הקברניט
רחפני נפץ: איך עוצרים את איום המעופפים של חמאס?
הם ציוד אזרחי ששופץ ושודרג לנשיאת רימונים ופצצות מרגמה, ואף נשק נגד טנקים - ובעזרתם הצליח האויב לעוור את מערך הגילוי של צה"ל בפתיחת מלחמת עזה. "הקברניט" מסביר מה ההבדל בין רחפן תקיפה ורחפן נפץ, מאין הם הגיעו, ואיך ניתן להתמודד עם רחפני הטרור
שלום, כאן הקברניט; מתקפת הטרור המחרידה שפתחה את מלחמת עזה ב-7 באוקטובר החלה בניטרול גורמי גילוי ואש של כוחותינו - מהלך שבוצע באמצעות רחפני נפץ. לא מדובר בציוד צבאי, אלא רחפנים אזרחיים רגילים שהוסבו לאמצעי לחימה מסוכנים.
לטורי "הקברניט" על חמאס וטרור אווירי:
תיעודי וידאו שעלו לרשתות חמאס מראים רחפן מתקרב למגדל עם מקלע שנשלט מרחוק ושותל על המצלמה שלו מטען חבלה, כדי לעוור את העמדה ולאפשר תנועה מהירה של לוחמים לעבר הגדר.
השלב הבא היה לחסל כוחות הגנה - בראשם טנק מרכבה סימן 4 שנסע על ציר הגבול, והותקף בפצצת רחפן. אלו אינם רחפנים צבאיים, כי אם הסבה של ציוד אזרחי, שאינו חידוש ומופעל ברחבי העולם כבר שנים. חמאס לא המציא את השיטה, אף שהיה אחד הראשונים בעולם שניסה להפוך רחפנים לנשק.
בשנה האחרונה התפרסם רחפן התקיפה בעיקר בזכות מלחמת אוקראינה, במהלכה הפך לאיום מס' 1 על הצבא הרוסי בחזית, אפילו יותר מטילים מונחים. היום נבין מה מיוחד ומסוכן במעופפים הקטנים, ומה אפשר לעשות נגדם.
רחפן אזרחי שהוסב לרחפן תקיפה עובד בשתי תצורות: הראשונה היא כלי מתאבד, כזה שמתרסק על המטרה עם מטען חבלה. זאת תצורה יותר פשוטה לשימוש ולכיוון, אך חד פעמית - לא מודל אופטימלי עבור ארגונים שקצרים בכסף. התצורה השנייה היא רחפן שמטיל חימוש. הוא פחות נוח להפעלה, אבל מאוד אפקטיבי אם מתאמנים מספיק.
בעוד רחפן הנפץ מחזיק פצצה עם מרעום הקשה שמופעל במגע עם המטרה, רחפן התקיפה מצויד בחבק עם חימוש ומערכת הטלה. היא תמוקם כך שהמצלמה תיושר איתה, ואם מטילים בנקודה הנכונה והרוח לא תפריע, אפשר לקלוע פצצה קטנטנה לתוך צוהר של נגמ"ש גם מגובה של עשרה מ'.
חימוש הרחפן יותאם למשימה ולגודל שלו וכשמדובר בארגון טרור - בסוג אמצעי הלחימה הזמינים. למשל, נגד חיילים ומטרות לא ממוגנות, יופעלו פצצות שנשענות על רימונים או פצצות מרגמה קטנות.
כדי להתמודד עם רכב משוריין, משתמשים רימוני מטול 40 מ"מ, ראשים של RPG או פצצונות חודרות שריון שנלקחו מפצצות מצרר למיניהן. לכל חימוש רחפני צריך להיות זנב שיבטיח שהוא ייפול ישר ולא יסתחרר ויסטה הצידה, על מנת שאפשר יהיה לכוון. בגלל יכולת הנשיאה המוגבלת, לרוב יהיו אלה פצצות קטנטנות עם מעט מאוד חומרי נפץ.
