אופניים חשמליים: אסון תחבורתי או פתרון אורבני?

מדינה שלמה נעמדת על רגליה האחוריות במתקפת מחץ על תופעת אופניים חשמליים. עובדות: בשנת 2013 יובאו לישראל 32,851 זוגות אופנים חשמליים, ובשנת 2014 נוספו 72,602 זוגות - למעלה מ-100 אלף זוגות בשנתיים. המתבונן ברחובות תל אביב ושכנותיה לא יתקשה להבחין בשיטפון של עסקים הוסבו לחנויות ממכר לאופניים חשמליים.

בשנת 2014 אירעו 124 תאונות דרכים עם נפגעים בהם היו מעורבים רוכבי אופניים חשמליים. 18 נזקקו לאשפוז, תאונה אחת הסתיימה במוות. במחצית הראשונה של 2015 נספה אזרח נוסף מפגיעת אופניים חשמליים.

מרבית רוכבי האופניים החשמליים הם ילדים ובני נוער בגיל העשרה הרוכבים על מדרכות הערים, בניגוד לתקנות התעבורה בדרכים, תוך הפקעה חמורה של זכות הולכי הרגל, החלשים מהם. רכיבתם בלתי זהירה, לרוב ללא חבישת קסדה. המצב חמור דיו ומקנה סיבות מספקות כדי להילחם בתופעה.

כמתכנן תחבורה מצאתי בתופעה קרן אור: מרבית הנסיעות המבוצעות על ידי רוכבי אופניים חשמליים ואופניים בכלל הן לטווח העולה על קילומטר. לחלופין תבוצענה נסיעות אלה במכונית: בהסעה על ידי הורה, אח בוגר, שכן, או במקרה של סטודנטים, חיילים ועובדים – בנהיגה עצמית. יוצא אפוא שהשימוש הנרחב באופניים חשמליים, מחליף שימוש עירוני נרחב עוד יותר בכלי רכב מנועיים, מסייע להורדת הגודש בדרכים, לפתרון מצוקות החנייה, לחסכון בדלק ולשיפור איכות האוויר בערים.

אופניים חשמליים. הפיתרון הוא לא לעצור את התופעה | צילום: יריב כץ

מסקנה: במקום להילחם בתופעה יש לנתבה לאפיקים רגולטוריים נוקשים ונכונים: לאכוף את סעיף 129 סימן ג' בפרק השלישי בתקנות התעבורה בדרכים האומר: "לא ירכב אדם על אופניים על מדרכה או על חלק מהדרך המיועד להולכי רגל בלבד". על הרשויות המקומיות לייעד בכבישים וברחובות נתיבים ייחודיים לאופניים, שהכניסה אליהם על ידי כל משתמש זר בדרך תיאסר בחוק, ותיאכף באופן נמרץ (כולל כלפי הולכי רגל).

אני מפנה קריאה לשר התחבורה והבטיחות בדרכים להחזיר את החוק המחייב כל רוכב אופניים, ללא יוצא מן הכלל, בחבישת קסדת בטיחות. יש להתקין תקנה שתחייב כל זוג אופניים (למעט אופני ילדים) ברישוי ובמבחן שנתי, בנשיאת לוחית עם מספר רישוי מזהה ובביטוח. תובטח בקרה נאותה על עוצמת וגודל המנוע, ושמירת מהירות מרבית של 25 קמ"ש. בנוסף, המנוע החשמלי ייחתם בטבעת אבטחה מקורית.

רק כך תובטח האחריות השילוחית של הורים כלפי ילדיהם הקטינים רוכבי האופניים. רוכב פרוע או רוכב פוגע לא יהיה עוד אלמוני היכול לחמוק מזיהוי ומאחריות למעשיו ובמקביל, יובטח עתידם הכלכלי של נפגעי תאונות האופניים.

מבחן שנתי יבטיח קיומם של עזרי בטיחות וימנע, כתוצר לוואי, את נחשול גניבות האופניים. תיאסר בחוק התקרבות לרוכב אופנים מעבר למידה מזערית, ותיאסר הפעלת צופר כלפי רוכב אופניים מחשש שייבהל ויסטה מנתיבו.

הכותב הוא יועץ סביבתי ומתכנן תחבורה, בעבר חבר הנהלת "ישראל בשביל האופניים"