בלוף הביטוחים הסיעודיים: הפצצה שתשפיע על מיליון עובדים לפחות

כל מה שאתם צריכים לדעת על הביטוח הסיעודי

הסיפור שאתם עומדים לקרוא הוא סיפור על פצצה מתקתקת. כשהיא תתפוצץ — היא תשפיע בצורה דרמטית על כמיליון אנשים. מיליון אנשים לפחות. זה צריך לעניין אתכם כי האנשים האלו הם אתם. כי האנשים האלו הם ההורים שלכם. זה צריך לעניין אתכם כי אתם משלמים מסים וכי בסופו של דבר כל פתרון ישלח יד לכיס שלכם.

על שולחנו של שר האוצר הונחה לאחרונה פצצה. אמנם אין לה שם מסוקס, אבל היא מתקתקת. היא עונה לשם ביטוחים סיעודיים קבוצתיים. הפצצה הזו היא ההחלטה הכלכלית החשובה ביותר שעל משה כחלון לקבל בזמן הקרוב, ובאותה נשימה היא הדבר האחרון שהוא רוצה לטפל בו. היא מתקתקת כי הממונה על שוק ההון דורית סלינגר ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן לא מאפשרים לו לברוח ממנה. בחודש הקרוב כחלון יצטרך להכריע בין השניים — הכרעה שתשפיע על מיליון אנשים כמעט שאוחזים בביטוח סיעודי קבוצתי ועל המשק כולו.

כחלון יצטרך להכריע אם לקבל את החלטתה של סלינגר, שלפיה החל מינואר יבוטלו הביטוחים הסיעודיים הקבוצתיים במודל הקיים — אחד הצ'ופרים הגדולים שהשיגו הוועדים החזקים לעובדים שלהם — או לטמון את הראש בחול ולהאריך את המודל הקיים בשנה נוספת, כפי שעשו הוא וקודמיו ב־20 השנים האחרונות, אף שהיה להם ברור שמדובר בבלוף. לצדה של סלינגר עומדים דו"חות מבקר המדינה, שמתחו ביקורת חריפה על הביטוחים הסיעודיים הקבוצתיים וקראו לבטלם, ולצדו של ניסנקורן עומד הכוח להשבית את המשק, כוח שהוא מאיים להשתמש בו אם לא יימצא פתרון משביע רצון. וכשניסנקורן אומר משביע רצון, הוא רוצה להגיד שעל המדינה לשלוח יד לכיס.

בלוף קבוצתי

מורה נבוכים מי בכלל צריך ביטוח סיעודי? כולם, אבל לא לכולם יש בישראל יש 8.6 מיליון תושבים, אבל רק לכ־5 מיליון מהם יש ביטוח סיעודי ול־11% בלבד יש ביטוח סיעודי קבוצתי. אילו עוד סוגי ביטוחים יש? מה הם כוללים וכמה הם עולים? ומה עושים 3.5 מיליון איש שאין להם ביטוח בכלל? כלכליסט עושה סדר רחלי בינדמן, 3 תגובותלכתבה המלאה

הביטוחים הקבוצתיים הסיעודיים, שנרכשים באמצעות מקומות העבודה, הם לכאורה מעולים. הם מציעים כיסוי זהה לביטוח הפרטי שנרכש פרטנית בעשירית מהעלות, והם יכולים לעשות זאת בזכות הגודל. ההנחה של חברות הביטוח היא שאם קבוצה גדולה של עובדים ממקום עבודה אחד רוכשת ביטוח, הצעירים יוכלו לסבסד את המבוגרים, ולכן משתלם להציע לאותם עובדים מחיר נמוך יותר. הפער בין מחיר הביטוח הקבוצתי למחיר הביטוח הפרטי עומד על עשרות אחוזים.

