אסור לחזור על טעות הסגר

1. מי ששמע אתמול בבוקר את שר הבריאות ניצן הורוביץ לא היה יכול שלא להתרשם עד כמה הוא מתנגד, מתקומם ואף סולד מרעיון הסגר. כאישיות פוליטית טבעי ואף מתבקש שירצה להרחיק את הגזירה המיותרת ממנו, אך ניכר כי היה בדבריו "משהו מעבר". הורוביץ הציג עמדה שעד כה שמענו מפי חוקרים ורופאים מחוץ לזרם המרכזי. 

"סגר הוא לא גזירת גורל. זהו צעד אגרסיבי עם השלכות קשות מאוד. אני לא מקבל את הטענות שצריך לקבל החלטה על סגר כבר עכשיו, ולשתק את המדינה. סגר הוא מוצא אחרון. כל עוד יש סיכוי להימנע ממנו - נעשה כל מה שאפשר", אמר הורוביץ והתחיל לפרט את הנזקים הקשים שיגרום סגר.

הורוביץ הציע נוסחה שהושמעה בתחילת השבוע על ידי כמה רופאים ומדענים בכירים שהתראיינו ל"כלכליסט". "אם את כספי הסגר היו משקיעים למשל בהרחבה של הטיפול בקהילה, השקעה במערכת החינוך כולל הרחבת כיתות ושיפור מערכות אוורור, היינו במקום אחר. 

היינו מובילים בעולם באמצעים הגיוניים מתוך חשיבה אמיתית ונכונה שמביאה בחשבון את כל האספקטים של בריאות הציבור. הפעולות האלה היו נותנות מענה סביר ונכון גם להיום וגם לעתיד", אמרה פרופ' שושי אלטוביה, מיקרוביולוגית מהאוניברסיטה העברית. גם פרופ' אמנון להד, ראש החוג וסגן דקאן לרפואת המשפחה באוניברסיטה העברית, חזר על אותו מסר: לחזק את מערכת הבריאות בכללותה, תוך דגש על חיזוק הרפואה בקהילה.

מימין: ד"ר שרון אלרעי פרייס, יפעת שאשא ביטון וניצן הורוביץ. השרים לא מיישרים קו עם פקידי משרד הבריאות | צילומים: קובי קואנקס, אלכס קולומויסקי

2. הורוביץ חזר על אותם דברים בדיוק, תוך שהוא מזכיר כי הממשלה הקודמת בזבזה 200 מיליארד שקל כדי למתן את הנזקים שגרמו הסגרים. הוא אולי הגזים, כי לא כל 200 מיליארד השקלים (למעשה מדובר ב־202 מיליארד) יועדו לתוצאות הסגר (היו גם הוצאות לטיפול בקורונה על ידי מערכת הבריאות לדוגמה), אך אין ספק שהעיקרון של הורוביץ נכון: עשרות מיליארדים בצורה של חל"ת, סיוע לעסקים, הלוואות ותמיכה הוצאו כי המשק ומערכת החינוך היו סגורים. על הטעות הזו אסור לחזור. אין לנו הפריבילגיה או המשאבים לבצע אותה שוב.

יתרה מזו, המשק הישראלי, הידוע ביכולתו להתאושש ולהתגבר על משברים (לרבות מלחמות), כבר סגר חלק ניכר מהפער (למעט שוק העבודה). משרד האוצר פרסם אתמול את התמונה הפיסקאלית של הממשלה, והנתונים מדברים בעד עצמם: הגירעון הממשלתי השנתי (ב־12 החודשים האחרונים) ממשיך לצנוח באופן עקבי ורציף וכבר הגיע ביולי 2021 לרמה של 9.3% תמ"ג. בחודשים ינואר–יולי 2021 הגירעון היה נמוך ביותר מ־37% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. הירידה הדרמטית בגירעון היא תוצאה של תנועת המלקחיים שאליה חתרו הממשלה בכלל ומשרד האוצר בפרט: מצד אחד, זינוק חד של הכנסות המדינה שהתקבע על שיעור מרשים סביב 30% (ינואר–יולי 2021 לעומת אשתקד) כאשר ההכנסות ממסים טיפסו ב־24%. המגמה משקפת את הצמיחה המהירה של המשק החל מתחילת מבצע החיסונים בתחילת 2021. מצד שני, ירידה בקצב העלייה של הוצאות הממשלה בשנת 2021 לעומת ממשלת נתניהו־גנץ־כץ, שם ההוצאות זינקו ללא הבחנה. את ההישג הזה חייבים לשמר, אך הסגר לא יאפשר זאת. ועדיין, גירעון של 9.3% תמ"ג אינו סיבה למסיבה. המספר הזה מזכיר לנו כי הדרך ל"נורמליות הפיסקאלית" שאבדה עם הקורונה - עודנה רחוקה.

