הגאדג'ט שאמור להציל נשים מאונס

אחת האשליות הבולטות של תחילת המאה ה-21 היא שאם יש לך בעיה חברתית, אפשר למצוא לה פיתרון טכנולוגי. ילדים עניים מפגרים בלימודיהם? ניתן להם מחשבים! ואז אנחנו מגלים שכשהם מקבלים מחשבים, הם משתמשים בהם כדי לשחק, ולא כדי ללמוד - והפערים מתרחבים.

הרשת תשחרר את כולנו! ואז אנחנו מגלים שהמחיר של חיבור לרשת גבוה מדי לאנשים שצריכים לחשוב על כל שקל, ושבכל מקרה לפני שאתה בכלל מתחבר לרשת אתה צריך תשתית: חשמל, כמובן; מחשב כלשהו; הבנה בצורה שבה עובדת הטכנולוגיה (וגם זה מצריך תשתית) - והתוצאה היא שהרשת, שאמורה היתה לצמצם את הפערים - דווקא מרחיבה אותם. מי שאין לו בעיה להוציא מאה ומשהו שקלים בחודש על חיבור לרשת מקבל את הכל; מי שאין לו, רואה בעיניים כלות איך כל השאר מדלגים קדימה, בפער שבכלל לא בטוח שהוא יוכל לסגור בכוחות עצמו.

להודו יש בעיה. חלק לא מבוטל מהאוכלוסיה שלה מתאפיין בשמרנות ובשוביניזם (שני מאפיינים שהולכים נהדר ביחד) - ויותר מדי גברים הודים סבורים שמותר להם לאנוס נשים. המדינה עדיין מתאוששת מההלם של האונס והרצח באוטובוס שאירעו לפני כחודש, ובצר לה הממשלה מחפשת פתרון מהיר.

המכשירים יסייעו בלכידת הפושע - אך לא במניעת הפשע. אילוסטרציה | צילום: shutterstock

היא חושבת על שעון אונס. מדובר בשעון יד שמכיל שבב GPS וכפתור מצוקה. בלחיצה על הכפתור, נשלח אות שמציין את מיקום המותקפת לתחנת המשטרה הקרובה, כמו גם - כנראה שבהודו סומכים על המשטרה שלהם בערך כמו הישראלים - לידידיה וקרוביה של המותקפת. כמו כן, השעון יתחיל צילום וידאו של חצי שעה. נמסר שדגם של המכשיר אמור להיות מוכן תוך חצי שנה ושהוא צריך לעלות בין 20 ל-50 דולר. הממשלה כבר בדיונים עם חברות לקראת תחילת ייצור שלו.

שלוש בעיות שאני יכול לחשוב עליהן בשליפה: קודם כל, השעון הזה, שהוא די יקר במונחים של הודו, ירתיע אנסים מלתקוף נשים במעמד הביניים, אבל זה פשוט ישלח אותן לתקוף נשים עניות. שנית, ברגע שהאנסים הופכים למודעים לקיומו של השעון ככלי נפוץ - והם יודעים שהמשטרה בדרך, יווצר עבורם תמריץ לרצוח את המותקפת, כדי שלא תוכל להעיד.

ושלישית, וחשוב מכל, הגיע הזמן להפסיק את התפיסה המפגרת שנשים הן אלה שצריכות לשנות את התנהגותן בגלל שיש גברים שלא מסוגלים לרסן את עצמם. זו, אחרי הכל, התפיסה שעומדת מאחורי כל רעיון ה"צניעות": גברים, במיוחד דתיים, הם יצורים חלשים שלא מסוגלים לרסן את עצמם, אז הנשים צריכות לעשות את זה במקומם. ממשלת הודו אומרת לנשים שלה: דעו שאתן מטרות ושהמקסימום שאנחנו יכולים לעשות הוא לצייד אתכן לקראת אונס - מה שסביר מאד שיקרה לכן. סביר מספיק כדי שננסה למצוא לבעיה פיתרון טכנולוגי.

אבל הבעיה עם פיתרונות טכנולוגיים היא שאנחנו נוטים לחשוב שהם פותרים את הבעיה. הם לא. לכל היותר, הם יטפלו בסימפטום; הבעיה היא לא הגעה איטית של שוטרים לזירת אונס. הבעיה היא העובדה שאונס הוא דבר מקובל בחברה ההודית (וכמותה, בחברות רבות אחרות). ואת זה שום שעון, טאבלט או סמארטפון לא יפתור.

כתבתם עלינו, הא? שלמו

ממשלת הגולגלות של סין, המשטר הרצחני ביותר בהיסטוריה, ממש לא אהב את מה שכתבו עליו בניו יורק טיימס לפני ארבעה חודשים: העיתון חשף את העובדה שהמשטר לא רק רצחני, הוא גם מושחת עד העצם.

