שנה אחרי דיזלגייט: פיצוי קטן לנהגים, רגולציה קשוחה ליצרניות

מחקר צנוע שערכו חוקרים באוניברסיטת וירג'יניה בהשקעה של 50 אלף דולר הביא לפני שנה לפיצוץ פרשת הונאה ששינתה את פני תעשיית כלי הרכב העולמית.

הפרשה, דיזלגייט, חשפה כיצד יצרנית כלי הרכב הגרמנית פולקסווגן רימתה את לקוחותיה בארה"ב והתקינה במכוניותיה מכשיר שנועד לזייף את בדיקות זיהום האוויר. חוקרי אוניברסיטת וירג'יניה, שביקשו לבחון את הפערים בין פליטת המזהמים של רכבי דיזל לפי נתוני היצרן לבין תנאי נסיעה בכביש, גילו חריגה של פי 40 מנתוני היצרן ברכבי פולקסווגן מסוג פאסאט, ג'טה וב.מ.וו X5. את הממצאים השערורייתיים פרסמה הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה (EPA).

מה חשפה החקירה הפנימית של פולקסווגן לאחר פיצוץ הפרשה?

ממצאי פולקסווגן היו הרי אסון: החברה חשפה כי בעולם נוסעות לא פחות מ־11 מיליון מכוניות מתוצרת תאגיד פולקסווגן וחברות־בנות של פולקסווגן — סיאט, אאודי וסקודה — שצוידו במנועי דיזל בעייתיים מסוג EA189. על פי הרשויות האמריקאיות, המכוניות כוילו כך שכאשר מכסה המנוע של המכונית פתוח וההגה במצב ישר, הפחית מחשב הרכב את כמות המזהמים. מאידך, כאשר מכסה המנוע נסגר והרכב חזר למצב נסיעה, כמות המזהמים עלתה. חמישה ימים לאחר החשיפה הודיע מרטין וינטרקורן, מנכ"ל קונצרן פולקסווגן, על התפטרותו בהצהירו כי לא היה מודע לקיומה של תוכנת הזיוף. עם זאת, רשויות גרמניה הודיעו כי יעמידו אותו לדין. את וינטרקורן, איש סודם של בעלי השליטה בפולקסווגן, משפחות פייש ופורשה, החליף מתיאס מולר.

האם התגלתה התנהלות דומה גם בחברות רכב אחרות באירופה?

בלחץ ארגוני איכות סביבה החלו רגולטורים באירופה לבדוק את שיעור פליטות המזהמים של מספר גדול של כלי רכב בעלי מנועי דיזל, בהם רנו, פיז'ו, אופל ופיאט. עם זאת, בשונה מפולקסווגן, שנקטה לכאורה שיטות של רמייה, ניצלו יצרניות אחרות פרצות בחוק כדי להתנער מהבדיקות. כך, למשל, התגלה כי בפיאט 500X כויל הרכב כך שמערכת הפחתת פליטת המזהמים תחדל לפעול לאחר כחצי דקה, כאשר את בדיקות המזהמים מבצעים למעשה בטווח של חצי הדקה הראשונה לפעילות המנוע. בדגמי רנו קפצ'ור התגלה כי הרכב כויל כך שמסנן החלקיקים יפעל באופן חלקי במהלך נסיעות מאומצות, מה שגרם לרנו להוציא במהרה עדכון תוכנה.

האם האיחוד האירופי נקט מהלכים מעשיים בעקבות דיזלגייט?

למעשה, ההישג החשוב ביותר בפרשה הוא ניצחונם של האיחוד האירופי וארגוני הסביבה על ארגון הגג של יצרני הרכב באירופה (ACEA). נושא פליטות המזהמים של רכבי הדיזל רחוק מלהיות חדש: לאורך השנים חזרו והתריעו ארגוני איכות סביבה על חוסר התאמה בין נתוני בדיקות המעבדה לבין שיעור פליטות המזהמים במציאות. אך ארגוני איכות הסביבה לא זכו אז לגיבוי האיחוד, זאת לנוכח העובדה שה־ACEA מעסיק 2.3 מיליון עובדים, שמהווים 7.7% מכלל פועלי הייצור באירופה. כאשר מביאים בחשבון גם את התעשיות הנלוות, מיצרני חלקי חילוף ועד יצרני צמיגים, מזנק היקף המועסקים ל־12.2 מיליון בני אדם.

