הוצאתם את הנכים מחוץ למשחק

יום הבחירות במדינת ישראל הוא יום שאמור להיות יום חג לכולנו, כל אזרחי המדינה. אפילו שמדובר בבחירות שלישיות. זו אחת הזכויות הבסיסיות בחוזה הלא הכתוב שבינינו לבין המדינה – אנחנו נהיה אזרחים מועילים, תורמים ובוודאי משתתפים בהליך הדמוקרטי - והמדינה תדאג ותגן עלינו ביום צרה. ככה גדלנו, ככה התחנכנו וככה חינכנו את הדורות הבאים.

מצטער, אבל לא הפעם. ביד רועדת אני כותב, לראשונה, כי המצב שונה מבחינתי – קיבלתי החלטה להישאר בבית ולא לממש את זכותי-חובתי להצביע.

הברית הזו בין נבחרי הציבור לבין האוכלוסייה המוחלשת בישראל שכוללת, בין היתר, 450 אלף נכים בעלי מוגבלות קשה וכמיליון קשישים, הופרה ברגל גסה והפכה אותנו לאזרחים שקופים. ממשלות ישראל שחקו את קצבאות הנכים למעלה מ-15 שנה והביאו רבים מאתנו למצב של מחסור קיומי, הזדקקות ובושה שמשתלטת על חיינו. בתקופה האחרונה ההשפלה הזו שוברת שיאים חדשים כשממשלת ישראל לא עומדת בחוק שהיא יזמה להעלות את הקיצבה ל-3,700 שקל (אפילו לא למינימום כפי שראוי).

תזכורת: לאחר שנשחקו הקצבאות במשך שנים ניצת מאבק הנכים הקשה שכזכור כלל חסימות כבישים ובמהלכו אף איבדתי כמה מחבריי הטובים ושותפי למאבק. ממשלת ישראל התחייבה להעלות את הקצבאות שנשחקו ב-4 פעימות. על אף שברור לכולם שלא ניתן להתקיים בכבוד ב-3,700 שקל זה מה שממשלת ישראל הייתה מוכנה להתחייב עליו ואפילו תיקנה את חוק הביטוח הלאומי ב-2018 כדי לאפשר זאת. אלא שהממשלה לא עומדת אפילו במה שהיא קבעה כשלפי החוק הייתה אמורה להיערך לעליית הקצבה לקראת 2020 ולהעלות אותה עם פתיחת השנה. ככה גורמים לאוכלוסייה המוחלשת בישראל להתחנן על חייה, ככה נראית התנערות של המדינה מהברית עם אזרחיה.

בכל מערכת בחירות יצאתי להצביע – לא הפעם. הפעם לא יספיקו התחייבויות חלולות של לפני בחירות. לפוליטיקאים שלנו היה את כל הזמן שבעולם לטפל באוכלוסייה המוחלשת בישראל. כל מי שעיניו בראשו וליבו לא אטום רואה את מצבנו המביש. הנכים בישראל שבעי הבטחות אך לצערי חלקנו רעבים כשאנו נאלצים לבחור בין מזון לתרופות. האמון שלי הגיע לקצה. נגמר.

למה? כל אותם חברי הכנסת שהתעלמו לחלוטין מהסוגיה, כל אותם נבחרי ציבור שבחלקם הצביעו נגד בהצבעה על תוספת לקצבה, פתאום יוצאים ומצהירים כי הם אלה שיטפלו בסוגיית האוכלוסייה המוחלשת.

בכל יום בגופי התקשורת השונים אנו נתקלים שוב ושוב בשמות שונים, בגופים שונים ובנבחרי ציבור אשר נחשדים בפלילים ובשחיתות, אך העוול האמיתי הוא הפרת החוק להעלאת הקצבאות וההתעלמות המתמשכת של משרד האוצר והממשלה מרבע מאזרחי המדינה. כשמדברים על פוליטיקאים שהפרו אמונים זו הפרת האמונים הגדולה ביותר.

הייאוש הזה שלי ושל חבריי הוא לא רק ייאוש פרטי. הוא צריך להדאיג כל אחד במדינת ישראל. הוא פצצה חברתית מתקתקת. אני מודע לכך שהצבעה היא חלק בסיסי בשיטה שלנו. אבל הבסיס נשמט מתחת לרגלינו ולגלגלינו, והשיטה הולכת ומרקיבה.

יהיו מי שיגידו שיש חלופות, יש פוליטיקאים שמבטיחים כך וגם אחרת, אל ייאוש. אך כמי שנאבק שנים רבות למען הזכות לחיות בכבוד של מי שמזלו לא שפר עליו, הוצאתם אותנו מחוץ למשחק הזה כשהימרתם על החיים שלנו והשארתם את הקצבאות בגובה של פחות מחצי משכר המינימום.

אני האזרח הקטן שקול צעקתו פשוט נעלם ברעש ההמון המשולהב עקב נאום של פוליטיקאי זה או אחר. לכן קיבלתי החלטה שהפעם אשב מנגד, אסתכל מהצד ולא אשתתף כי לצערי אין גוף או אדם שבאמת ראוי לאמון שלי. כאזרח נכה המשתייך לאוכלוסייה המוחלשת, אותי מעניין דבר אחד בלבד וזה להתקיים בכבוד. הדבר הזה הפסיק לתקשר עם הפוליטיקאים שלנו אבל אני מקווה שהציבור הישראלי יזכור זאת.

אייל כהן הוא ממארגני מאבק הנכים