מחיר הגלובליזציה: גישה סולידית תסייע במזעור הנזק

השנים האחרונות נושאות עמן רוחות של שינוי. זאת עת הפופוליזם שקוטף הישגים כבירים בכל העולם כאידיאולוגיה פוליטית. בעשורים האחרונים, וביתר שאת מאז נפילת מסך הברזל במזרח אירופה, הלכה והתעצמה תופעת הגלובליזציה.

זו אופיינה, בין היתר, בירידה חדה ברמות המכסים שהטילו מדינות זו על תוצרתה המיובאת של זו; בחתימה על הסכמי סחר נדיבים, דוגמת הסכם הסחר החופשי הצפון־אמריקאי נאפט"א; ובהקמת אזורי סחר חופשי. בתקופה זו נולד לעולם מה שהוא ככל הנראה הניסוי הכלכלי הגדול בהיסטוריה - גוש היורו.

תרזה מיי ודונלד טראמפ. מסע בדלני | צילומים: בלומברג, אי.פי.אי

מדובר בהסכמה מצד שלל מדינות, השונות זו מזו בהרכב האוכלוסייה, במבנה הכלכלה ובשלל פרמטרים כלכליים אחרים, לוותר על עצמאות מוניטרית בתמורה לשורה של תועלות אחרות.

קולות שמערערים על הסדר החדש

יתרונות הגלובליזציה ברורים: תנועות הון חופשיות ומסחר במטבעות וסחורות בין מדינות ויבשות. היתרונות הללו באים לידי ביטוי גם ביעילות בהקצאת משאבים כמו חומרי גלם וכוח עבודה, ובשורה התחתונה מגדילים את רווחיות החברות.

לא עוד חברות מקומיות, מוגבלות ביכולת ההתייעלות, כי אם תאגידי ענק בינלאומיים, שבהם כל פונקציה מגיעה לאופטימום.

ההשפעה המאקרו־כלכלית הגדולה ביותר בתהליך היתה ירידה מתמשכת במחירים של שירותים ושל סחורות עבור היצרן - ומשם מתגלגלת ההשפעה לכיסו של הצרכן. ארגונים בינלאומיים, דוגמת בנקים בין־מדינתיים לפיתוח ולהשקעות, התחזקו.

אלא שלאורך השנים האחרונות, בעיקר מאז פרוץ משבר החובות באירופה בראשית העשור, החלו לעלות קולות רבים המערערים על הסדר החדש. החילוץ הפיננסי שהעניק הבנק המרכזי האירופי למדינות דוגמת יוון ופורטוגל עורר גלים של התנגדות. מדיניות הצנע, שהושתה על מדינות רבות, קוממה את הציבור.

השיא הגיע בשנת 2016, אז הצביעו הבריטים בעד הברקזיט - כלומר תמכו בהיפרדות בריטניה מהאיחוד האירופי. בנובמבר אישרה ממשלת בריטניה, בראשות תרזה מיי, את הסכם הברקזיט לפרישה מהאיחוד האירופי, אך אשרורו דרש את אישור הפרלמנט.

ב־15 בינואר השנה הצביע הפרלמנט בעניין אך דחה את ההצעה ברוב גדול, 202 תומכים לעומת 432 מתנגדים. בינתיים הצעתה של מיי לחזור לבריסל ולקיים משא ומתן מחודש על ההסכם עברה ברוב קולות.

דונלד טראמפ גרר את ארה"ב לבדלנות

בצד השני של הגלובוס נבחר דונלד טראמפ לנשיא תחת סלוגן הבחירות "make America great again". עם היבחרו הוא גרר את המעצמה הגדולה בעולם למסע בדלני. זה כלל תוכנית להקמת חומה בגבול הדרומי עם מקסיקו, שיצרה חילוקי דעות בינו לבין בית הנבחרים, הנשלט על ידי הדמוקרטים, וגרר את ארה"ב להשבתת ממשל ממושכת.

