אימון מתקדם: לאורך מגדל השמירה

מרתון סן קוונטין שבקליפורניה נחשב לתחרות ריצה מהקשוחות והחריגות בארה”ב. מתחריו רצים את מלוא 42.2 הק”מ ב־105 הקפות של על מסלול עפר ואספלט שקוטרו 400 מטר בלבד, כשהם מוקפים כמעט לכל אורך הדרך בחומות וגדרות תיל מאיימים.

לא רק המסלול של מרתון סן קוונטין שונה אלא גם משתתפיו. אלו לא האתלטים שאנחנו נוהגים להיתקל בהם במשך הפעילות הגופנית שלנו אלא אסירים בגופיות לבנות ומכנסי חאקי קצרים — חלקם נידונו למאסר עולם על רצח ונחשבים כמסוכנים לציבור. תחרות הריצה המפרכת מסייעת להם לעשות חשבון נפש, להכיר בפשעיהם החמורים ולהתחיל בתהליך של תיקון. זאת במידה שהמרתון לא מתבטל או נדחה בשל מצב חירום שהוכרז בכלא, כפי שקרה כמה פעמים בשנים האחרונות.

אסיר מתאמן למרתון בין כותלי הכלא. בריצה יש משהו מרפא | צילום: vimeo

“הריצה עוזרת לי להתמודד עם מתח, גורמת לי לחשוב באופן ברור יותר ומסייעת לי להתמודד עם עימותים”, מתוודה האסיר הוותיק מייק, מהמשתתפים הקבועים באירוע, שמתקיים כבר יותר מעשר שנים. מייק בן ה־67 נמצא מאחורי הסורגים מעל 40 שנה. כשהוא מתראיין לסרט דוקומנטרי המתעד את תחרות הריצה המיוחדת (לצפייה: vimeo.com/154214635). ניכר שהאסיר הכחוש מתרגש מכך שהוא מצולם, שמישהו בכלל מתעניין בו. “למרות כל השנים שאני בכלא, יש בי תשוקה עצומה לחיים. הגדולה ביותר שהייתה לאורך חיי”, הוא אומר. במשך האימונים למרתון מייק חושב על אמו בת ה־92 המתגוררת בסן דייגו ועל המכתבים שהוא עומד לשלוח לקרוביו ומכריו.

את המרתון של סן קוונטין מארגן פרנק (73) מאמן ריצה ותיק מקליפורניה שרץ כבר 78 מרתונים ו־38 אולטרה־מרתונים וגם מפעיל את קבוצת הריצה של הכלא בשם “מועדון ה־1,000 מייל”. מדוע הוא מגיע כל שבוע לסן קוונטין? הרפובליקני ההדוק מאמין בהזדמנות שנייה, בתיקון ומוכן לסייע לכל אסיר שחפץ בכך. “משהו לא תקין אצלנו במערכת אם אוכלוסיית ארה”ב מונה כ־5% מאוכלוסיית העולם, אך 25% מאוכלוסיית האסירים בעולם”, הוא אומר.

טיילור מרקל בן (47) הוא אחד האנשים שהסתייעו ברואונה. לאחר הצטרפותו למועדון הריצה בבית הסוהר, השלים שלושה מרתונים מאחורי החומות. שם, הוא מכונה “הצבי” בשל צעדיו הקלילים ויכולותיו הפיזיות. מרקל, שהתשחרר במרץ 2019, אינו חף מפשע. את 18 השנים שבילה מאחורי הסורגים, ריצה בשל רצח מדרגה שנייה, לאחר שהיכה את בת זוגתו שהיתה אז בהיריון. תינוקם לא שרד. “את ריצותי, אני מקדיש פעמים רבות לקורבנותי”, הוא מתוודה.

בדומה לשאר חבריו האסירים גם הוא מודה “שהריצה מסייעת לי להישאר ממוקד ושומרת עלי במסלול הנכון. יש בה משהו מרפא. הריצה מארגנת מחדש את מחשבותי ותחושותי. הוא טוען שלריצה יש חלק בתהליך שהוביל אותו להכיר בטעויות שעשה: “באותה תקופה, חשבתי שאני גבר, אבל לא הייתי. הייתי פחדן מדי מכדי לבקש עזרה”.

מרקל לא לבד. שישה אסירי עולם שעונשם נקצב והם השתחררו מסן קוונטין אחרי שעברו תחת ידיו של רואונה ממשיכים לרוץ במועדון ה”אזרחי” שהוא מפעיל. המשותף לכולם הוא החרטה והרצון לבנות את חייהם מחדש. “הריצה גרמה לי להרגיש הכי חופשי שניתן”, מספר אחד מהם, “באימונים יכולתי לדמיין את עצמי במקום אחר ולא בכלא”.