צילום: אריאל שרוסטר
עיריית ירושלים תפצה חברה בבעלות לב לבייב ב-10 מיליון שקל
הפיצוי נקבע בשל הקמת תחנה לרכבת הקלה אשר הפחית מזכויות הבנייה של מגרש בבעלות לבייב בשכונת קרית יובל; שמאי מכריע קבע כי בשל הקמת תחנת הרכבת הקלה ניתן יהיה להקים בקרקע 62 יח"ד במקום 80 יח"ד בתוכנית המקורית
ועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה של מחוז ירושלים חייבה את הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של ירושלים בתשלום פיצויים של 10 מיליון שקל לחברת ממורנד אשר בבעלות איש העסקים לב לבייב (מדובר בחברה שרכשה את חברת "מסעי בני ישראל" שהיא התובעת בתיק). זאת, בשל ירידת ערך לקרקע אותה רכש בשכונת קרית יובל, המיועדת לבנייה למגורים, כתוצאה מהקמת תחנת "הר הרצל" בעיר.
קראו עוד בכלכליסט
התוכנית בתוצרתה המקורית אפשרה לבנות בשטח 16 בנייני מגורים הכוללים 80 יחידות דיור בסך הכל, כאשר לטענת בעלי הקרקע בעקבות תוכנית הרכבת הקלה נגרע חלק מן השטח כך שניתן להקים בו רק 12 בניינים ובהם 56 יחידות דיור. תוכנית הרכבת הקלה – (תוכנית 8000) אושרה בשנת 2004 ובהתאם לה סומן בין השאר חלק ממגרש המיועד להקמת 80 יחידות דיור ברחוב אפשטיין שבשכונת קרית יובל, כחלק מתחנת "הר הרצל". חברת "מסעי בני ישראל" המחזיקה בקרקע הגישה תביעה לפיצויים לפי סעיף 197 (ירידת ערך) באמצעות עו"ד אלי וילצ'יק ממשרד כהן וילצ'יק ושות', אך מאחר ולטענתה הוועדה המקומית לא דנה בתביעה במסגרת הזמן שנקבע בחוק, הערר הוגש לוועדת הערר לפיצויים ולהיטלי השבחה במחוז ירושלים.
בוועדה המקומית טענו בתגובה כי הקטנת שטח המגרש לא פגעה באפשרות לממש את מלוא יחידות הדיור המותרות במגרש, וכי לא רק שהתוכנית לא גרמה לפגיעה בקרקע אלא להיפך – היא הביאה להשבחתה, שכן הקרבה לתחנת הרכבת הקלה תעלה את ערכה, ולכן אין היא חייבת בפיצוי. לאחר ששמעה את הצדדים, החליטה ועדת הערר כי יש פגיעה שגרמה לירידת ערך והעבירה את ההכרעה בנזק ובפיצוי לשמאי מכריע שהוסכם על ידי הצדדים. בינתיים, נרכשה "מסעי בני ישראל" על ידי חברת ממורנד של לבייב, שנכנסה לנעליה של התובעת, אולם בשל חוסר הבהירות לגבי עתיד הקרקע לא ניתן היה לקדם את בניית יחידות הדיור במגרש עד להכרעה בתביעה.
באוקטובר 2014, ולאחר שבחן את טענות הצדדים, קבע השמאי המכריע כי התוכנית אינה מאפשרת את מימוש כל יחידות הדיור המוקנות במגרש, אלא 62 יחידות דיור בלבד, כך שלמעשה לא ניתן יהיה לבנות שלושה בנייני מגורים, הכוללים 18 יחידות דיור. לכן, לעמדת השמאי, חייבת הוועדה המקומית בפיצוי בעלת הקרקע בכ-8.5 מיליון שקל. שווי הפיצוי חושב לפי גריעת 18 יחידות דיור.
הוועדה המקומית הגישה ערר על הכרעת השמאי בו היא טענה, כי בשומת השמאי המכריע נפלו טעויות וכי הפגיעה במגרש הינה מינימלית, עד לא קיימת בכלל, וכי ניתן לממש את מלוא יחידות הדיור במגרש. במסגרת פשרה שהוצעה על ידי ועדת הערר, ושהתקבלה על ידי הצדדים, הוסכם כי מסעי בני ישראל תפוצה בעבור 13 יחידות דיור במקום 18 – כלומר תקבל 70% מהפיצוי שקבע השמאי המכריע. בעקבות כך, העבירה הוועדה המקומית סכום של כ-10 מיליון שקל (70% מהסכום המקורי כולל ריבית והצמדה משנת 2004).
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה