אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
התוכנית של אלשטיין: לא נגד החוק - נגד הרוח שלו צילום: אוראל כהן

פרשנות

התוכנית של אלשטיין: לא נגד החוק - נגד הרוח שלו

אדוארדו אלשטיין ניצל פרצה בחוק הריכוזיות כדי לבצע מהלך יצירתי: להפוך את דסק"ש מחברה־בת של אי.די.בי לחברה־אחות - בעוד הוא נשאר על כסאו

30.08.2017, 07:56 | יניב רחימי

"אינני שמח על נפילתו של דנקנר. אבל אני אומר לו ולאחרים שמה שהיה - אני מקווה, בעקבות החוק - הוא לא מה שיהיה". כך אמר רובי ריבלין, אז ח"כ מטעם הליכוד־ביתנו וכיום נשיא המדינה, ביום שבו עבר בכנסת חוק הריכוזיות.  

קראו עוד בכלכליסט

דבריו של ריבלין, כמו אלה של חברי כנסת נוספים, מעידים עד כמה דמותו של נוחי דנקנר עמדה לנגד עיניהם שעה שחוקקו את חוק הריכוזיות. חוק שנתפר למידותיה של קבוצת אי.די.בי, שבראשה עמד. דנקנר ושותפיו באי.די.בי הרוויחו ביושר את הביקורת שדבקה דווקא בהם, אם בעסקאות בעלי עניין שנויות במחלוקת ואם בהפעלת כוח ששמור רק לקונצרן הגדול במשק. מטרת החוק היתה להגביל את הכוח שנתון בידי מעטים ולפזר אותו, כדי להגביר את התחרותיות במשק ולהקטין את הסיכונים הטמונים בריכוזיות.

לא אהבת מרדכי, אלא שנאת המן

במקרה של אי.די.בי, מי שנדרש לקפל שכבות בפירמידה הוא לא דנקנר, אלא בעל השליטה שהחליף אותו — אדוארדו אלשטיין. כבר במהלך המאבק על השליטה באי.די.בי היה ברור וידוע שהעברת השליטה לאלשטיין משמעותה הוספת קומות לפירמידה. זהו מהלך שניצב בניגוד גמור לרוח חוק הריכוזיות, המגביל את מספר השכבות בפירמידות העסקיות לשתיים.

אולם, אלשטיין ניצל את הפרצה בחוק הריכוזיות, שלפיה חברה שניירות הערך שלה לא נסחרים בבורסה בתל אביב נחשבת רק ל"קומה" ולא לשכבה אסורה חלילה. ייתכן שבאותם ימים אלשטיין נהנה מהספק משום שהמאבק שלו היה מול דנקנר. כלומר, ניצול הפרצה בחוק התאפשר לא בגלל אהבת מרדכי, אלא משנאת המן.

דנקנר ואלשטיין, צילום: אוראל כהן דנקנר ואלשטיין | צילום: אוראל כהן דנקנר ואלשטיין, צילום: אוראל כהן

המימון מוסיף חטא על פשע

שלוש שנים וחצי חלפו מאז נחקק חוק הריכוזיות וכעת הגיעה השעה להתמודד עם השלכותיו. אי.די.בי פתוח נדרשת לצמצם שכבה אחת בפירמידה שלה עד סוף השנה. גםהפעם בעל השליטה מגיע מצויד בפתרון יצירתי: אלשטיין ימכור את דסק"ש, ומי שיקנה אותה יהיה אדוארדו. כלומר, במקום להפוך את דסק"ש לחברה פרטית, או לחילופין למכור אותה לאחרים, אדוארדו אלשטיין יישאר בעל השליטה בדסק"ש, שתהפוך לחברה־אחות של אי.די.בי. אם לא די בכך, כמו להוסיף חטא על פשע, מי שיממן לאלשטיין את המהלך תהיה לא אחרת מאשר אי.די.בי בכבודה ובעצמה. זאת באמצעות הלוואה שתובטח בשיעבוד על מניות דסק"ש וערבויות נוספות, שבימים אלה מתקיים משא ומתן ביחס אליהן.

האם המהלך שרוקם אלשטיין מנוגד לחוק הריכוזיות - בהחלט לא. אך באותה נחרצות ניתן לומר שהוא מנוגד לרוח החוק. לא זאת היתה כוונת המחוקק. ניתן לבחון זאת בקלות באמצעות שאלה אחת פשוטה: האם מכירת דסק"ש מאי.די.בי שבשליטת אדוארדו אלשטיין לחברה אחרת שבשליטת אדוארדו אלשטיין תורמת להפחתת הריכוזיות במשק? נראה שהתשובה לכך חד משמעית — לא. דסק"ש בסך הכל הופכת מחברה־בת של אי.די.בי לחברה־אחות, מבלי שחל שינוי בזהות בעל השליטה שלה.

איילת שקד צריכה להכריע

האם שרת המשפטים איילת שקד צריכה למנוע מאלשטיין להתקדם ולהשלים את המהלך היצירתי הנרקם? אף שמדובר בעסקה שמנוגדת לרוח החוק, על השרה מוטלת החובה להביא במכלול השיקולים שלה גם את טובת הציבור, לרבות טובת ציבור המשקיעים והחוסכים. כשבאים לבחון את החלופות לעסקת בעלי העניין המתגבשת, אפשר שהמהלך הוא בגדר הרע במיעוטו.

מכירת נכסים תחת לחץ מעולם לא היתה מתכון למקסום התמורה לבעלי המניות, ונדירות הפעמים שצעדים כאלה הועילו לבעלי החוב. אם אלשטיין ינהל את המשא ומתן על תנאי העסקה בהוגנות וברגישות המתבקשת, בלי טריקים ושטיקים שאופייניים לעסקאות בעלי עניין, ייתכן שהמקרה שלפנינו שייך לאותה קבוצה של מקרים שבהם הריבון נדרש להיות חכם, גם אם זה אומר שהוא יוצא פחות צודק.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות