התרסקות שנייה תוך פחות משנה: האם הבואינג 737 Max הוא מטוס מסוכן?

התרסקות מטוס הבואינג 737 של חברת אתיופיאן אמש, בה נספו כל 157 הנוסעים ואנשי הצוות, מעלה שאלות קשות: המטוס התרסק כשש דקות לאחר שהמריא, וצוותו הספיק לדווח על ליקוי טכני כלשהו ולהתחיל תמרון חזרה לנחיתה, אך היה זה מטוס חדש לחלוטין, כמעט בתול: בואינג 737 מדגם Max 8, שרק לפני חצי שנה יצא מהמפעל. ואם לא די בכך, באוקטובר האחרון התרסק מטוס של חברת ליאן אייר מעל ים ג'אווה, אף הוא מדגם זה. וגם במקרה ההוא נהרגו כל 189 יושביו.

לא ברור מה גרם להתרסקויות והאם יש קשר ביניהן, אך טבעי לתהות האם משהו אינו כשורה במטוס הזה, והאם יש סיבה לדאגה.

לפני הכל, חשוב לזכור שבשלב זה לא ידוע יותר מדי; תאונת מטוס יכולה לנבוע מליקוי טכני במטוס, טעות אנוש או גורם חיצוני אחר. חקירת התרסקות היא תהליך מאוד מורכב, ולרוב לא מתקבלת תוצאה חד משמעית תוך פחות משנתיים. ההתרסקות ארעה מעל ליבשה בגובה נמוך יחסית, והתיבה השחורה - מקליטי מכשור הטיסה ודברי הטייסים בקוקפיט - כנראה כבר נמצאה ותיכנס בקרוב להליך פענוח.

ואולם, לא מן הנמנע ששתי ההתרסקויות הן בגדר צירוף מקרים, שאפשרי בהחלט מבחינה סטטיסטית: הבואינג 737 הוא מטוס הנוסעים הגדול הנפוץ ביותר בעולם, ועד כה הוזמנו יותר מ-14,000 מהם כשרבים טסים יום יום ללא תאונות ותקריות בעייתיות.

הבואינג 737 נכנס לשירות ציי חברות תעופה ב-1967, ומאז עבר שיפורים, שיפוצים ותוספות רבות; חברות התעופה אהבו אותו משום שהיה זול לרכישה ולתפעול, ובעל גוף נמוך שהקל על טעינה, פריקה וטיפולים.

למטוסי נוסעים יש לפעמים תקלות, ולעיתים מדובר בתקלה סדרתית; ב-2017 הוציאה בואינג הודעת קירקוע לכל מטוסי ה-737 מדגם Max בגלל חשש מליקוי שקשור במנוע שלו, מתוצרת חברת CFM. ליקוי שכזה, שהיה בסיכון נמול להזיק, אכן אותר ותוקן בכל המטוסים האמורים. מאז, לפי נתוני ה-NTSB - מנהלת בטיחות התחבורה בארה"ב - לא ארעה מאז תקרית בטיחות שידוע שקשורה בסוגיית המנוע הנ"ל.

המטוס של אתיופיאן שהתרסק הועבר לחברה בנובמבר ביחד עם ארבעה נוספים, מהדגם המתקדם ביותר של המטוס. הוא מאפשר חיסכון של עד 12% בדלק בהשוואה לבואינג 737 מדגמים קודמים, ומדובר בנקודת משיכה מרכזית; דלק הוא ההוצאה הכי גדולה של כל חברת תעופה.

אז האם יש סיבה לחשוש כרגע?

התשובה היא לא: אם תתגלה סיבה לדאגה, תצא הודעה בנושא בכל העולם. בכל פעם שמתרחשת התרסקות, ממהרות חברות תעופה לבצע סבבי בדיקות של המטוסים מהדגם שהתרסק.

כמו כן, קציני הבטיחות בחברות יבצעו סקרי בטיחות ורענוני נהלים, ויעשו כל שביכולתם להשיג כמה שיותר מידע כדי להיערך בהתאם. האחריות הגדולה ביותר נחה על כתפי יצרנית המטוס, שתשתף פעולה עם הרשות המקומית שחוקרת את ההתרסקות.

בסופו של דבר, לחברות התעופה וליצרניות המטוסים יש הרבה מה להפסיד ממצב בו דגם של מטוס מוכרז כבלתי בטיחותי; זה קרה בשנות החמישים לקומט הבריטי של חברת דה-הבילנד, ובשנות השבעים ל-DC10 של מקדונל-דאגלס; ריבוי תאונות פשוט גרם לקהל להתרחק מהמטוסים.

ולכן, מקפידות היצרניות וחברות התעופה על סקרי בטיחות, סבבים טכניים ושיתופי פעולה בינלאומיים בחקירת תאונות ותקריות בטיחות. היו סמוכים ובטוחים שאם אכן יש ליקוי סדרתי במטוס זה או אחר, היצרנית תוציא הודעת קירקוע לכל היחידות - ושאף חברת תעופה לא תיתן לכם לעלות על מטוס בעייתי.