הוא גילה שקרובי משפחתו של ראש הממשלה הסיני, וון ג'יאבאו, גרפו לעצמם מיליארדים בכל מיני עסקאות מפוקפקות שכנראה לא היו מתרחשות אלמלא היה להם קרוב משפיע כל כך.

מסתבכת עם סין. מערכת הניו יורק טיימס | צילום: בלומברג

אז הרודנות הגיבה. בצעד ראשון, היא גירשה את הכתב של הטיימס. אחר כך, הפעילה את לגיונות ההאקרים שלה כדי לפרוץ למחשבים של העיתון (לפי מומחי אבטחה, הפריצה נעשתה בשיטה שתואמת את זו של ההאקרים הסיניים). הפורצים הצליחו לשים יד על הסיסמא של כל עובדי הניו יורק טיימס ופרצו לחשבונות המייל של הכתב ושל מנהל המשרד לשעבר בבייג'ינג.

על פי מומחי האבטחה של הטיימס, הפורצים לא הביעו כל עניין במידע אחר פרט למידע שהיה קשור לכתבה על משפחת וון. ההתקפה הזו היא חלק מקמפיין רחב היקף של האקרים סינים כנגד עיתונאים ובלוגרים מערביים, שהמטרה שלו פשוטה ומצמררת: להפחיד את המקורות שלהם, לגרום לסינים שרוצים לחשוף שחיתות ויודעים שהתקשורת הסינית לא תגע בזה במקל להבין שאם הם מוסרים את המידע לעיתונאי מערבי, האחרון לא יהיה מסוגל להגן עליהם גם אם ירצה.

זה, כמובן, קורה רק בדיקטטורות. במדינה דמוקרטית, שירותי הבטחון לא עוקבים אחרי עיתונאים והפרקליטות לא מנסה להעמיד אותם לדין באשמת ריגול רק בגלל העובדה שהם עושים את עבודתם. במדינה דמוקרטית, לא יעלה על הדעת שלשכת ראש הממשלה תפעיל ארגונים ששולחים חוקרים פרטיים למשרדיהם של עורכי דין וארגוני זכויות אדם. לא, דברים כאלה קורים רק בדיקטטורות כמו סין.

אתם שווים לפייסבוק בערך שני סנטים

פייסבוק פרסמה את הדו"ח הרבעוני שלה אמש (ד') - והוא היה מביך משהו. החברה הצליחה להכניס 1.59 מיליארד דולר, אבל הרוויחה רק 64 מיליון. לטענתה, חלק ניכר מהכסף הלך על מחקר ופיתוח, כך שנראה תוצאות בעתיד.

לפייסבוק, כזכור, יש כמיליארד משתמשים. המשמעות היא שההכנסה שלה למשתמש היא בערך חצי דולר לחודש, והרווח שלה ממשתמש הוא שני סנט בחודש. עם כזאת כמות של כסף, לא ממש ברור למה החברה רוצה שהמשקיעים יתייחסו אליה ברצינות - ואכן, הם לא: מניות פייסבוק רשמו עוד ירידה בעקבות פרסום הדו"ח.

כמה אתם שווים עבורו? צוקרברג | צילום: בלומברג

במשך שנים פייסבוק אמרה שהיא מסוגלת לתעד את כל מה שהמשתמשים שלה עושים ובהשלכה – גם את מה שהם רוצים לקנות. זה אמור היה להיות שווה למפרסמים מכרה זהב קטן או שדה נפט בינוני. בינתיים, זה לא קורה. יהיה מצחיק אם אחרי כל המאמצים וכל הפרת הפרטיות הזו, פייסבוק תפשוט את הרגל תוך כמה שנים. מה שכנראה יקרה, בעגלא ובזמן קריב.

אופס, לא עבד

בניו זילנד מהירו להעביר לפני כשנתיים חוק "שלוש פסילות", תוך שהממשלה מנצלת את רעידת האדמה הגדולה שם כדי להסתיר את החקיקה. החוק קובע שאם אתה משתף תוכן מוגן שלוש פעמים, תעמוד למשפט.

החוק מאפשר לקנוס את הגנב בסכום של עד 15,000 דולר ניו זילנדי. הוא נכנס לתוקפו בנובמבר 2011, ועכשיו הסתיים התיק הראשון של נאשמת בעבירה עליו - באכזבה מאסיבית לחברות התוכן.

הפעם, לא הצליחה תעשיית התוכן. דולר ניו זילנדי | צילום: בלומברג

הנאשמת הואשמה בכך שהיא הורידה שני שירים וגם השתתפה בהעלתם. היא לא הכחישה שהורידה שיר אחד, אבל אמרה שאין לה כל מושג לגבי השיר השני. באשר להעלאה, היא אמרה שתוכנת יוטורנט עשתה את זה בלי ידיעתה. בית המשפט קבע שאין לו יכולת לקבוע האם היא אכן רצתה לשתף את השירים - עבירה חמורה הרבה יותר מאשר ההורדה - ועל כן קנס אותה ב-600 ומשהו דולר. רק 6.57 דולר מתוך ה-600 הם בשל הפרת הזכויות; השאר הם קנס הרתעתי והעלות של ההליך. אולי בפעם הבאה.