אבל למעשה מדובר בבלוף, וזאת משום שהביטוחים הסיעודיים האלה, שאמורים להעניק לבעליהם קצבה חודשית שתממן להם עזרה אם חלילה יהפכו לסיעודיים ולא יוכלו להתלבש ולהתקלח לבד, הם לתקופה של חמש שנים בלבד. בתום התקופה יכולה חברת הביטוח להתנער מאותה קבוצת עובדים. במקרה הטוב חברת הביטוח יכולה להציע לעובדים הסכם חדש שבו התשלומים יזנקו במאות אחוזים, מעשרות שקלים בחודש למאות שקלים; ובמקרה הרע היא יכולה לא להציע הסכם כלל, ואז המבוטחים ששילמו לה מדי חודש במשך שנים ייוותרו ללא כיסוי וייאלצו לרכוש ביטוח פרטי שעולה הרבה יותר, במיוחד לאחר שיהפכו למבוגרים יותר ולמסוכנים יותר עבור חברות הביטוח.

הרי בכל פעם שחברת הביטוח מאריכה את ההסכם הקבוצתי חולפות חמש שנים. כלומר, העובדים התבגרו והפכו לבעלי פוטנציאל גבוה יותר להפוך לסיעודיים. במקביל תוחלת החיים הכללית עולה, מה שהופך את הפרמיה ליקרה יותר עבור מי שנפלט מביטוח סיעודי קבוצתי ומעוניין לרכוש ביטוח סיעודי פרטי.

לכן סלינגר, שזכתה לעצמאות לפי שנה כשאגף שוק ההון בראשותה נותק מהאוצר והפך לרשות עצמאית, החליטה לבטל את הביטוחים הסיעודיים החל מ־1 בינואר 2018. מדובר בהחלטה לא מובנת מאליה, משום שב־20 השנים האחרונות הנושא נדון בידי חמישה מפקחים על הביטוח, שבכל פעם העדיפו להאריך את הביטוחים הסיעודיים הקבוצתיים כדי להימנע מלשלוח מיליוני עובדים לחפש פתרון אחר.

מה עושים כנשגמר הכסף בפנסיה הסיעודית "מזל שהיה ביטוח סיעודי, אבל הוא הספיק רק לשלוש שנים" שושנה פרופר שילמה במשך שנים לביטוח סיעודי. אחרי שבעלה לקה באלצהיימר הסכום הספיק ל־40 חודשים. עתה היא משלמת מחסכונותיה ארי ליבסקר, 2 תגובותלכתבה המלאה

החלטתה של סלינגר שולחת כמיליון עובדים לחפש פתרון, שככל הנראה יעלה להם הרבה יותר כסף. הם יוכלו לרכוש ביטוח פרטי ביותר כסף או לחכות ולראות אם המודל שסלינגר מציעה ייצא לדרך. סלינגר שואפת שחברות הביטוח יציעו לעובדים ביטוחים סיעודיים קבוצתיים חדשים התקפים לכל החיים בפרמיה קבועה. היא יודעת שהתנאי לזה הוא שהחברות יגבו מהעובדים האלה פרמיה חודשית גבוהה משמעותית מזו ששילמו במודל הישן, ומבחינתה זה בסדר גמור. הוודאות שווה את הכסף.

לא בעיני כולם הפתרון הזה מוצא חן, ובעיקר לא בעיני ניסנקורן. נכון שההטבה שעליה הוא נלחם כעת מפוקפקת, אך הוא לא מוכן ששום שביב של קרדיט ייגרע ממנו. אם לעובדים החזקים שהוא מייצג יש ביטוחים סיעודיים קבוצתיים, הוא לא מוכן שבמשמרת שלו הם ייפגעו. הוא לא מוכן שהם יתייקרו ובטח שלא מוכן שיבוטלו. ואכן, ניסנקורן כבר הודיע שאם הביטול שעליו הכריזה סלינגר ייושם, הוא ישבית את המשק. ניסנקורן עצמו לא מציע פתרון. הוא מעוניין רק שהעובדים החזקים שעבורם הוא עובד לא ייפגעו. אין לו בעיה עם הפתרון של סלינגר בכל הנוגע לאיכות הביטוחים. הוא בעד כיסוי איכותי לכל החיים, אבל הוא לא מוכן שהעובדים ישלמו יותר. אם המדינה רוצה, שהמדינה תממן. ניסנקורן יודע שהוא לא יכול לדרוש את ההטבה הזאת רק לעובדים מאוגדים, ולכן הוא מצפה לפתרון כולל דרך סוביסדיה — אם בהושטת יד לקופת המדינה או בהעלאת מסים שיושתו בעיקר על העובדים שהוא מייצג.