3. וזה בעצם האבסורד הגדול: הצלילים שמשמיע הורוביץ קרובים יותר לאלו ששמענו מפקידי האוצר בשבוע שעבר מאשר לאלו של פקידי משרד הבריאות. קשה לדמיין כי אחרי יעקב ליצמן, ובעיקר אחרי יולי אדלשטיין שהיה חסיד גדול של סגרים, תגיע העת שנשמע שר בריאות שמבקש להוריד את החלופה הזו מסדר היום. כפי שהסביר פרופ' עמוס אדלר, מומחה ברפואת ילדים ומיקרוביולוגיה קלינית ומרצה בחוג לאפידמיולוגיה ורפואה מונעת באוניברסיטת תל־אביב, בשיחה עם "כלכליסט": "המסקנה העגומה היא שכנראה רק לאחר שאפשרות השימוש בסגר תוסר באופן מוחלט ותמידי מעל השולחן, יימצאו המשאבים והיוזמה לדאוג לשיפור בר־קיימא של המערכת אשר ייטיב עם האזרחים גם בשגרה". 

הגישה של הורוביץ רחוקה עשרות מונים מזו של ד"ר שרון אלרעי פרייס, הממונה על בריאות הציבור במשרד הבריאות, שכבר לפני חודש החלה להזהיר כי "ללא שינוי" אנו בדרך לסגר והמשיכה להשאיר את החלופה הזו מעל השולחן. גורמים במשרד הבריאות מספרים כי אלרעי פרייס שינתה גישה ומתייחסת לתרחיש הזה "כמוצא אחרון", אך ייתכן כי מדובר בטקטיקה חדשה ולא באסטרטגיה חדשה: מרדימים את הציבור, ואז מטילים עליו סגר בהפתעה. 

מי שמכיר את פקידי בריאות הציבור, שלא התחלפו עם חילופי השלטון, יתקשה להשתכנע כי הם ירדו לגמרי מהרעיון. ניכר גם כי הורוביץ מקפיד להתרחק מהפקידים, ולמסיבות העיתונאים הוא מגיע לבדו ועם המסר שלו השונה באופן ניכר מזה של הפקידות. אגב, גם העובדה שהוא עשה "פרומו" לבדיקות המהירות ועוד הטיל זאת על מד"א היא צעד יוצא דופן. באופן מסורתי, משרד הבריאות התנגד נחרצות לבדיקות אנטיגן, ובכירים במשרד אף טענו כי "יש הרבה זיופים" (אכן, היו מדינות שרכשו בדיקות לא תקינות). משרד הבריאות היה הכוח הפועל לבלימת אותן בדיקות. גורמים במשרד הסבירו כי הסיבה מדוע הם התנגדו לבדיקות האלו לא היו הבדיקות עצמן, אלא העובדה שהאוצר לא הסכים שהן יהיו במימון ציבורי. בסוף, יהיו בדיקות ובמימון פרטי. לא רק שהורוביץ רץ לשווק אותן, אלא שהוא גייס לצורך זה את מד"א, שנחשב לגוף חוץ־מערכתי, לא את קופות החולים ולא את בתי חולים.

סגר לא יאפשר לצמצם את הגירעון

4. הישג לא פחות משמעותי הביאה שרת החינוך ד"ר יפעת שאשא ביטון שמציגה גישה מנוגדת לזו של פקידי משרד הבריאות, לרבות אלרעי פרייס. היא מסכימה לבדיקות סרולוגיות לילדים, אבל מחוץ לכותלי בתי הספר, לא בזמן הלימודים ולא באמצעות אחיות בריאות הציבור. זו היתה העמדה של שאשא ביטון שדורשת, ובצדק, פתיחה חלקה של שנת הלימודים אחרי שהילדים שילמו מחיר כבד על סגירת בתי הספר (השמנה, דיכאון, אובדנות, ניכור, וזו רשימה חלקית). היא סירבה בתוקף, מטעמים עקרוניים־אידיאולוגיים, להפוך את מוסדות הלימוד למעבדות קורונה ולשדה מחקר של מערכת הבריאות. היא גם הפצירה במשרד הבריאות להתחיל לעשות את הבדיקות לפני תחילת שנת הלימודים. 

למהלכים של שאשא ביטון יש השלכות מרחיקות לכת על המשק ועל שוק העבודה. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון ל־2019, ל־48.2% מהמשפחות בישראל יש לפחות ילד אחד עד גיל 17, כך שאי־פתיחה של שנת הלימודים תקשה על ההורים לחזור לעבודה. למרות ההתאוששות המהירה של המשק, שוק העבודה מראה קשיים. כבר לפני חודש הזהיר ארגון ה־OECD כי שוק העבודה הישראלי עלול להיות האחרון שיתאושש ויחזור לרמות של סוף 2019 רק ב־2025). לפי הלמ"ס, לראשונה מאז מבצע חיסונים, מגמת השיפור ההדרגתית בנתוני התעסוקה של המשק נבלמה. במחצית הראשונה של יולי שיעור האבטלה הרחבה עלה ב־0.2 נקודת אחוז לעומת המחצית השנייה של יוני ועמד על ־9.0%. האבטלה הרחבה כוללת, בין היתר, את הבלתי מועסקים (שם דווקא נרשמה ירידה), העובדים שבחל"ת ועובדים שהפסיקו לעבוד עקב פיטורים או סגירת מקום העבודה מתחילת המשבר (מרץ 2020).