קצרצרים

1. הבלוגוספירה הטכנולוגית קרעה את בגדיה ושמה אפר על ראשה אחרי שהסתבר שמחשב הסרפס PRO החדש יגיע עם מרחב אחסון זמין של פחות מ-32 גיגה-בייט. עתה, כשתמו יללות השבר, חשוב לזכור משהו: הסרפס הוא לא מוצר של אפל. כיוון שהוא לא מוצר של אפל, המשתמש יכול לעשות בו כרצונו, וספציפית - להכניס לו כרטיס SD עם עוד זכרון. הסיפור האמיתי, כפי שנכתב ברג'יסטר הבריטי, הוא לא "לסרפס אין די נפח אחסון", הוא "למכשירי iOS עדיין אין אפשרות להרחבת אחסון, ובאופן בלתי נתפס, מעריצי אפל מסכימים לכך". ויש להוסיף "וחושבים בטעות שזה נכון גם לגבי מכשירים אחרים, הטמבלים".

מכשיר הסרפס פרו. נפח האחסון נמוך מדי לטעמכם? אז תכניסו כרטיס

2. ואם באפל עסקינן - מחקרים שנעשו בחו"ל מראים שמשתמשי אייפון משלמים יותר לחברת הסלולר שלהם מאשר משתמשי כל מכשיר אחר. זה נובע מכך שהם משתמשים בחבילות גלישה יקרות יותר ובאופן כללי כתוצאה מהעובדה שיש להם יותר מדי כסף. לא בטוח מה המצב בשוק הישראלי - הכניסה של ספקיות סלולר חדשות לשוק (ולא, לא הממשלה) אילצה את הקודמות להוריד מחירים, אחרי ששחטו את הארנק שלכם במשך שנים.

3. פייסבוק כבר לא סומכת על המשתמשים שלה שיכתבו מה הם עושים, אז היא מספקת להם אמוטיקונים שמאפשרים להם לציין שהם מרוצים/שונאים את עצמם/קוראים משהו/שומעים משהו/מעשנים משהו/שוקלים דרך חדשה ומעניינת להתעלל במארק צוקרברג, הכל על פי רשימות מוכנות מראש (שיש להניח שלא כוללות התעללות במארק צוקרברג, למרות שאני משוכנע שזו תהיה, אם תוצע, פעילות פופולרית). שתפו, אנשים, שתפו! שתפו את העולם במידע שהוא לא צריך! הציפו אותו בתוכן שיתפוס תאי מוח יקרים! ואם השיתוף מעיק עליכם, ודורש ממכם אשכרה לחשוב - אל חשש. פייסבוק תחסוך מכם את המאמץ. כל הכבוד לפייסבוק שמשקיעה במחקר ופיתוח כדי להביא לנו טכנולוגיות חדשניות ופורצות דרך שכאלה.

4. עד כמה יכולים אנשים להיות צרי אופקים וטיפשים? ובכן, המדור גאה להציג לכם את למאר אלכסנדר, סנאטור רפובליקני מטנסי שאמר את המשפט הבא: "אני חושב שמשחקי מחשב הם בעיה חמורה יותר מרובים, משום שמשחקי מחשב משפיעים על אנשים. התיקון הראשון מגביל את מה שאנחנו יכולים לעשות בנושא משחקי מחשב כפי שהתיקון השני לחוקה מגביל את מה שאנחנו יכולים לעשות בקשר לרובים". ההערה החוקתית ניתנת לוויכוח בין אנשים סבירים, אבל משחקי מחשב משפיעים על אנשים יותר מרובים? באמת? והאם אפשר לטעון ברצינות שהנזק של משחקי מחשב גדול יותר מזה של רובים? אלכסנדר, כמובן, מייצג את תעשיית הנשק, שנמצאת בלחץ רציני לאור העובדה שממשל אובמה יצא אתמול בעוד התקפה על טירוף הנשק במדינה.

5. ונישאר בארה"ב: רודריגו דיאז נסע, שמח וטוב לב, עם חברים בדרך לאסוף עוד חברים כדי לצאת להחליק על הקרח. ה-GPS שלו הביא אותו לבית הלא נכון. בעוד הוא עומד עם רכבו בכניסה לבית, הופיע בעל הבית עם נשק וירה באוויר. דיאז החל לנסוע אחורה, ואז בעל הבית - פיליפ סיילורז, בן 69 - ירה לתוך הרכב והרג אותו. הידיעה הזו תויגה כ"GPS הרג אדם". הדיווח היותר מדויק צריך להיות "גישה חופשית לנשק לפרנואידים הרגה אדם".