"שהצבועים ילכו 'להתמנגל'. אני עסוק מדי" - האמת על פוליטיקה ארגונית

רוב אסגהאר, מחבר הספר "מנהיגות היא גיהינום" (Leadership Is Hell), מסביר במאמר שפרסם בפורבס כי כיום רווחות 5 אמונות שגויות בקשר לפוליטיקה המשרדית, שיכולות להאט או אפילו לפגום בקריירות של אנשים חרוצים ונבונים.

1. "שהצבועים ילכו 'להתמנגל'. אני עסוק מדי":

הבעיה היא שהעבודה שאתם תעשו תעזור למישהו אחר לזכות בקידום. אם אתם מוותרים באופן עקבי על אירועים של המשרד או ארוחות צהריים משותפות "כדי להספיק לעבוד", אתם עובדים רק על עצמכם. אף אחד לא יזכור את ההישגים שלכם, בעיקר מכיוון שהם צוחקים ונהנים עם שאר העובדים. בני האדם הם יצורים חברתיים, לכן חייבים להציג כישורים חברתיים במטרה להתקדם בסולם התאגידי.

2. "אני מעדיף לעבוד עם קבוצת האנשים הטובה/המוכשרת/השפויה בחברה":

ברית מצומצמת במשרד היא אסטרטגיה מסוכנת ונוטה לשינויים שעשויה להתנקם בכם. עדיף לכם להתחבר במשרד עם כולם ברמה זהה. צריך לפתח משמעת כדי להיות נחמדים במידה שווה לכולם, ולא להתחבר מדי עם קבוצה אחת, באופן שתרחיק אחרים שעשויים להיות חשובים לצמיחה שלכם.

כולם מרכלים. גם אתם. | צילום: שאטרסטוק

3. "אני לא מרכל":

אין סיכוי. כולם מרכלים, וזה לא בהכרח דבר רע. מחקר של אוניברסיטת סטנפורד מ-2014 מצא שרכילות משרדית היא הדרך שבה העובדים לומדים לזהות ולנטרל בריונים ולמנוע מאחרים לנצל אותם. יתרה מכך, מחקר מ-2012 של אוניברסיטת ברקלי גילה שרכילות עוזרת להפחית לחץ ולזהות סכנות. עדיף כמובן לא לרכל בצורה מוגזמת, אבל אל תצפו שיתגמלו אתכם על כך שאתם מגלמים את דמות הקדוש שלעולם לא משתף במידע על אנשים והדינאמיקה במשרד.

4. "אני לוקח את זה אישית":

כולנו בני אדם. כלומר בכולנו יש טוב, אנוכיות, חוסר ביטחון ואמפטיה. אל תנסו לנתח את המניעים של אנשים אחרים ואל תפרשנו את ההתנהגות שלהם. הם בתמורה יעריכו אתכם יותר על כך שהשארתם את הדרמה הפנימית שלכם בבית.

5. "לא הספקתי לענות להודעות שלכם כי הייתי נורא עמוס":

 לאף אחד לא איכפת כמה אתם עמוסים, הם רק רוצים שתענו בקצרה שקיבלתם את המייל שלהם. לכם זה אולי נראה כמו דוגמה נוספת למקצועיות שלכם, אבל מבחינתם זהו רק סימן לזלזול או עצלות.