מי צריך צעצוע כזה, כשבעולם יש טילים, פצצות חכמות ואמצעים מתקדמים אחרים? כל מי שאין לו כסף, וכל מי שלא מוכרים לו חימוש הייטקי. רחפנים אזרחיים רגילים הפכו אלטרנטיבה מושלמת לחימוש החכם, כזה שבמקרים רבים אפילו עדיף על טיל מונחה - בזכות ארבעה יתרונות עיקריים.
הראשון הוא חמקנות: רחפן - אפילו גדול יחסית - הוא כלי שקט, שלא פולט הרבה חום ויש לו חתימת מכ"מ פיצית; קשה מלגלות אותם ולפגוע בהם. רחפנים גם יכולים לטוס ממש בגובה השיחים, ובעצם להתגנב כמו חיילים.
לעומתם, טילים הם מהירים, חמים ועם חתימה מובחנת היטב שאפשר לגלות - לפעמים, בזמן כדי לחמוק מהם או להפעיל אמצעי הטעייה ואף לפוצץ אותם באוויר.
טילים עשויים לייצר סימנים מעידים לתקיפה: למשל, ישנם טילים נ"ט שחייבים למדוד מרחק בלייזר לפני השיגור. טנקים יודעים לזהות את הלייזר הזה, לדעת שיש טיל בדרך, ולנסוע למחסה. אבל רחפן לא משדר כלום לעבר המטרה, ונשאר חשאי עד לפגיעה.
היתרון השני הוא הדיוק: בניגוד לטיל, הרחפן איטי, והמפעיל שלו רואה היטב כל רכיב במטרה. אפשר לבוא בניחותא, לכוון ולפגוע בול.
היתרון השלישי - גמישות: רחפן יכול להיצמד לנגמ"ש ולעקוב אחריו למשל, עד שיאט או יעצור, והמפעיל יכול לבחור בראש שקט נקודה אופטימלית לתקיפה ותזמון אופטימלי. למשל, כשמישהו פותח צוהר.
והיתרון הרביעי: זמינות. גם רחפני חובבים רגילים וגם רחפנים תעשייתיים זולים מכל טיל, ולא מפוקחיםבידי גופים בינלאומיים או אמנות נגד סחר בנשק.
כמו שאתם רואים, טבעי שארגוני טרור יאמצו כזה מין אמצעי לחימה; ככל שהיריב שלהם יותר מתוחכם וחזק והפער הטכנולוגי מולו יותר גדול, כך ימהרו להשיג רחפני תקיפה. ולחמאס, כידוע, יש אותנו.
אנשי עז א-דין אלקסאם, הזרוע הצבאית של הארגון, החלו להשקיע בתחום הכטב"מים בתחילת שנות האלפיים, בפרויקט של מהנדס חמאס עדנאן אל-רול. הוא שפיתח גם את רקטת הקסאם, והשקיע רבות בתשתיות נשק ארוך טווח עבור ארגון הטרור. ב-2004 חוסל רב המרצחים, אך מיזם התעופה שלו המשיך להתקדם בהובלת אחמד א-זווארי וניסויי טיסה החלו באזור 2006.
באותה השנה ניתנו רשיונות ראשונים לרחפנים אזרחיים מסחריים בארה"ב, מה שאיפשר זינוק בקטגוריית המוצר הזו וצמיחה של חברות כמו DJI. המחבלים ניסו להשיג רחפנים, ולא פעם נתפסו רחפני צעצוע מוברחים לרצועת עזה, כנראה כדי ללמד את הפעילים איך להטיס. עם הטיפוס בפופולריות רחפן החובבים, נהיה גם למחבלים קל יותר להשיג כאלה.
חמאס לא היו היחידים: חיזבאללה החל לערוך ניסויים ברחפנים עוד ב-2006 והראשונים שהכניסו רחפני נפץ לשימוש נרחב היו החות'ים בתימן, ב-2015. באותה השנה הופעל ביפן רחפן עם חומר רעיל כחלק מניסיון מוזר להתנקש בראש הממשלה דאז, שינזו אבה.
עוד שחקן טרור משמעותי שאימץ את הרחפן היה ג'בהת אל נוסרה שפועל בסוריה, ותקף לראשונה את צבאו של בשאר אסד ברחפני נפץ בספטמבר 2016. לאחר מכן, נראה שלוחמי אל קעידה וג'יהאד עולמי אימצו רחפני תקיפה ונפץ ברחבי המזה"ת, בדגש על מלחמות דאעש.
אבל הקפיצה הגדולה באבולוציה של רחפן התקיפה האזרחי לא בוצעה בידי מחבלים ולא באזורנו - אלא ב-2014, לאחר סיפוח חצי האי קרים בידי צבא רוסיה. צבא אוקראינה ניצב חסר אונים מול העוצמה הרוסית, שרובה נשענת על טנקים וארטילריה.
מהנדסים אוקראינים עצמאיים (מייקרים, עליהם אספר לכם בנפרד) החלו לפתח כלים ושיטות להפיכת רחפנים פשוטים לנשק מדויק - בדגש על לוחמה בשריון.
פותחו ערכות שניתן להדפיס בתלת ממד ולהפוך רימונים משלל סוגים לפצצות מיוצבות עבור רחפנים, פותחו שדרוגי מעגלים שיאפשרו יזימת מטעני נפץ באוויר, פותחה אלגוריתמיקה שמייעלת את ייצוב הרחפן כדי שיתמודד עם מזג האוויר המקומי, פותחה אוטומציה שמאפשרת לרחפן לעזור למפעיל במשימה. הכל כדי לתקוע את הפלישה הרוסית הבאה.
גם החימוש עצמו השתדרג: זנבות הייצוב היו מדויקים ביותר, מתקני שחרור הפצצות הבטיחו נפילה ישרה במיוחד, ובכמה מקרים אף הותקנו משגרי טילים קומפלט על רחפן תעשייתי; בכך, הפך הרחפן לצייד טנקים, מיני-מסוק קרב.
עוד קפיצה עצומה היתה פיתוח תשתית התקשורת והדיווח: רחפן הוא בעצם זוג עיניים בשמיים; כל מטרה פוטנציאלית שיימצא, תועבר בצורה מהירה וחלקה למרכז מודיעין מטרות. שם יחליטו לאיזו יחידה היא שייכת ומה אפשר ללמוד מכך על שדה הקרב - ובמקביל, האם לשלוח את הרחפן לגמור אותה, או להעביר לטיפול של סוללה ארטילרית.
כל החידושים הללו הפכו להצלחה מסחררת: מאז פרצה מלחמת אוקראינה אשתקד, הטנקים והנגמ"שים של פוטין מנוטרלים או מושמדים בהמוניהם בידי צעצועים מעופפים ממש כל יום. זה לא משנה אם מדובר ב-T90 מתקדם או T62 שנשלף ממוזיאון; כולם גומרים בתור גוש פלדה בוער.
השפעת רחפני התקיפה האזרחיים פשוט שינתה לגמרי את המלחמה: כשישנו כלי שיכול לפגוע באמצעי תצפית וכלי רכב וצריך לסרוק את השמיים בשבע עיניים כל הזמן, אי אפשר לדהור קדימה בשדות אוקראינה.
הצבא הרוסי מאוד הופתע משיעור השימוש ברחפנים, והמכה הפסיכולוגית היתה עצומה: לא פעם תועדה פלוגה שראתה רחפן חולף ומיד עצרה או נסוגה. חוסר היכולת לעקוב אחריו בילבלה את המפקדים; האם גילה הרחפן את הכוח, ועתה יכווין אליו אש ארטילרית? האם זהו מאמץ הטעייה? האם עוד רגע ינמיך ויתקוף?
המקרה הכי מיוחד מגיע אלינו מגזרת בחמוט: ביולי האחרון תועד חייל שפשוט נכנע לרחפן. סרטון מזירת הקרב האוקראינית הראה חייל רוסי שניצב בתוך מחפורות הגנה, ועומד חסר אונים מול רחפן שמשחרר פצצות ומחסל את חבריו.
