישראל ביתנו בפרשת הכספים הקואליציוניים ופרשת הרב פינטו - מוכיחות את הצורך בדיווח מסוג זה. כשמסתכלים על הבכירים האלו ושואלים מה משותף להם, עולה תמונה ברורה של אישים שניצלו בצורה לא ראויה את הסמכויות שקיבלו מהמדינה. מבחינה סטיטיסטית מדובר באנשים שנמצאים בפוטנציאל גבוה יותר לשימוש לא נכון בסמכויות, הכולל כספים לא מדווחים וקבלת שוחד, בשל הכוח שמופקד בידם. זה למעשה הרציונל שעומד מאחורי ההחלטה להחיל את חובת הדיווח גם ביחס לבכירים מקומיים במגזר הציבורי.

מידע שנאסף בצורה כזו על אישים בכירים ומקורביהם (במינוח המדויק - Politicly Exposed Person) הוא חלק מהתשתית ששימשה לבדיקת פעילותם של פוליטיקאים בכירים שבחלק מהמקרים הובילה לפתיחת חקירה נגדם. דו"ח הרשות לאיסור הלבנות הון ל־2013 מתייחס לכך: "הרשות רואה חשיבות רבה במאבק בשוחד ובניסיון להלבין כספי שוחד שנצברו בחו"ל ובישראל, בעיקר על ידי זיהוי וניתוח פעילות חריגה של אישים בעלי תפקיד ציבורי בכיר".

על פי הדו"ח, הרשות קיבלה באותה שנה 1.5 מיליון דיווחים מפעולות רגילות (פעולות טכניות המחוייבות בדיווח, כמו למשל משיכת מזומן של מעל 50 אלף שקל) - עלייה של 3.5% בהשוואה ל־2012. באשר לפעולות בלתי רגילות שמעלות חשש

שמדובר בהלבנות הון, קיבלה הרשות 50 אלף דיווחים - עלייה של 11% ביחס לשנה שקדמה לדו"ח.

הבנקים עוקבים אחר החשבונות באופן אקטיבי

לאישיות הציבורית הבכירה יש שלושה מעגלים שאחריהם עוקבים המוסדות הפיננסיים: בני משפחה מדרגה ראשונה ובני ובנות זוגם, שותפים עסקיים וקולגות, ומקורבים - חברים ואנשי אמון. יחסיהם של שולה זקן ואהוד אולמרט הם דוגמא טובה לכך. זקן מקורבת לאולמרט, הגם שהיא אינה קרובת משפחה או שותפה עסקית שלו.

הבנקים נדרשים לא רק לשאול אם ישנה קרבה לאישיות ציבורית בכירה, אלא גם לעקוב אחר הפעילויות שנעשות בחשבונות של אלו שהצהירו על כך, ועל פי הצורך להעביר דיווחים לרשות לאיסור הלבנות הון במשרד המשפטים. לשם כך נעזרים הבנקים בשירותיהן של חברות חיצוניות כמו פאקטיבה או World־Check שאוספת מידע שעוזר לאתר את הפעולות החשודות.