אין קסמים: מכירת החיסול של סנטריקס היא סימן אזהרה

סנטריקס פיתחה מערכות סייבר בענן, שתיים ממילות הקסם הנפוצות בתעשייה בתקופה האחרונה. הקימו אותה ישראל ברק ונמרוד לוריא, שני מייסדים מנוסים ובעלי שם, והיא גייסה 6 מיליון דולר משתי קרנות ישראליות בולטות — מאגמה ונצ'רס וסידר. ואם זה לא מספיק, היא צירפה לשורותיה שני בכירים בהייטק הישראלי: מנכ"ל קומברס ונייס לשעבר זאבי ברגמן נעשה יו"ר החברה, ואמיר אלעד הצטרף לדירקטוריון. ואולם, שנה לאחר גיוס ההון הגיעה מכירת החיסול.

סיפורה של סנטריקס הוא סיפור על כישלון הנוסחה, זו שאמורה לחסוך כאבי ראש למשקיעים ולספק להם תירוץ נפלא אם יישאלו למה השקיעו בחברה מסוימת. החברה לא נכשלה בגלל טכנולוגיה בעייתית, עיתוי לא נכון או מחסור במזומנים. היא נכשלה כי היא התאהבה בנוסחה של עצמה וחשבה שאם יש לה כל המרכיבים הנכונים, אקזיט של 200 מיליון דולר כבר מתדפק בדלת.

ברגמן. גם למנות אותו ליו"ר לא הספיק | צילום: עמית שעל

בדרך שכחה סנטריקס שצריך גם לעבוד: להקים משרד מצליח ופועל בארצות הברית, למכור שם והרבה, ולגייס עובדים מוכשרים שיהפכו את החברה מבאזז ישראלי קטן להצלחה גלובלית. איש מהמשקיעים והבכירים שקשורים אליה לא אמר לה זאת: כולם היו משוכנעים שהנוסחה תצליח, וכולם הופתעו כשזה לא קרה.

וכשנוסחה נכשלת, קורים הדברים הגרועים ביותר: החברה אינה יכולה לשלם לעובדיה ונאלצה להימכר בסכום זעום ליזם אחר, שדווקא כן הצליח לעשות אקזיט במאות מיליוני דולרים. כשבוחנים את ההתנהלות של סנטריקס, חוץ מהשמות והמילים הגדולות, אפשר לראות שהכתובת היתה על הקיר. זהו המצב גם בעוד חברות באזז רבות שיגייסו כסף בנקל ויפזרו אותו באותה מהירות, מתוך אשליה שהאקזיט מעבר לפינה. כי הנוסחה תמיד מנצחת, עד שהיא לא.