לאחר פרשת דיזלגייט, סירב לראשונה האיחוד האירופי להמשיך ולאפשר ליצרני הרכב לבחון את מידת הזיהום בתנאי מעבדה, וכך נכנסה לתוקפה בפברואר 2016 תוכנית RDE (Real Driving Emissions), עשור לאחר שנהגתה. על פי התוכנית, החל בספטמבר 2017 יידרשו יצרני הרכב להציג את שיעור פליטת המזהמים לפי מדידה שנעשית בתנאי שטח. מעבר לכך, בשונה מהתקן הנהוג כיום, לפיו צריכת הדלק שיצרן מפרסם היא על תקן המלצה, מספטמבר 2017, יצרן שמכוניותיו יחרגו ב־50% ומעלה מצריכת הדלק ופליטת המזהמים שפרסם, ייקנס בעשרות מיליוני יורו.

מישהו התרגש בכלל מהנחיות בקרת האיכות החדשות?

תוכנית ה־RDE גרמה לכל יצרני הרכב המשווקים מכוניות באירופה לצאת בסדרה של פיתוחים חסרי תקדים במטרה לצמצם בדחיפות את פליטות המזהמים של מכוניותיהם. בין השאר הציגו חברות מערכות הנעה חשמלית, ממירים קטליטיים מתקדמים (מסנן שתפקידו ללכוד חלק ניכר מהמזהמים) ומערכות הזרקה וטורבו מתקדמות. עם זאת, בעקבות הקצאת תקציבי הפיתוח הבלתי צפויים הללו, נפגעו מאזניהן של כמה חברות. רנו, למשל, השקיעה לאחרונה יותר מ־50 מיליון יורו בניסיון לשדרג את הממירים הקטליטיים של כמה דגמי דיזל, לאחר שהתגלה כי אלה מזהמים יתר על המידה.

בטווח הארוך, כיצד תושפע תעשיית הרכב העולמית?

פרשת דיזלגייט חשפה את תעשיית הרכב העולמית במערומיה. החל בעסקאות שבוצעו מאחורי הקלעים כדי להקל על יצרנים שמוכרים מכוניות מזהמות, דרך בקיעים ברגולציה ועד להתעלמות מהעובדה שפליטות המזהמים אינן נמדדות בתנאים אמיתיים. כל זה צפוי להשתנות לנוכח הפיקוח המתהדק מצד הרגולטורים. הפתרון המסתמן בטווח הקרוב מבוסס על שיפור המערכות הקיימות, מחוסר זמן ותקציב. כך, למשל, פיז'ו, רנו ופיאט הודיעו על הצגת מנועי דיזל שיהיו נקיים יותר מהקיימים בזכות מערכות סינון זיהום יעילות, שכוללות הזרקה של תמיסת אוראה, שמיועדת להפחית את שיעור פליטת המזהמים. בטווח הרחוק מתכננות יצרניות הרכב, בהן מרצדס, ב.מ.וו ואאודי, שימוש רחב היקף במערכות הנעה חשמליות. חברות אחרות, כמו פיז'ו, מתכננות שכלולים במערכות היברידיות.

ומה קרה לבעלי המכוניות נפגעי פרשת דיזלגייט?

אף כי בארה"ב הוחלט כי פולקסווגן תפצה את הלקוחות בנדיבות, בפועל, כ־500 אלף בעלי מכוניות פולקסווגן אמריקאים זכאים לפיצוי בגובה של עד 5,100 דולר בלבד. אלו יינתנו במקביל להתחייבות החברה לתקן את הבעיה עד מאי 2018. אפשרות אחרת היא מכירה מיידית של המכונית לחברת פולקסווגן, בהתאם לשווייה ולמצבה. עד כה בחרו מחצית מבעלי המכוניות בארה"ב שלא לקבל את הפיצוי. באירופה, לעומת זאת, שם חוקי הגנת הצרכן מחמירים פחות, פיצוי לא עומד על הפרק. על פי פולקסווגן, האירופים יצטרכו להסתפק רק באחד מכמה תיקונים אפשריים שהחברה תבצע כדי להפחית את פליטת הזיהום. הרגולטור האירופי אינו שש לקבל את ההצעה, וכבר בשבועות הקרובים צפויים נציגי האיחוד להיפגש עם גורמים מטעם הרשויות השונות להגנת הצרכן, כדי לדון בנושא. בין היתר צפוי האיחוד האירופי לבדוק אם פולקסווגן עוברת על שני חוקים: חוק המכירה ההוגנת וחוק האחריות בעת מכירה. עם זאת, מדינות מסוימות כבר נקטו פעולות נגד פולקסווגן בלי התערבות חיצונית. באיטליה נקנסה החברה ב־5 מיליון יורו, בדרום קוריאה הופסקו מכירות מכוניות פולקסווגן, ואילו בישראל, כפי שנחשף ב"כלכליסט", הגישה רשות המסים לחברה דרישה לפיצוי בגובה כ־120 מיליון שקל.