העצבים המתוחים מזהים מזימות ותחבולות מתחת לכל אבן

1. ראש לשכת עורכי הדין אבי חימי שלח לראש הממשלה לשעבר אהוד ברק מכתב התראה לפני תביעת דיבה ובו דרש התנצלות ופיצוי של 30 אלף שקל על דברי ברק, בראיון לאסתי פרז, שלפיהם חימי דחף לסגירת בתי המשפט בסגר תמורת צירופו לצוות הסניגורים של נתניהו. פייק ניוז שבמקרה הגרוע הוא שקר מכוון, ובמקרה הטוב ביטוי לעצבים המתוחים של מתנגדי נתניהו שמזהים מזימה מתחת לכל אבן ונתניהו מאחורי כל תחבולה. המתנגדים בטוחים שנתניהו אירגן את דחיית הדיון במשפטו. שהקול קול השופטים, אבל הידיים ידי נתניהו. היד הנעלמה, היד שמנענעת את העריסה. קנייבסקי מנענע את ביבי, וביבי מנענע את השופטים רבקה פרידמן־פלדמן, משה בר־עם ועודד שחם, שהפכו גם הם חוליה בשרשרת ההתקפלות.

וזו הסכנה הגדולה: גרירת השופטים למשחקי הבעד ונגד נתניהו. נתניהו היה הראשון לגרור. כשסימן אותם כ'שמאלנים', כשעו"ד אריאל רוט, שותפו של סניגורו, הרהר בקול על הקלטת קרוב משפחה שלהם. לפני עשרה ימים דחו השופטים את בקשת סניגורי נתניהו לדחות את הדיון. והנה, יומיים אחר כך הפכו את החלטתם. הנימוק "ריבוי הנוכחים" נכלל בהודעת מנהל בתי המשפט יגאל מרזל. מרזל נפגש באמצע, בחמישי, עם שר המשפטים בני גנץ, עם היועמ"ש אביחי מנדלבליט ועם חימי, שהביע את חששם של עוה"ד להופיע בתקופת הסגר. חימי אגב מייצג גם את ועד פרקליטי המדינה שעליו נמנים תובעי נתניהו. ובפגישה נכח גם מנדלבליט שחתום על כתב האישום.

בהחלטת הדחייה ביום רביעי התמקדו השופטים בבקשת הסניגורים לקבל ארכה כדי להשיב לכתב האישום המתוקן. גם הסניגורים נתפסים כאמני הטריקים והשטיקים שמערימים בקשות מוזרות כמו לקבל חומרי חקירה, לקבל את אישור היועמ"ש לפתיחת החקירה, לתקן את כתב האישום. והנה, חלק מהבקשות אפילו מתקבלות. כמו הבקשה לתיקון, כמו ההוראה להמציא את אישור פתיחת החקירה (ולא להסתפק במזכר שהגיש מנדלבליט). וכמו שהעליון קיבל שלשום חלקית בקשה למסור לסניגורים חומרים נוספים ותמלילים מתוקנים שאת אי מסירתם תיאר השופט יוסף אלרון כ"הטעייה". בענייני דחיה, הייתה זו הפרקליטות שביקשה לדחות את הגשת כתב האישום המתוקן, דחיה שקיצרה לסניגורים את זמן התגובה שהשופטים סירבו להאריך. ביום שישי, יומיים לאחר שדחו את בקשת האורכה של הסניגורים, הם האריכו אותה אך מסיבה שהשתלבה עם מגבלות הסגר, הודעת מנהל בתהמ"ש ובקשות לשכת עוה"ד ונציגות השופטים. זעקת מתנגדי נתניהו עלתה השמימה. לא צריך הרבה כדי שנתניהו ייחשד בקומבינה, לא צריך הרבה כדי שגנץ ייחשד בהתקפלות. וגם חימי חטף, וגם השופטים.

השופטים שגו כשסירבו לתת לסניגורים מלכתחילה ארכה. אולי חששו להיראות כמשתפי פעולה עם תרגילי דחייה. הם שגו גם בכך שלא הצמידו כבר להודעת הדחייה ביום שישי את התאריך החילופי (8 בפברואר) ואיפשרו לספקולציות להשתולל.

סגר או לא, אפשר היה לקיים את הדיון במגבלות התו הסגול. ועם זאת, הדחייה לשלושה שבועות היא סבירה. הדחייה אינה מסמנת את ביטול המשפט שכבר יצא לדרך. ואת ההחלטות, גם אם ניתן לקבל אחרות, קיבלו שופטי נתניהו. לא נתניהו, גנץ, חימי או מרזל.

ושתי המלצות חשובות לסיום. למתנגדי נתניהו מומלץ שלא לשתף פעולה עם המאמצים לצבוע את בית המשפט בגוני הבעד ונגד נתניהו. צביעה כזו תשתף פעולה עם כרסום הלגיטימציה למשפט. מובן שההמלצה מתאימה גם לנתניהו, אבל קשה להניח שיאמץ אותה.

