יבוא אישי? זה בסך הכל יבוא מסחרי בתחפושת

תושב ישראל שאינו "בעל עסק" ואינו יבואן, מתעניין מאוד בתחום הטואלטיקה והקוסמטיקה. הוא החליט להזמין 30 יחידות בקטגורית מוצרים זו. כל יחידה עלתה לו 30 דולר. סה"כ ערך המשלוח 900 דולר. המשלוח עבר במכס ללא כל ביקורת. הוא הוגדר כיבוא אישי על פי צו יבוא אישי. ראה כי טוב ולמחרת, הוא ייבא עוד 30 יחידות של מוצר אחר, מתחום הקוסמטיקה כאשר הערך הכולל לא עלה על 800 דולר. וכך הוא המשיך 100 ימים לאחר מכן, כל יום- משלוח של מוצר אחר, 30 יחידות, בערך כולל שאינו עולה על 900 דולר. הוא לא סיפר או דיווח מה עשה עם שפע מוצרים אלה, והשאיר זאת לדמיוננו הפרוע.

האם ניתן לכנות זאת "יבוא אישי"? על פי הצעת משרד הכלכלה, התשובה היא חיובית. לפני כחודש פרסם משרד זה להערות הציבור טיוטת צו "יבוא אישי", על פיה היבוא של אותו תושב בכלל פעילותו כפי שתואר יהווה בעתיד יבוא אישי. היבוא האישי, הוגדר כ"יבוא בכמות סבירה לשימושו האישי או המשפחתי של היחיד". אבל מייד, על מנת שלא נטעה, אנו למדים מהי "כמות סבירה", בהגדרה מדויקת להפליא: עד 30 פריטים לכל משלוח בערך שאינו עולה על 1,000 דולר או 5 פריטים לכל משלוח ללא הגבלת ערך. מרגע שיבוא בהיקף זה מוגדר כיבוא אישי, הוא נהנה מכל היתרונות האפשריים על פני היבוא המסחרי הרגיל. 90% מכל מוצרי הצריכה יהיו פטורים מלעמוד בחובות התקינה הישראליות, ואף יהיו פטורים מקבלת אישורי יבוא או היתרי יבוא בטרם הוחלט להזמין את המשלוח.  

מרכז משלוחים של עליבאבא | צילום: בלומברג

הסוכרייה: פטור ממע"מ

בתוך כל אלה, עדיין מבצבצת וזוהרת גם הסוכרייה הלא נשכחת: אם ידעו הלקוחות לפצל משלוחים עד ערך שאינו עולה על 75 דולר, הם יהיו גם פטורים מתשלום מס ערך מוסף (מע"מ). בל נשכח, מע"מ הוא טוטאלי ומוטל על כל המוצרים והשירותים בישראל, להוציא ירקות ופירות ושירותי תיירות. אם אותו יבואן אישי, המייבא מוצרי טואלטיקה או קוסמטיקה ירצה לקנות בישראל תרופות או מזון, הוא ישלם מס ערך מוסף בשיעור של 17% כמו כולם.

במשך עשרות שנים, מאז שהוקמה המדינה, נבנו חומות מגן כדי להגן על תושבי המדינה בפני יבוא פסול ומופקר לישראל. הדבר נעשה דרך פיקוח על טיב המוצרים ומקורם באמצעות דרישות להיתרי יבוא ורישיונות יבוא, ובעיקר מכוח החובה לעמוד בדרישות תקינה שמבטיחות את בטיחות המוצרים ואיכותם. "היבוא האישי" שיתפתח כאן בעקבות "צו יבוא אישי" החדש יצור, ללא שום ספק, מערכת מקבילה של יבוא מסחרי פרוץ בלבוש של יבוא אישי.

כשקיימת אפשרות לייבא מוצרים לישראל בכזה שפע כמותי, כמעט ללא מגבלות רגולטוריות, יבינו תושבי המדינה מהר מאד שעדיף להם לבצע את היבוא במסגרת של יבוא אישי. ואם עוסק אינו יכול לעשות זאת, יעשו זאת קרובי משפחתו. או אז כל חומות ההגנה שבנינו מפני יבוא פסול ייפלו כליל. וכל זה באמת נפלא. הגשמת חלום צמצום הרגולציה. אבל אם ההגנות בפני יבוא פסול אכן מיותרות, אין שום סיבה שלא לבטלן כליל גם באשר ליבוא המסחרי. אבל אם אנו עדיין סבורים כי הן אינן מיותרות, מן הנכון שהן תחולנה גם על אותה מערכת מקבילה דמיונית של יבוא אישי.

יבוא אישי רצוי, ואין כל סיבה להטיל עליו קשיים, או למסות אותו - כל עוד הוא באמת יבוא אישי. כלומר, יבוא של מספר יחידות, לעיתים רחוקות, ולא יצירת מלאי לשנים, שניתן וכדאי, יהיה, בדרכים שונות לשווקו לאחרים. כשמדובר בערכים כספיים נמוכים, אין טעם למסות יבוא אישי.

נראה שהדחף האדיר שנוצר כמו ריצת אמוק ליצור תחרות לייבוא המסחרי ולמגזר הקמעונאות בישראל, גם במחיר הרס של הרבה עסקים לגיטימיים, היכה את כל אלה שהגו את נושא היבוא האישי הפרוץ בסנוורים. לאורך כל הדרך, פקידות בכירה, שרים והחלטות ממשלה (שלא נלמדו על ידי השרים) רצו קדימה באופן עיקש, מבלי להבין כראוי אילו נזקים הם עלולים לגרום לציבור ולמגזר העסקי הלגיטימי. הם לא ניסו לחשב בטווח הארוך כמה עסקים ייסגרו וכמה מובטלים יתווספו. הם פותחים את הסכרים ליבוא מסחרי מקביל שיוגדר כיבוא אישי ושישטוף פה את המדינה, יהרוס הרבה עסקים ויביא לנזקים בריאותיים ובטיחותיים לציבור הרחב. כדאי מאוד להרהר היטב במשמעות התוצאות של מהלך זה, שעל פניו שובה לב, כמהלך נכון של יצירת תחרות, ויש לזכור אין זו רק פגיעה במגזר הקמעונאי, אלא גם בכל אלה המייצרים מוצרי צריכה לשוק המקומי.

הכותב הוא נשיא איגוד לשכות המסחר