חקר ביצועים: השבוע של שרה נתניהו, חוק היועמ"שים - וסערת היין

נתניהו - הגנה מרתיחה במיוחד

"שלושה פקידים בלתי מוסמכים קבעו נוהל בלתי חוקי" — זה קו ההגנה של ראש הממשלה בנימין נתניהו לכתב האישום נגד אשתו שרה, שמואשמת במרמה על חשבון הציבור. וזה קו מרתיח: האיש שעומד בראש המערכת הממשלתית יוצא נגדה, ומטיל הכל על שלושה עובדים שכפופים לו ישירות, ששירתו אותו יום־יום ושכעת אינם יכולים להגיב — סמנכ"ל מינהל, החשב והיועצת המשפטית (שעדיין מחזיקה בתפקיד). אין כאן, כמובן, לקיחת אחריות אישית. אין כאן הפגנת ערבות הדדית בסיסית, נאמנות מתבקשת לאנשים שעובדים איתך ובשבילך. ויש כאן, שוב, עוד דרך שבה ראש הממשלה מפרק הכל: לא רק את שלטון החוק, אלא גם את המנגנון. כי מה שהאזרחים מבינים מכל זה הוא שמשרתי ציבור פועלים נגד הציבור, וגם שראש הממשלה לא יכול לנהל אפילו את המשרד שלו עצמו. עוד עליית מדרגה בתחושת הכאוס השלטוני הכללי.

אורי תובל

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

בנימין ושרה נתניהו | צילום: חיים צח לע"מ

הדיון מתלהט

חוק היועמ"שים - הגזמה כפולה

את הדיון על חוק היועצים המשפטיים צריך, ולו לכמה רגעים, להחזיר לפרופורציות. כי התגובות להצעת החוק קצת מוגזמות: בכירי מערכת המשפט וגמלאיה המפוארים מתייצבים כדי לזעוק ולהתריע מפני חורבן, השתלטות הפוליטיקאים על המשפט והצדק, אבן שזורק הבית היהודי על הבית הדמוקרטי. אבל גם הצעת החוק עצמה מוגזמת. ההצדקה היחידה שלה היא בצורך לקצוב את כהונתו של היועץ המשפטי במשרדי ממשלה. נכון, במערכת יש לא מעט דוגמאות ליועצים משפטיים לא מועילים שמחזיקים בתפקיד כבר 15 שנה או יותר, לא זזים ורק מזיקים. אבל כדי לשלוף מסמר פה ושם לא צריך פטיש 5 קילו.

משה גורלי

דמי הניהול - דו־קרב לטובת כולנו

יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן הודיע השבוע על הסכם תקדימי עם חברת הביטוח מנורה מבטחים, שמבטיח לעובדים בשכר מינימום דמי ניהול נמוכים בקרן הפנסיה של החברה. גם למדינה יש יוזמה כזאת: הממונה על רשות שוק ההון דורית סלינגר השיקה קרנות ברירת מחדל, שבהן שני בתי השקעות מציעים דמי ניהול נמוכים, ופועלת להרחיב את הפרויקט באמצעות קרנות נוספות. לכן ברשות שוק ההון לא אהבו את היוזמה של ניסנקורן. זה קצת משונה: סלינגר דוגלת תמיד בתחרות שתוריד מחירים. וזה מה שניסנקורן עושה; היא מתכננת להרחיב את קרנות ברירת המחדל, הוא מתכנן הסכמים עם חברות נוספות, סוף סוף תחרות בריאה בענף. אם היה צריך את סלינגר כדי שניסנקורן יעבוד עבור העובדים החלשים ולא הוועדים החזקים, זה מצוין. אם צריך את ניסנקורן כדי שסלינגר תדחוף חזק יותר את היוזמות שלה, זה נפלא. יכול להיות שבסוף דווקא המתח בין שני אלה הוא שיצליח למשוך את המחירים בשוק כולו למטה.

סופי שולמן

דורית סלינגר | צילום: עמית שעל

הסטטוס קוו שבלי המיזוג

התחרות בבנקים - לא עם שחקנים כאלה

כשרשות ההגבלים העסקיים בראשות מיכל הלפרין הציגה את נימוקיה לפסילה של המיזוג בין הבנקים אגוד ומזרחי טפחות, היא סיפקה תמונה עגומה של הענף. ההתייחסות לחשש מ"קניבליזציה" ומהורדת מחירים והאמירה המפורשת על כך שהבנקים מעדיפים "לשמר את שיווי המשקל הקיים" מבהירות (שוב) שלשחקנים במגרש הבנקאי בארץ אין שום עניין בתחרות, ושום אמונה בכך שהיא יכולה לחזק אותם. נוח להם בסטטוס קוו. כדי לשבור את המחסום אי אפשר להמשיך לקוות לטוב מהשחקנים הקיימים, צריך שחקנים חדשים. וכדי שאלה יבואו, המדינה צריכה להבטיח להם הטבות גדולות ומפתות. קל זה לא יהיה. ונחשו מי בינתיים משלם על זה.