והמלצה שנייה לציבור כולו: לגלות יתר סובלנות להליך המורכב ששמו משפט פלילי. זהו הליך שחורץ דיני נפשות ולכן כרוכות בו זכויות מהותיות ודיוניות, לנאשם ולסניגוריו. גם לנאשם נתניהו. אם כל תחנה בדרך תוכתם בחשדנות, בתחבולות במזימות, בחוסר אמון - תושג מטרת הנאשם לחסל את המשפט.

2. הוועדה לבחירת שופטים צפויה להתכנס לבחירת שופטים בסוף ינואר. כ־40 מועמדים הגיעו לרשימה הסופית עליה חתום שר המשפטים לשעבר אבי ניסנקורן. מחליפו, גנץ, אמור להשלים את המשימה. הרשימה גובשה ופורסמה במהלך הכנסת הקודמת, אבל הוועדה אמורה להתכנס בזמן כהונתה של הממשלה היוצאת. וזו ממשלה שהחופש שלה למנות מוגבל. שני עקרונות בבסיס ההגבלות: ראשית, להימנע ממחטפים פוליטיים כדי שממשלה יוצאת לא תגנוב מינויים לפני החלפתה בממשלה חדשה; שנית, ניתן למנות מינויים דחופים כדי לא לשבש את עבודת השירות הציבורי.

בהכפפת בחירת שופטים למגבלות אלה גלומה ההודאה ששופטים הם "מינוי פוליטי". לא מפלגתי, לא ימין/שמאל, אלא פוליטיקה של השקפות וזהויות. שמרנים/ליברלים, אשכנזים/מזרחיים, חילוניים/דתיים. בתקופת ממשלת ימין יועדפו שופטים שמרנים, ממשלת מרכז־שמאל תעדיף ליברלים.

בכוונת גנץ למנות שופטים, ועליו לעבור לשם כך בשתי תחנות. הראשונה, לקבל חוות דעת מהיועמ"ש על האפשרות למנות בתקופה של ממשלה יוצאת. השנייה, לקבל מהנהלת בתי המשפט את רשימת המינויים הדחופים. כרגע מסתמנת הדחיפות בגזרת המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בין חמשת המועמדים למחלקה הכלכלית נמצאת עו"ד מיכל רוזן עוזר, הסניגורית של איריס אלוביץ' שסיכוייה מוערכים כטובים.

בתקופת כהונתו של דניאל פרידמן כשר משפטים התנהלה מלחמת עולם על בחירת שופטים בממשלת מעבר. פרידמן ביקש למנות, ונשיאת העליון דאז דורית ביניש התנגדה. היועמ"ש מני מזוז כתב חוות דעת שתמכה בשר. כעת, השר והנשיאה הם בעד, ואין סיבה שמנדלבליט יתנגד.

השאלה היחידה היא כמה רעש ועל מה יקימו נציגות נתניהו בוועדה, מירי רגב ואסנת מארק, ומה יעשה צבי האוזר שבינתיים התחבר לגדעון סער.

3. את הכותרת בדיוני בג"ץ על חוק הקורונה בשבוע שעבר תפס, כרגיל, השופט מני מזוז. כהרגלו הטיח לנציגי המדינה את האמת בפנים. "שמנו לב שההגבלות (על הפגנות) מוטלות כאשר יש הפגנה מאוד מסוימת נגד ראש הממשלה, וההכרזה על מצב חירום יש בה השפעה ישירה על ההפגנות נגדו. יש פיל בחדר. האם ההתעסקות שלו בזה לא פסולה לפי כללי ניגוד העניינים?"

זו לא הפעם הראשונה. בדיון על הפרדת מערכת החדשות מהתאגיד אמר: "עשו את כל המהלך המייגע הזה כדי להשפיע על העוסקים בחדשות". לא סחור סחור, לא בנימוסי הטקס המשפטי. מזוז פשוט אומר את מה שהוא חושב. גם כיועץ משפטי נהג כך למרות המבוכות שנגרמו והאש שספג.

מזוז הוא שופט חיוני לדמוקרטיה הישראלית. לא רק בגלל נטייתו העקבית ל'אמת בפנים', אלא בגלל ניסיונו כיועמ"ש וכשופט עליון שמציבים אותו כאחד המומחים במשפט הציבורי החשובים ביותר במלאכת ההגנה על הדמוקרטיה המאוימת. ולמרות זאת, בחר מזוז לנטוש את המשימה, לברוח מהמערכה ולפרוש לפני תום כהונתו. אז טוב שיש למזוז את היכולת והרצון לומר את האמת, חבל שאין לו את היכולת והרצון להישאר כדי להיאבק עליה.