לכאורה האיום של ניסנקורן חסר תוחלת — סלינגר היא רגולטור עצמאי והסמכות נמצאת אצלה בלבד. פורמלית. אך לפני שבועיים כחלון אמר שאם לא תהיה לו ברירה הוא יאריך את הביטוחים הסיעודיים הקבוצתיים בעוד שנה. בסביבת האוצר הסבירו שעם כל הכבוד לעצמאות של סלינגר היא בסופו של דבר פקידה בכירה שצריכה ליישם את המטרות של הממשלה.

המלכוד של שר האוצר

ההחלטה של סלינגר מציבה את כחלון במלכוד. אם הוא יקבל את עמדתה, הוא יהיה חייב למצוא פתרון למבוטחים שייפלטו מהביטוח הסיעודי הקבוצתי. הפתרון הזה יעלה למדינה הרבה כסף, שיבוא על חשבון משהו אחר, קורץ יותר אלקטורלית. נוסף על כך, הוא ייאלץ להתמודד עם נזקים פוטנציאליים של מיליארדי שקלים בעקבות השבתת המשק. לכאורה, הדבר הפשוט עבורו הוא להאריך את הביטוחים האלה בעוד שנה, כפי שעשה בשנה שעברה.

אבל אם כחלון יפנה נגד סלינגר, הוא לא יפתח חזית רק מולה, אלא גם מול מבקר המדינה, שהתריע שהביטוחים האלה גרועים ומסכנים את המבוטחים, שעלולים למצוא את עצמם ללא ביטוח אחרי שחברות המבטחות יתנערו מהם. ברבות הימים, כשהחברות יתנערו מעוד ועוד מבוטחים ויותירו אנשים ללא מענה, כחלון עלול להיתפס כאחראי.

המלכוד הזה לא מוצא חן בעיני שר האוצר. ביטוח סיעודי נשמע כדבר הכי משעמם בעולם וכדבר שהכי פחות נוגע לציבור, ובמיוחד לציבור הצעיר, שלא באמת מודאג כעת ממה יקרה לו אם יהפוך לסיעודי. מבחינת הצעירים סיעוד קשור רק לזקנים. ואם זה המצב, אז למה שכחלון, פוליטיקאי משופשף, ירצה להתעסק בנושא כל כך לא פופולרי? פופולרי עוד פחות מנושא הפנסיה? פוליטיקאים הרי אוהבים הישגים שניתן לנפנף בהם במהירות, ולא לייצר פתרונות לעתיד הרחוק, הבלתי נראה לציבור הבוחרים בקלפי.

מבחינת הדרג המקצועי באוצר, בהסתכלות ארוכת טווח בעיית הביטוחים הסיעודיים עצומה, ולא פחותה מבעיית הפנסיה. אחד מכל שלושה קשישים (מעל גיל 65) צפוי להפוך לסיעודי. אם הוא לא יוכל לממן את הטיפול, הנטל ייפול על ילדיו, אלה שמשלמים מסים, צורכים ומעודדים את הצמיחה במשק. אם תוחלת החיים תמשיך לעלות, הקשישים האלה יהפכו לנטל על המדינה. מהבחינה הזאת הפצצה המתקתקת לא צפויה להתפוצץ בקדנציה של כחלון. לכן הוא מעדיף עקרונית לגלגל את תפוח האדמה הלוהט הלאה.