בית הנבחרים סירב להעברת 5.7 מיליארד דולר מהתקציב הפדרלי לצורך מימון החומה שטראמפ מדבר עליה. בינתיים הושג סיכום לסיום זמני של ההשבתה עד 15 בפברואר.

בנוסף הביא טראמפ למלחמה חזיתית מול סין, הכלכלה השנייה בגודלה בעולם. זאת תוך הטלת מכסים הדדיים ופיזור רטוריקה קרבית מעל לכל במה, מגובה בציוצים אגרסיביים בטוויטר.

ההשלכות לא איחרו לבוא. בחודשים האחרונים ניכרים בשווקים שני מוטיבים משמעותיים. האחד, עלייה חדה ברמות הסיכון ואי־הוודאות; עלייה זאת מתבטאת בתנודתיות עזה בשווקים הפיננסיים, בירידות במדדי המניות ובפתיחת מרווחי הסיכון באג"ח חברות. השני, האטה בנתוני הסחר העולמי ובשלל נתוני מאקרו, שאחת המושפעות העיקריות מהם היא כלכלת סין.

האם זו תזוזה ענקית של הלוחות הטקטוניים של הכלכלה העולמית? גם אם התשובה שלילית, הזהירות מחייבת את המשקיע הסביר לעדכן את תיק ההשקעות בהתאם - ולו בשל ההסתברות שהשינוי שנגלה עד כה הוא רק קצה הקרחון.

בעולם שבו הפירמות מאבדות את היכולת לייצר רווחיות אופטימלית, סובלות מתנודתיות עזה במחירי חומרי הגלם והסחר העולמי מאט, החשיפה של משקיע למניות ולחוב החברות חייבת להיות מדודה וזהירה.

אם מוסיפים לזה את השוק השורי האחרון, שהיה מהארוכים בהיסטוריה - נראה כי חייבים לנקוט משנה זהירות בתיקי ההשקעות ולהקטין את הסיכונים.

מציאות שתחייב מעבר למכשירים סולידיים

אף שבאופן טבעי, האטה בצמיחה וירידה בפעילות הכלכלית מביאות בימים כתיקונם לדפלציה (ירידות מחירים), נדמה כי הפעם המקרה שונה.

במדינות רבות, בהן ארה"ב וישראל, מתפתחים "כיסי" אינפלציה: המחירים עולים בעיקר כתוצאה משינויים בצד ההיצע, מעלייה במחירי חומרי הגלם ועלויות שינוע, ממכסים ומחוסר יעילות בהקצאת המשאבים. זאת בניגוד לאינפלציה "חיובית", הנובעת מעלייה בביקוש.

יש לסייג: פעמים מועטות בהיסטוריה הכלכלית תועד מצב שבו לאורך זמן המחירים עולים בעוד הכלכלות מאטות. תהליך עליית הריבית, שהחל לפני שנתיים בארה"ב והגיע אלינו בסוף השנה שעברה, צפוי להעצים לאורך הזמן את מגמת ההאטה בצמיחה וליצור סיכון חדש - סטגפלציה (כלכלה דפלציונית סטטית, בד בבד עם עליית מחירים), לקיפאון בצמיחה ולאינפלציה יחד.

תרחיש כזה יהיה רע כמעט לכל נכס פיננסי, למעט מכשירים בעלי הגנה אינפלציונית. בעולם כזה הציפייה ממנהלי ההשקעות תהיה לשימור ההון, ולא לניסיון להגדילו, והיא תחייב מעבר למכשירים סולידיים, קצרי מח"מ, מוגני אינפלציה, כאלה שיידעו להעניק תשואה שוטפת נמוכה יחסית - אך בטוחה; כזו שתשמר את ההון שברשות החוסך עד יעבור זעם.

הכותב הוא מנהל השקעות ראשי בקסם קרנות ו־ETF מקבוצת אקסלנס