רחלי בינדמן

וייס - שנים אבודות

יוסי וייס מסיים בימים אלה את כהונתו כמנכ"ל התעשייה האווירית, ובעצם חותם שש שנים אבודות מבחינת החברה. וייס לא הציג חזון, אסטרטגיה או מנהיגות הנדרשים להובלת גוף ענקי כזה, ולמעשה ברוב החזיתות תע"א דרכה במקום, בעוד המתחרות אלביט ורפאל משגשגות. תחת וייס, תע"א לא פיתחה מוצרים חדשים, פספסה את השוק האמריקאי (גם משום שוייס עצמו מסורב כניסה לארצות הברית) והתמודדה עם פרשת 630, שבה וייס אפילו לא מיהר לחזור לארץ כשהחוקרים פשטו על המשרדים. הפרישה שלו היא הזדמנות לשקם את התעשייה האווירית, ולהתחיל להצעיד אותה קדימה.

גולן חזני

יוסי וייס | צילום: עמית שעל

סערת הגזענות ביקב ברקן

יין כשר - אפליה עמוקה עוד יותר

הסערה שהתחוללה השבוע כשנחשפה האפליה של עובדים אתיופים ביקב ברקן פספסה אפליה נרחבת עוד יותר בענף — של חילונים. משגיחי הכשרות (גם של הרבנות הראשית, לא רק של בד"צים מחמירים) אוסרים על חילונים, כולל הייננים עצמם, לגעת ביין שמיועד לשיווק, כי יין שנגע בו חילוני עלול להיות אסור בשתייה, כמו יין שנגע בו גוי. כך, ברגע שחילוני מזג יין כשר הוא הופך אותו ללא כשר. כדאי שהלקוחות יידעו את זה, וישקלו אם לקנות יין מחו"ל או יין מקומי לא כשר, כזה שאינו נגוע באפליה. וכדאי שהיקבים יציפו לציבור את הדיון הזה, ויתחילו לחפש הכשר אלטרנטיבי, כזה שמרשה ליינן לגעת ביין שהוא עצמו חתום עליו.

שחר אילן

קרזניץ' - רחוק מהשטח

אינטל דרשה מהמנכ"ל בריאן קרזניץ' לעזוב בעקבות מערכת יחסים עם עובדת בחברה. גם מי שתמכו בהחלטה וגם מי שהתנגדו לה דיברו על כך שמדובר ב"הצלחה של תנועת MeToo", כשהתומכים כמובן חגגו ניצחון פמיניסטי. העזיבה של קרזניץ' מוצדקת וחשובה, אבל לא פחות חשוב לזכור שהיא גם היוצאת מהכלל. כפי שהבחירה של ברק אובמה לנשיאות לא באמת צמצמה את הגזענות בארצות הברית. כפי שהמאבק למען שוויון בישראל לא באמת שינה, ביום שני בערב, לאותן נשים שעברו בכיכר רבין בדרכן הביתה וספגו יריקות וקללות. לדוגמאות בולטות יש השפעה, אבל היא מחלחלת לאט, מאוד מאוד לאט, אל השטח. קרזניץ' רחוק מלהיות נקודת מפנה היסטורית.

הגר רבט

מא - מי מרוויח מהמלחמה

כשארצות הברית אסרה על עליבאבא לקנות את חברת העברת הכספים MoneyGram משיקולים של ביטחון לאומי, המנכ"ל ג'ק מא הבטיח: "נקים חברה אחרת, טובה יותר". עכשיו, חמישה חודשים אחרי, הזרוע הפיננסית של הענקית הסינית, אנט פייננשל, משיקה שירות להעברת כסף בתעריפים מוזלים. השירות, שבעתיד יורחב למדינות נוספות, יכול כבר עתה לסייע לכ־200 אלף פיליפינים העובדים בהונג קונג להעביר כסף למשפחות שלהם בבית בלי לשלם עמלות מופרזות שדורשים "הבנקים החמדנים", כהגדרת מא (שהונו, אגב, נאמד ב־39 מיליארד דולר). העובדה שבתוך מלחמת הסחר המסלימה כל אחד מהצדדים מנסה לעשות יותר בעצמו עלולה לייצר בדרך בלגן גדול עם לא מעט כישלונות ולא מעט אנשים שישלמו את המחיר, אבל מדי פעם, מתברר, היא יכולה פשוט לייצר יותר תחרות, שגם החלשים ירוויחו ממנה.

תמר טוניק