החייל נופף לרחפן, משך את תשומת לב המפעיל והרים ידיים. תוך זמן קצר הגיע רחפן נוסף והשליך הודעה: רוצה להיכנע? בוא אחרי. הלוחם הרוסי פשוט הלך בעקבות הרחפן עד שנפל בידי הכוחות המפעילים. ואכן, החייל לא נהרג ונפל בשבי ללא פגע.
לא פלא, אפוא, שארגוני טרור כל כך אוהבים את הנשק הזה. הוא זול, הוא פשוט, הוא יעיל וביכולתו לתקוע צבאות גדולים. אבל למרות כל היתרונות שלהם, רחפני נפץ הם לא כישוף, ואינם חפים מחסרונות ומגבלות גדולות.
יש הרבה, בואו נתחיל: רחפנים מצריכים מיומנות גבוהה של המפעיל כדי לפגוע כמו שצריך. רחפן אמנם לא משדר כלום למטרה, אבל משדר כל הזמן את התמונה למפעיל - ומדובר באות שאפשר לאתר ולחסום.
כמו כן, הרחפן אולי מקשה על מכ"מים רגילים, אך לא על סנסורים ייעודיים. בנוסף, חי"רניק עירני יוכל לראות רחפן מתקרב ולחסל אותו בצרור אחד או עם מתקן שיבוש ייעודי. מתקנים כאלה חוסמים את השליטה, וגורמים לכלי לבחור בנחיתה אוטומטית - ואז אפשר להשמידו בקלות.
הסנסור של הרחפן מאוד מוגבל: מצלמת יום פשוטה, שמקשה על איתור מטרה. ובלילה המגבלה אף חריפה יותר: מערכת תצפית תרמית איכותית היא עניין יקר, וגם כבד ברמה שלא מתאים עבור רוב הרחפנים האזרחיים - בדגש על אלו שמחבלים יכולים להשיג.
אז לא מפתיע שרחפנים לא מסתדר עם מגבלות ראות, עשן, או עם מחסום פיזי. רואים את זה פה? רשת גינה; הרוסים שמו על הטנקים שלהם כאלה רשתות, ובהרבה מקרים, רחפני אוקראינה מתפוצצים עליהן במקום לחדור את הטנק. גם רוסיה מפעילה רחפנים וכטב"מים משוטטים מתאבדים, כך שרשתות הגינה מעטרות גם את העמדות האוקראיניות.
עוד מגבלה היא החימוש עצמו; מאוד קשה לייצר פצצה מספיק חזקה עם מרעום מתאים, שעדיין תהיה מספיק קלה עבור רחפן ותיפול בדיוק לאן שמכוונים. בטח כשאתה מחבל עזתי.
כן, יש הבדל גדול בין רחפן נפץ בידי לוחמי אוקראינה המיומנים ובין אלה שמפעיל חמאס. אוקראינה פיתחה מאפס את חימוש הרחפנים ושיטות ההפעלה כדי לחסל את הציוד הרוסי, בהתאם לשיטות הרוסיות. המחבלים? חיברו לרחפנטום רימון עם זנב; כל מגבלות הרחפן הרבה יותר משמעותיות אצל רחפני הטרור.
עוד בעיה של חמאס היא ניסיון מבצעי: אפשר להתאמן על הטסה בעזה, להתאמן בלי סוף. אבל לא על לחימה בטנקים ונגמ"שים, בלוחמים שיורים חזרה, או בסביבה עם שיבושים והפרעות. גם מרכזי אימונים באיראן לא מדמים את כל אלה, ואין גישה קבועה אליהם.
כך שלוחם הרחפנים החמאסניק נופל בהרבה ממקבילו האוקראיני - ולא נתחיל אפילו לדבר על הישראלי. גם לנו יש רחפני תקיפה, שהם פלא טכנולוגי קטלני. בואו לא נדבר עליהם, וניתן לאויב לגלות לבד מה הם יודעים לעשות. בשורה התחתונה, רחפני נפץ מאולתרים הם עדיין איום על כוחות לוחמים, שאיתו אפשר להתמודד בעזרת טכנולוגיה מתאימה, מודעות ודריכות .
51 תגובות לכתיבת תגובה